שינויים הכרחיים בשיטת הממשל בישראל

ישראל לא תשוב ליציבות פוליטית – ובעקבותיה, ליציבות כלכלית – כל עוד תמשיך שיטת הממשל הנוכחית, שבה ייתכן מצב שבו אין קשר בין  גודל המפלגה לבין מידת אחיזתה במוסרות השלטון

פתקי הצבעה | צילום: פלאש 90

אנו צועדים עכשיו לעבר מערכת בחירות חדשה. כל מערכת בחירות גורמת לנזקים כלכליים למשק. מלבד ההוצאות הישירות על מימון המפלגות יש "כלכלת בחירות", שהיא רעה בלתי נמנעת. היא באה לידי ביטוי בחוסר יכולתה של הממשלה לקבל החלטות חשובות בעלות אופי כלכלי, בניסיונות של הקבוצה השלטת לסגור דילים עם אנשי עסקים שידאגו לפוליטיקאים ב"יום שאחרי", בחוסר יכולת להעביר תקציב ראוי, חוסר יציבות כללי במשק, הורדת מחירים בלתי ריאלית למוצרים פופולריים, וכדומה. כל אלה מצויים בכל מקום בעולם שבו מתקיימות בחירות, ואולי זהו מחיר הדמוקרטיה. אולם בשיטת הממשל הקיימת אצלנו יש, בנוסף לכך כמה בעיות ייחודיות, ואגע בהן מן ההיבט הכלכלי.

"הדמוקרטיה הפרלמנטרית", שהיא שיטת המשטר הנהוגה אצלנו, נולדה כניסיון להעתיק את שיטת הממשל הבריטי – ששלטו בארץ עד להקמת המדינה. מסתבר, ששיטה זו גורמת לאי-יציבות שלטונית.  כך אצלנו, וכך גם בבריטניה, שבה רק השבוע התפטר ראש הממשלה, בוריס ג'ונסון. אולם בעוד שבבריטניה יש מערכת של איזונים ובלמים המשוקעים עמוק במסורת הבריטית (שבה רק שתי מפלגות, הלייבור והקונסרבטיבים, מתחרות ביניהן על השלטון), אצלנו  המערכת עדיין רופפת, חסרה שורשים עמוקים של מסורת שלטונית, ורוויה במפלגות נישה כדוגמת מפלגה הפונה לאוכלוסיית גיל הזהב. מצב זה גורם לתופעה המוזרה של ראש ממשלה העומד בראש אחת המפלגות הקטנות בכנסת,  ולמציאות שבה לכל מפלגה, ללא כל קשר לייצוגה באוכלוסייה, יש כוח של סחטנות פוליטית וכלכלית בהתאם ליכולתה למצב את עצמה כ"לשון המאזניים". בממשלה הנוכחית, כמו בממשלות קודמות, ראינו כיצד סכומים ניכרים עברו למפלגות קטנות ומגזריות, כיצד לחברי כנסת בודדים הייתה יכולת לסחוט תקציבים ותפקידים, וכיצד חבר כנסת בודד יכול להכריע על מהלך דרמטי כמו הסכמי אוסלו. יתר-על-כן, משום  שעל ההישגים להיראות בתווך זמן קצר, אין השקעה במספקת במיזמים ובמהלכים ארוכי תווך, אשר עשויים לזכות מישהו אחר בקרדיט לביצועו. כל זה עולה למשק הון עתק.

Inner article

לטעמי, ישראל לא תשוב ליציבות פוליטית – ובעקבותיה, ליציבות כלכלית – כל עוד תמשיך שיטת הממשל הנוכחית, שבה ייתכן מצב שבו אין קשר בין  גודל המפלגה לבין מידת אחיזתה במוסרות השלטון. בדומה למדינות אחרות בעולם , יש  להקים בישראל משטר נשיאותי, שבו ראש המדינה ייבחר באופן ישיר אחת לכמה שנים קבועות ובלתי משתנות.  תפקיד הנשיא יהיה בעיקר מדיניות חוץ והצבת יעדים אסטרטגים. תחתיו אמור לכהן ראש ממשלה  שייבחר על ידי הנשיא, שיהיה אחראי על ניהול פנים המדינה. הנשיא וראש הממשלה יהיו נתונים לפיקוחה של הכנסת, אשר תיבחר אף היא  על ידי העם, אשר תוכל, באמצעות חקיקה, להגביל או לעודד את מדיניות הנשיא. במקרים קיצוניים יהיה ניתן להדיח את הנשיא על ידי החלטה של רוב מיוחס (שני שליש) של בית המשפט העליון, בגיבוי של "רוב מיוחס" (שני שליש) של חברי הכנסת. מהלכים דרמטיים, כמו הסכמי שלום וויתור על שטחים, יהיו כפופים למשאל עם.  על כל האמור  להופיע  בחוקה, שלה יהיו כפופים כל זרועות השלטון; הנשיא, הכנסת ובתי המשפט. החוקה הינה הבסיס עליו אפשר לבנות ישות שלטת יציבה.

כמובן שיש מקום  להעמיק בהצעה לפרטיה, וייתכן שיש הצעות טובות אחרות.  אך כל עוד לא יעשה שינוי מהותי בשיטת הממשל בארצנו הקטנה והטובה, ילך המצב ויידרדר מדחי אל דחי, ולמרבה הצער כולנו נשלם על כך בדמים, תרתי משמע.

הכותב הוא מנכ"ל "מלאכת מחשבת" יזמות ואסטרטגיה, מחבר הספר "להבקיע מאה שערים", ומחבר שותף של הספר "Striking Kosher Gold"

Inner 620/130

מומלץ עבורך

כתיבת תגובה