איך זה שהגבירים החרדים עדיין לא גילו את האינפינטי?

צילומים: מנדי ריזל

כל קילומטר שגמעתי באינפינטי QX60, גרם לי לאהוב אותה יותר, את המכונית הטובה הזו. אותי זה הפתיע משום שכאשר עליתי על כסא הנהג בתחילה, חשבתי – כנראה בגלל הזיכרונות מהדור הקודם שהיה בעיני פחות מוצלח – שהנהיגה בכלי הרכב הזה לא תרגש אותי יתר על המידה. אבל מסתבר שטעיתי.

המכונית יפה ומושכת מבטים בשל העיצוב העגלגל-משהו שלה. היא די יוצאת דופן מול מתחרותיה – שרובן בעלות עיצוב ריבועי יותר. כמו בדור הקודם, גם במכונית הנוכחית יש סימן היכר בזכות חלונות צדדיים אחוריים עם סיומת לא שגרתית. אך מה ששונה בעיקר הוא הפרונט: במקום כונסי אוויר אופקיים, יש שם שבכה; היא משווה למכונית מראה נאה ואגרסיבי יותר – וגם מתאימה עצמה למכוניות הסלון של המשפחה. גם הפנסים נעשו מעט צרים וארוכים יותר, והמעטפת סביב פנסי הערפל שונתה קמעה.

מתחת לסמל של איניפיניטי, בחזית, יש מצלמה קדמית, שמאפשרת צילום של 360. בתחילה חשבתי שזה קשור לבקרת שיוט אדפטיבית – אבל המערכת הזו אינה נמצאת בשימוש במכונית, וזה קצת אכזב. המצלמה בחזית מסייעת למעשה לצילום 360 של המכונית: כאשר המחשב של הרכב "מבין" שעוד רגע תהיה תאונה, הוא נותן תמונה היקפית של כלי-הרכב, כדי להראות לנהג היכן נמצא העצם שיש סכנת התנגשות איתו.

תא הנוסעים מרשים ומאובזר: מושבי עור בגוון בהיר, מאוד נוחים ואיכותיים; יש אופציה לחמם או לקרר לא רק את המושבים הקדמיים – אלא גם את המושב הימני והמושב השמאלי בשורה השנייה. זה משהו שטרם נתקלתי בו. למושבים הקדמיים, המתכוונים חשמלית, יש גם זיכרונות. מאחור, על גב המושבים הקדמיים ישנם שני מסכים – לטובת היושבים בשורה השנייה ומעוניינים להעביר את הזמן בשיעור תורני בווידיאו. בגב הקונסולה המרכזית, שמשולבת עם ידית רחבה לנהג ולנוסע שלצידו ומגיעה עד קצה המושבים הקדמיים, יש שקעים לאוזניות – אחת למסך הימני ואחת למסך השמאלי – ואפילו שקע טעינה אמריקני (V110) ו-USB.

עוד באבזור: גג נפתח וגג פנוראמי, חימום להגה שמתכוונן חשמלית, קדימה, אחורה, למעלה ולמטה, מפתח חכם שמאפשר פתיחת דלתות כאשר אתם מתקרבים למכונית, והוא מונח בכיס או בתיק; ונעילה באמצעות לחיצה על כפתור באחת מידיות המכונית, תאורת מקבלי פנים, הנד-ברקס חשמלי, הנעה ללא מפתח, פתיחת דלת תא המטען באמצעות מתג חשמלי סמוך לנהג וסגירתה גם באמצעות מתג על הדלת, וחלונות כהים מאחור.

המושבים כאמור רכים, אך משענת הראש מעט קשה מידי לטעמי. תא הנוסעים משופע בפסי בצבע עץ – גם על הדלתות, גם על תא הכפפות, גם בקונסולה המרכזית וגם מסביב לתיבת ההילוכים ולמתקני הכוסות. המכונית הגיעה אלינו למבחן באמצע טיפולים והתקנת תוספות במערכת המולטימדיה הגדולה שלה – אז לא נוריד נקודות בגלל המחסור ב-GPS והקושי היחסי לתפעל אותה; גם במערכת הזו לא הייתה אופציה לתפעול בעברית.

משהו נחמד שבכל זאת היה בה: כשהנייד מחובר לבלוטות', ניתן לראות את הודעות ה-SMS על הצג. במערכת המולטימדיה מופיעה הודעה בה מופיע חיווי על-כך שהתקבלה הודעה בנייד, וניתן לפתוח אותה או לדחות. אם תבחרו לפתוח את ההודעה, המחשב פשוט יקריא לכם אותה. אממה, כאמור, מערכת המולטימדיה נטולת עברית, כך שהיא התקשתה לקרוא הודעות SMS מביכלר. נאלצתי להתאפק עד אחרי הנהיגה, כדי לקרוא מי אמר מה למי במשדרי הבוקר בערוצי הקודש.

ההגה מדויק למדי, ויש בו מתגים שמסייעים לשליטה על 'קרוז-קונטרול' וכן על מערכת השמע ומחשב הדרך הצבעוני שנמצא מאחורי ההגה. מחשב הדרך מאפשר הצגת שבעה מסכים שונים: רדיו, מצב הצמיגים, ועוד.

מתחת למכסה המנוע הוצב מנוע חזק מאוד, v6 בנפח 3.5 ליטרים ו-265 כוחות סוס. הוא מגיב מעולה, ולמרות שהמכונית כבדה למדי (קצת יותר מ-2 טון), לא תבחינו בכך כלל. המנוע משודך לתיבה אוטומטית בת שבעה הילוכים, עם טיפטרוניק, אבל ללא מדפים מאחורי ההגה. בורר הנמצא סמוך לידית ההילוכים מאפשר להעביר את המנוע למצב ספורט, רגיל או ECO – חסכוני.

נוחות הנסיעה בכביש בינעירוני נהדרת, כאילו מדובר בסלון נייד יוקרתי במיוחד; אתה נוסע על 60-70 ומרגיש כאילו המהירות היא 20 קמ"ש בלבד. עם זאת, בתוך העיר, המכונית קצת "מתרסקת" על מהמורות ופסי האטה. סעו לאט, בקיצור.

הדבר החשוב ביותר, כנראה, במכונית הזו, היא העובדה שיש בה שבעה מושבים – שהרי בעיקר לשם כך ייצרו אותה. האם היא עומדת בכך? ובכן, באינפיניטי QX60 יש שפע של מקום לשבעה נוסעים – גם במושב האחורי. אחרי הכול, זו לא מיני-וואן סטנדרטית ומצ'וקמקת.

באשר ליכולת הקיפול, שתי שורות המושבים מאחור זזים על מסילות ומתקפלים ידנית, לא חשמלית. זאת, בניגוד למקובל בקטגוריה. השורה השנייה מתקפלת לשני-שליש ושליש, והשלישית – 50:50. גם כאשר כל המושבים פתוחים, תא המטען עדיין מרשים ביכולת הקיבול שלו, שמקבילה לזה של מכונית משפחתית ממוצעת. את הנפח ניתן כמובן להגדיל באמצעות קיפול מושב או כמה מן המושבים.

צריכת הדלק עמדה על 1 ל-8. לא נתון טוב במיוחד, אבל לא שבאמת היו לנו ציפיות ממכונית כזו. אחרי הכול, עם מנוע ומשקל כאלה, אין באמת הרבה ברירות. צריך דלק, והרבה. אבל בסך הכול, אינפיניטי QX60 היא מכונית מכובדת, המכבדת את בעליה. למעשה, זה הרכב היחיד בסגמנט רכבי הפנאי-שטח בעלי שבעה מקומות, שלוקח את תג המחיר הנמוך ביותר מבין משפחות היוקרה האחרות.

הגרסה שעליה נסענו, המאוד יקרה ומאובזרת, עולה 450 אלף שקלים. זה שווה, כי מדובר על הפרש של יותר מ-100 אלף שקל לטובת האינפיניטי לעומת המקבילות מבית וולוו, אאודי, מרצדס ולנדר-רובר (אם כי כולן מגיעות גם עם הנעה כפולה). וזאת, למרות שאינפיניטי היא סמל סטטוס לא פחות מהן, על זה אין ויכוח. במובן מסוים, סיבוב עם מכונית כזו בשכונה יצור התעניינות גדולה יותר מאשר המתחרות – משום שהמכונית הזו פחות שכיחה. במחיר שהיא מוצעת, שקל פר סנטימטר, צריכים לראות אותה הרבה יותר ומוזר שבציבור החרדי עוד לא "עלו עליה".

נתונים לגרסה הנבחנת (יתכנו שינויים, בהתאם לרמות האבזור): מחיר: 450 אלף שקל | מנוע: 3,500 סמ"ק, 265 כוחות סוס | מומנט: 37.3 קג"מ ב-4800 סל"ד |האצה מ-0 ל-100: 8.4 שניות | צריכת דלק: 1 ל-8 | תא מטען: 447 ליטר | בסיס גלגלים: 2900 מ"מ | דרגת זיהום אוויר: 15 | 6 כריות אוויר

—

מעלות: מחיר, מנוע, אבזור, נוחות, תא מטען | חסרונות: צריכת דלק, אין יכולת שטח (בניגוד למתחרות), מתלים רכים מידי