זיכרון השואה חולל, אסור לנו לעמוד מנגד

פרופסור יאן גרובובסקי

בכנס “עיצוב זיכרון השואה-זוכרים באחריות” שארגן מרכז הארגונים של ניצולי השואה בישראל דיבר דברים קשים במיוחד כנגד ממשלת פולין ההיסטוריון פרופסור יאן גרבובסקי מחבר הספר ציד היהודים, פרופסור למחקר השואה המתמחה ביחסי פולנים-יהודים בשואה.

יאן גרבובסקי נולד ב–1962 בעיר וורשה לאב יהודי מקרקוב ששרד את השואה. אמו אינה יהודיה והיא בת למשפחה ותיקה מן האצולה הפולנית. הוא בעל תואר שני בהיסטוריה מאוניברסיטת וורשה, ולאחר שהיגר לקנדה קיבל תואר דוקטור מאוניברסיטת מונטריאול.

גרבובסקי נמנה עם מייסדי המרכז לחקר השואה של האקדמיה הפולנית למדעים, והוא עמית של מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה. להערכתו, יותר מ-200 אלף יהודים נרצחו בידי פולנים במהלך השואה, ישירות או באמצעות הסגרתם לשלטונות. מחקריו בנושא מעורבות הפולנים ברצח יהודים בשואה ועמדותיו ביחס למדיניות הפולנית הנוכחית בנושא זה הובילו לעימותים בינו ובין לאומנים פולנים ואף בינו לבין ממשלת פולין.

גרובובסקי סיפר כי התחומים של ההיסטוריה היום בפולין, זה כבר ממש עבודה קשה. "הוזמנתי לפני מס' חודשים לדבר על עתיד זיכרון השואה. האיום של כל השורדים שייחלש וייעלם. לרוע המזל אני הייתי בזמן של כתיבה והאירועים של ההווה התמזגו עם הכתיבה שלי, זרקתי את ההרצאה שהייתה לי והתמקדתי במה שקרה היום. הפרלמנט הפולני העביר חוק לפיו אסור להשתמש בביטוי "מחנות הריכוז הפולנים" ועונש על שיוך המעשים הנאצים על הפולנים" סיפר.

הנושא האמתי היה הניסיון הברור של המחוקקים לגנות ולהחניק את החשיבות והתרומה של הפולנים לשואה. הייתה ביקורת. היו מחקרים שהיו קשורים לחברה הפולנית ולהרס החברה היהודית. מה קרה בצומת הזו של המיתולוגיה הפולנית? לפני 50 שנה הקומוניסטים בפולין יצאו בקמפיין אנטישמי שביקש לגרש את היהודים. “ציונים לכו לציון". המפלגה בפולין ביקשה מהיהודים לסלק את עצמם מכל מיני משרות בממשלה שדורשות פטיריוטיזם פולני. זה הפך לתעמולה שהדהדה בחברה הפולנית ואנשים הטו אוזן לתעמולה הזו. אנטישמיות תמיד הייתה טבועה בחברה הפולנית והתחושות הללו הפכו חשובות גם לאחר המלחמה אפילו כשכבר לא הייתה חברה יהודית בפולין. האנטישמיות יכולה לחכות דור ויכולה לשגשג גם כשאין יהודים בסביבה. עד 1968 האנטישמיות הייתה סגורה יותר.

מעדיפים להיות תמימים

ב- 2001 פורסם ספר של יואן גרוס שתיאר איך אנשים בפולין בשנת 1941 רצחו את שכניהם היהודים. זה עורר המון רעש במדינה. מבחינת התושבים זה פגע בתמימות הפולנית. זה פגע בזהות הפולנית, באמונה המיתית שהם אחזו בה. החברה בפולנית נמצאת כאן מול שאלה. האמת המטרידה קשורה לשואה. שאלות לא נוחות שהלאומנים בפולין חייבים להתמודד אתה. למשל: עד כמה הפולנים עזרו לגרמנים בזמן הכיבוש? השנאה ליהודים יצרה גשר צר שעליו הגרמנים והרבה מהחברה הפולנית נפגשו. נושא נוסף הוא הגנבה המסיבית של הרכוש היהודי בכל האזורים שהיתה אל רק של נדל"ן אלא גם חפצים. השינוי שעברה החברה הפולנית היה קשור להרג היהודים. מי ניצל את זה מבחינה מקצועית, מה היה מצב ההגירה מהכפרים העניים לערים, מה אפשרו הגטאות שהתרוקנו. הניסיון לצוד את היהודים שהיו במרוצם, מה היו השיטות של השליטה החברתית בגטאות כשהגרמנים לא נכחו בתמונה. אף אחת מהשאלות הללו לא קיבלה התייחסות. הפגיעה במיליונים של יהודים הייתה בסביבה של מיליונים פולנים, במרפסת הקדמית שלהם.

מצד אחד ההשמדה הוצגה כמעשה מבודד יוצא דופן מכלל החברה הפולנית וההתייחסות ליהודים, מצד שני הרשויות הפולניות החלו להרחיב את המיתוס של הפולנים הקדושים שהצילו יהודים. המטרה היתה להציג אותם כאילו הם היו הנורמה. זה שקר היסטורי. הפולנים לא סימפטו את היהודים שנהרגו וזה בולט בעדויות רבות. אלו שהציעו מקלט לא יכלו לצפות לתמיכה ואפילו זכו לעוינות ואיום על חייהם שלהם. הדברים הללו לא הסתיימו בפולין עם סוף המלחמה. הרבה חסידי אומות פולנים נרדפו שנים אח"כ. זה גם לא היה חשוב ללאומנים הפולנים.

לפולנים מדיניות סדורה המנחילה השכחה

המדיניות של ההיסטוריה הפולנית הוא נרטיב שמאכילים אותו בכפית לאוכלוסייה בפולין. סקר שנעשה ב- 2005 גילה שרוב הפולנים משייכים את מה שקרה באשוויץ לגרמנים ולא לפולנים. סקר נוסף ב- 2015 בקרב תלמידי תיכון גילה כי מחצית מהם מסכימים כי האתר שבו נעשה רצח ליהודים, הוא אתר שבו רצחו הגרמנים פולנים שניסו בעצם לעזור ליהודים. זה מסע שמעצב מחדש את הזכרון של אותם ימים טרגיים. זה דומיננטי במדיניות הפולנית והתחזק אחרי 2015 כשעלו מפלגות לאומניות.

בזמן שהם רודפים אחר אותו מיתוס לאומני, בנובמבר 2017 60,000 אלף פונים יצאו לרחוב וההפגנה הייתה על ידי ארגונים נאופאשיסטים. הרשויות החליטו לקדם את החוק החדש שיגן על שמה הטוב של האומה הפולנית. יש תמיכה מצד הקהל. החוק החדש הוא מאוד פופולרי, התקפות חיצוניות נפתרו מאוד בזריזות. נאמר עליהן שהן התקפות על פולין עצמה. אם הדברים לא היו במדיה, עכשיו זה בחוץ לחלוטין. מתייחסים לזה כאל צלקות מלוכלכות. מחלת עור. במילון הפולני זהו תיאור רווח. היהודים מפגינים נגד החוק החדש כי הם רוצים לכסות על הסבילות שלהם. מי שיתף פעולה בגטו? הרי היהודים שיתפו פעולה. נאמר כי התדהמה של היהודים נובעת מרצון לסחוט כסף. כל הפעילויות הללו שהמעגלים היהודים מבצעים הן עבור פתרונות כספיים ולא מתוך רצון לשחרר את עצמם. טענו כי היהודים הם אלו שהובילו יהודים למשרפות ולא הפולנים. השגרירות הישראלית נאלצה להגיש על זה תלונה והקהילה הביעה חשש מעזיבת פולין. זה היה חלק המיתולוגיה ששוררת עכשיו ולא נסמכת על היגיון.

ראש הממשלה של פולין מאוד לא מרוצה מההיסטוריונים הפולנים. היו מחקרים תוססים והיה מותר לפולנים לחקור את מה שהיה בעבר, אבל מבחינת הלאומנים הפולנים, אותה הערכה עם ביקורת נוקבת לא היתה טובה. לא היתה תהילה בהיסטוריה..

לחץ בינלאומי יכול לחולל שינוי. זה יזכיר לכולנו שאסור לשתוק, אסור לעמוד מהצד כאשר זיכרון השואה ממש חולל.