"בנק לאומי נהנה מכספם של יהודים שהופקד לפני השואה"

רו"ח יהודה ברלב בחוות דעת שהוגשה במסגרת בקשה לתביעה ייצוגית נגד בנק לאומי: יתרת הכספים בבנק לאומי השייכים לניצולי השואה, נאמדים בכ 172-414 מיליון ₪ בערכים של שנת 2019

הניצולים תובעים | צילום: יונתן סינדל, פלאש90

בית המשפט המחוזי בתל אביב דן בבקשה לאישור תביעה ייצוגית נגד בנק לאומי לישראל העוסקת בדרישה להשיב כספים שהופקדו על ידי ניצולי השואה בבנק אנגלו-פלשתינה שלימים הפך לבנק לאומי לישראל בע"מ, לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, ובעוול חסר התקדים שגרם להם הבנק, כשהשיב לאותם ניצולים רק חלק זעום מן הכספים שהופקדו בידו. התביעה הוגשה ע"י ד"ר צמח וולפה, בנם של ניצולי שואה מליטא, באמצעות עוה"ד גלעד נרקיס ממשרד גלעד נרקיס משרד עורכי דין.

מיום הגשת התביעה הוגשו מספר בקשות מקדמיות והבנק הביע התנגדות נחרצת לאפשר למומחים מטעם התביעה להגיש את חוות דעתם או להיחקר בנוגע לסוגיות השנויות במחלוקת, וזאת למרות שאין מחלוקת כי מומחים אלו מהווים חוליה משמעותית בחקר העובדות ובבירור הבקשה.

לאחר שנעתר בית המשפט להגשת חוות דעת פרופ' כץ, ולאחר שהיועמ"ש של הכנסת הביע עמדתו המפורשת לפיה "כאשר עסקינן בעניינים של קורבנות השואה, קמה חובה מוסרית לסייע לאוכלוסייה זו למצות את זכויותיה, תוך גילוי גמישות ורגישות מיוחדת", החליט השופט רחמים כהן בתאריך 5.8.2019 שהבקשה להגשת חוות דעת מקצועית מטעם רואה חשבון ברלב התקבלה.

רואה חשבון ברלב שימש כזרוע חקירה מטעם הועדה הפרלמנטרית אשר דנה בזכויות קורבנות השואה וממצאיה התבססו, בין היתר, על החקירה שנערכה על ידו. בימים האחרונים הוגשה חוות דעתו של רו"ח ברלב  בה סקר באריכות ובהרחבה היבטים שונים הנוגעים להתנהלות הבנק בכל הנוגע להשבת הכספים שהופקדו על ידי ניצולי שואה בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה.

בחוות דעתו הוא קובע כי "ניתן לומר באופן חד משמעי כי הבנק נהנה גם מכספם של יהודים שהפקידו כספם בפיקדונות לפני השואה ונשאו ריבית אפסית כמעט וכספם, בין היתר, מימן את פעילות הבנק שהניבה לו רווחים נאים לאורך השנים, כאמור בחוות הדעת".   

ברלב מפנה אצבע מאשימה אל הבנק וקובע כי "מאחר וקורבנות השואה לא יכלו להגיע לחשבונותיהם, כספם נשחק באופן דרסטי במשך התקופה, עקב שיעורי אינפלציה גבוהים בשנים אלו. הבנק, במקביל, מינף כספים אלו" וכי "בין השנים 1933 – 1950 הבנק נהנה מגידול ברווח הנקי של כ-330%".

ברלב הוסיף ומצא כי "לאחר מלחמת העולם השנייה, אפ"ב נקט במדיניות בעייתית, כאשר אותם ניצולים ו/או יורשיהם ביקשו למשוך את כספם, נאלצו להתמודד עם בירוקרטיה קשה שבחלק מהמקרים מנעה מהם גישה לחשבונות בבנק ובמקרה הטוב הושב להם כספם, אך בערכים נומינליים".   

באשר להתנהלות בנק לאומי מצא ברלב כי "לכל אורך חוות דעת זו ובמהלך בדיקתי במסגרת וועדת החקירה אין כל ספק כי בל"ל פעל במדיניות הסתרה ובהיעדר שיתוף פעולה והערמת קשיים בגילוי מסמכים השופכים אור בעניין כספי קורבנות השואה", וכי לדבריו, "הבנק לא עשה דבר במשך עשרות שנים כדי לאתר את חברי הקבוצה שאת כספם החזיק, ולא עשה פעולה כל שהיא בכדי להביא לידיעת הציבור אודות כספי חברי הקבוצה שהחזיק תחת ידו".

מן המסמכים הרבים שאיתר ברלב ומן התחשיבים שבוצעו על ידו עולה בהתאם לחוות דעתו כי בחישוב  מקסימלי – יתרת הכספים בבנק ששייכים לניצולי השואה, שווים בשנת 2019 כ-414 מיליון שקל ובחישוב מינימלי יתרת הכספים בבנק, ששייכים לניצולי השואה, שווים בשנת 2019  כ-172 מיליון שקל.

ברלב אף הבהיר בחוות דעתו כי במידה ותאושר לו גישה לכלל המסמכים הרלוונטיים המצויים בידי הבנק או בידי מי מטעמו ניתן יהיה לבצע תחשיב מדויק.

יצויין כי מרכז הארגונים של ניצולי השואה בישראל, הצטרף לבקשה לאישור התובענה הייצוגית כ'ידיד בית משפט' וכי עמדתו כפי שהוצגה לבית המשפט תומכת בבקשה באשר לגישתו נגרם לניצולים עוול  וחוסר צדק של ממש בגין התנהלות בנק לאומי בפרשה דנן ומאחר ולא הוחזרו לניצולים ו/או ליורשיהם כספי הפיקדון כלל או שהוחזרו בערכים נומינליים והמאבק לתיקון עוול מסוג זה מהווה אחת ממטרותיו המוצהרות של מרכז הארגונים.

מבנק לאומי נמסר ל'כלכליסט': "נלמד את התגובה לעומק ונתייחס בבית המשפט".

כתיבת תגובה