האיחוד, הפרק השני: הכסף הגדול של הבירוקרטים בבריסל

צילומים: RomanR, Savvapanf Photo, AR Pictures, corgarashu, tao | שאטרסטוק

למעלה מחצי מיליארד תושבים חיים באיחוד האירופי לפי הנתונים הרשמיים. הנתונים האמיתיים גבוהים יותר לכל הדעות בשל גלי ההגירה הגדולים שפקדו את מדינות האיחוד בשנים האחרונות. בשנתיים האחרונות נתון האיחוד שחגג לפני חודש שישים לייסודו, בקשיים כלכליים, פוליטיים וביטחוניים. מה שלא מפריע לו כמובן לנסות שוב ושוב לפגוע בכלכלתה ובביטחונה של המדינה היהודית היחידה בעולם. אבל זה כבר נושא אחר.

בכתבה הקודמת עסקנו בסיבות שהביאו להקמתו של האיחוד ובניסיונו של השמאל להקים למעשה ממשלת על – ממשלה פדראלית – שחוקיה גוברים על חוקי המדינות עצמן שמהן שואב האיחוד את כוחו. כתבנו גם על שלטון הפקידים שהתבסס בבריסל, בירת האיחוד והצליח בערמה לגנוב את השלטון ללא בחירות ולהשניא את האיחוד על מאות מיליוני אזרחים אירופיים.

בעוד זמן קצר תערכנה בחירות גורליות ומכריעות בצרפת. הבחירות לנשיאות צרפת מושכות תשומת לב רבה בהיותה אחת מאבני התווך המרכזיות באיחוד האירופי כולו. פרישתה של בריטניה הביאה לשיאה תהליכים שרחשו מתחת לפני השטח זמן רב. אך במקביל, הפעילה שורת תהליכים חדשים והעמידה שעון חול להמשך קיומו של האיחוד.

רעידת האדמה שחוללה הפרישה הבריטית תחוויר לנוכח זו שתפקוד את האיחוד במידה וז'אן מארי לה-פן, מועמדת הימין הקיצוני בצרפת תיבחר בסיבוב השני לנשיאת הרפובליקה. גם אם היא לא תצליח להגיע לארמון האליזה, וכמעט כל הסקרים מנבאים זאת, אם תזכה במספר גדול של קולות, דהיינו, מעל 40% מקולות הבוחרים בסיבוב השני, יהווה הדבר סימן ברור וסופי לשקיעתה של האימפריה האירופית וצעד נוסף לקראת קריסתו של איחוד הרוע והטיפשות.

בכתבה הקודמת כבר הבנו שמדובר במאבק על כוח ושליטה. אבל הבטחנו לצעוד בנתיב הכסף. הכסף הרב (והקל) שהפקידות בבריסל לא מתכוונת להניח מידיה. אם אתם גרים בבית משותף סביר מאוד שאתם משלמים ועד בית. בין כמה עשרות לכמה מאות שקלים בחודש. אבל דמי הוועד שמשלמות מדינות אירופה תמורת ה"זכות" להימנות תחת מטריית האיחוד הם גבוהים במיוחד ולא פרופורציונאליים לתמורה שהם מעניקים.

בואו נדבר קצת במספרים. בתשע"א עמד תקציב האיחוד על כ-149 מיליארד אירו. סכום עתק המהווה לא פחות מ-13% מהתוצר הגולמי של מדינות האיחוד באותה שנה. מדובר בכסף גדול שנשלט, איך לא, על ידי הפקידות בבריסל. אותה פקידות שאיננה נבחרת בבחירות דמוקרטיות ומרביתה משתייכת משום מה לשמאל הפוליטי באירופה, שלא לומר השמאל הקיצוני.

מהיכן מגיע הכסף הזה? מכיסם של כל אזרחי מדינות האיחוד. ממס ההכנסה שהם משלמים ומהמע"מ הנגבה מהם. נזכיר שהאיחוד אינו מחזיק צבא כלל אירופי, שכל מדינה אמורה לממן את הוצאות הביטחון שלה מתקציבה ושמדיניות הרווחה בשוודיה שונה לחלוטין מזו של פולין. רק 1.3% מתקציב האיחוד הופנה למטרות של "אזרחות, חירות, ביטחון וצדק" שהם למעשה שמירה על גבולות, קידום בריאות הציבור, הגנה על צרכנים ודברים נוספים שנועדו להחזיר ולו מעט לאזרחי אירופה על ההשקעה הרבה שלהם בתחזוקת האיחוד.

ובכל זאת, כלל אזרחי האיחוד נושאים בעול הפקידות שהלכה ותפחה בבריסל בעיקר בעשור האחרון למרות המשבר הכלכלי העולמי והמיתון שבא בעקבותיו על יבשת אירופה. אגב, זה לא הפריע לאיחוד להשקיע 5.7% מתקציבו ב"מדיניות חוץ". כן. אותה מדיניות שבין היתר מממנת בנייה בלתי חוקית בשטחי סי במטרה לייצר עובדות בשטח ולהקשות על ישראל בזירה הבינלאומית.

על מנת להמחיש את הביקורת הציבורית ההולכת וגוברת בקרב עמי אירופה נגד האיחוד, די אם נספר כי בריטניה הגדולה נדרשה לשלם מידי שנה 5-7 מיליארד אירו למוסדות האיחוד ובשל התמ"ג הגבוה שלה, נחשבה לאחת המממנות הגדולות ביותר שלו.

אגב, בתש"ס יזמה הממשלה המרכזית בשווייץ (המחולקת לקנטונים) משאל עם במטרה להצטרף לאיחוד האירופי. שוויץ היא המדינה בה החלטות רבות עוברות לידי העם באמצעות משאל. הממשלה בברן ניסתה לשכנע את השוויצרים שכדאי להם לתמוך ברעיון שכן הדבר יחשוף את המדינה להסכמי הסחר בין מרבית מדינות אירופה.

אזרחי שוויץ דחו את הרעיון חד-משמעית. ו… איפה שוויץ ואיפה אירופה. שוויץ הייתה המדינה היחידה באירופה שכמעט לא נפגעה מהמיתון העולמי. דווקא בגלל שאזרחיה היו מספיק חכמים להעניק לממשלה המרכזית בברן חופש מכבלי הפקידות בבריסל.

בהולנד התקיימו לאחרונה בחירות בהן עלה כוחה של מפלגת ימין קיצונית. היא אמנם לא הצליחה להגיע לשלטון אבל מספר המצביעים הגדול שלה העיד על ההתנגדות ההולכת וגדלה לחברות באיחוד. הפרדוקס הגדול ביותר בא לידי ביטוי בתוצאות הבחירות האחרונות לאיחוד האירופי עצמו. דווקא מפלגות שמתנגדות לאיחוד הגדילו את כוחן בפרלמנט האירופי.

באיטליה הייתה זו מפלגת חמשה כוכבים השמאלנית שהגדילה את כוחה בבחירות שנערכו לפני שלוש שנים. באוסטריה הייתה זו מפלגת החירות הימנית. בהולנד, שוב, מפלגת החירות הימנית. בפינלנד – המפלגה הפינית. בהונגריה – יוביק הלאומנית והאנטישמית, בדנמרק – מפלגת העם הימנית. מצחיק, אבל זו המציאות. רבע מאוכלוסיית המדינות הגדולות והחזקות באיחוד, מתנגדים להמשך קיומו של האיחוד. הבחירות הקרובות בצרפת, שם מתמודדות לפחות שתי מפלגות (מהימין ומהשמאל הקיצוניים) המתנגדות בגלוי לחברות באיחוד.

שלא תשלו את עצמכם לרגע. הבירוקרטים בבריסל לא יוותרו כל-כך בקלות על מוקד הכוח הזה ועל סכומי העתק שהוא מניב. אבל, תציצו בשעון החול. הוא אוזל. אירופה שוקעת בגלי ההגירה האסלאמית והאיחוד האירופי שהוקם כלקח ממלחמת העולם השנייה, עומד לקרוס אל תוך עצמו. נקווה שהדבר לא יצית מלחמת העולם שלישית.