האינטרנט של הדברים: לא צריך משרתים כדי שהכל ייעשה בעבורנו

האינטרנט של הדברים | אילוסטרציה: מאת Wilgengebroed on Flickr - Cropped and sign removed from Internet of things signed by the author.jpg, CC BY 2.0, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=32745645

השעה חמש אחרי הצהרים. אתם לקראת סיום יום העבודה, יש לכם מחר הגשה ואתם מקלידים ומדפיסים בלחץ, כשמפעם לפעם קופצת התרעה על המסך שהטונר עומד להתרוקן לגמרי. אתם מתעלמים אבל אז יש דפיקות בדלת.

עם אוף ארוך אתם ניגשים לדלת שם ממתינה לכם הפתעה. שליח עומד בפתח ומגיש לכם טונר חדש ומלא: "המדפסת הזמינה לך בדחיפות, תאמר כאן שאתה מאשר".

הדלת נסגרת אחרי השליח, המדפסת מוציאה עוד ארבעה דפים נעצרת ומבקשת את הטונר החדש. אתם מבצעים את ההחלפה בקלות והמדפסת ממשיכה להדפיס מבלי שאפילו דף אחד ייצא בהיר מדי.

ברוכים הבאים לאינטרנט של הדברים – Internet of Things או בקיצורIoT . המהפכה השלישית של האינטרנט לאחר שבשלב הראשון הוא נכנס לחיינו ובשלב השני אל הכיס הקטן.

האינטרנט של הדברים מאפשר למכשירים לתקשר ביניהם והחוצה ללא צורך בעזרת אדם המשתמש בהם. למעשה, הבית החכם קיים כבר שנים לא מעטות ובשוק נמכרים כיום מערכות בית חכם, כשהשליטה הדיגיטלית על המכשירים בבית נעשית באמצעות הסמארטפון.

כך למשל, עוד לפני שקמים מהמיטה ניתן להורות למכונת הקפה להכין את המשקה האהוב עלינו או אפילו לבקש מהקומקום 'לשים מים לקפה'.

בדרך חזור מיום עבודה אפשר להתקשר אל הדוד החשמלי שיחמם לנו את המים למקלחת, להדליק את המזגן, להצל את הבית בעזרת התריס החשמלי, להפעיל את תאורת החניה ולפתוח את השער ברגע הנכון. (על הבית החכם בהלכה, ראו בהמשך).

מדוע שהם לא יעשו זאת לבד?

באינטרנט של הדברים בתוספת מנה קטנה של בינה מלאכותית, הדברים אמורים להתרחש לבד. בסיום יום העבודה אנחנו נכנסים לרכב שכמובן מדליק את עצמו לבד ומכוון את המזגן לטמפרטורה הרצויה לנו וכשאנחנו אומרים למחשב הרכב "הביתה", הדברים מתנהלים לבד בתקשורת עצמאית.

ה'וייז' משדר את המיקום המדויק שלנו בכל רגע אל המכשירים הביתיים, כך המזגן והדוד נדלקים בדיוק ברגע הנכון. תאורת החניה והשער, לא מפעילים את עצמם רגע מיותר קודם לכן והתאורה בבית חוסכת חשמל עד הרגע שאחרי האחרון.

מומחים מעריכים כי עד שנת 2025, יהיו בעולם 50 ביליון חיישנים שיתקשרו ביניהם. אנחנו נהיה מיותרים עבורם. בעזרת חיישנים, אינטרנט וטכנולוגיות נוספות, תיהפך רשת החפצים המדברים ביניהם, מיכולת פוטנציאלית רדומה לשיח ער, תמידי ומואץ.

והדברים כמובן לא ייעצרו בבית הקטן והחכם שלנו. בכתבות האחרונות עסקנו בנושא העיר החכמה ותהליכי הניהול הדיגיטלי המשתלטים על העיר ומקנים יכולות ניהול מדויקות ורחבות יותר בזמן אמת.

האינטרנט של הדברים עתיד להיטמע בכל נקודה בעיר החכמה. החל מרמזורים, ניהול התנועה ומצלמות, תאורת הרחוב, פינוי האשפה, מקומות החנייה, תיקונים ומפגעים ועד לעצים ועציצים שישלחו בקשה למחשב המרכזי "אני צמא".

אולם אנחנו יכולים גם להיתקע. ככל שיותר חפצים ידברו ביניהם, יאספו ויחליפו ביניהם מידע עלולים להיווצר פקקים של תעבורת מידע. לצורך כך יש להרחיב את רוחב הפס ואת מהירות העברת המידע ולטפל בו זמנית בכמויות עצומות של מידע, מה שמכונה 'ביג דאטה'.

בעיה נוספת, היא הצורך להסתמך על כבלים תת ימיים עתידיים. במקום זה חברות מעדיפות להסתמך על שרתים מקומיים. עדיף לטפל כאן בשיפור והאצת תעבורת המידע. בתקופה האחרונה נפוצה שמועה, שחברת אמזון מתכוונת להקים בארץ גם חוות שרתים של שירות ה-WSA שלהם שאמנם לא משמש ישירות את ה-IoT, אבל עשוי לשפר מאוד את תעבורת המידע.

הדור החמישי של הרשתות הסלולריות, נותן מענה בדיוק לנקודה הזאת ולפני כחודש פורסם כבר המכרז להנחת תשתיות לדור 5 בסלולר. כשהתשתיות יתחילו לעבוד הדבר יקפיץ באופן מיידי את תחום האינטרנט של הדברים.

נדלן ממוחשב

קבוצת עזריאלי, אחת מחברות הנדלן המניב הגדולות בארץ החליטה גם היא להיכנס לתחום חוות השרתים ולהקים כמה חוות שכאלה במקומות מרכזיים. השיקול הוא פשוט, בעוד כמה שנים הסביבה שלנו תסתמך יותר ויותר על יכולת חישובית.

הרכב האוטונומי יצטרך לתקשר מול הרמזורים, הרכבות והאנשים. כל המרחב העירוני יהיה מצויד בחיישנים וקישוריות וכל המערכת הזאת תהיה מבוססת על תקשורת בזמן אמת ותצטרך כוח חישובי זמין וקרוב. הפתרון הוא חוות שרתים גדולות חזקות וזמינות מבחינת התעבורה ברשת. שטחי הנדלן שיוקצו להן יניבו תשלום לאו דווקא פר מטר לחודש, אלא פר KW ותזרים המזומנים יגדל בקצב לינארי מהיר.

אם הבנו את הרעיון ואת הפתרונות איך זה יעבוד בפועל, נעלה כאן על קצה המזלג איך הכל התחיל. רגע לפני תחילת המילניום, העלה יזם טכנולוגיה בריטי מצגת שערך בכנס של חברת פרוקטר אנד גמבל. כשהוא סיים את המצגת נולד המושג החדש: 'האינטרנט של הדברים'.

למעשה, כבר בתחילת שנות השמונים הצליחו חוקרים מאוניברסיטת קרגני-מלון שבפנסילבניה לחבר מכונת משקאות לרשת מחשבים וגרמו לה לדווח על חוסרים במלאי ואפילו על טמפרטורת המשקאות. הניסוי נעשה במונחים אנלוגיים יחסית לעולם הדיגיטלי של חיינו, אבל אז הונחה אבן הפינה לתקשורת בין חפצים.

פיתוח שבבי ה-RFID, שהינם תגי זיהוי מבוססים גלי רדיו במקור, ומזעורם, הקפיץ עוד יותר את אפשרות תקשורת החפצים. רשתות בעולם כמו וולמארט, החלו להשתמש בתגים אלה לצורך מעקב אחרי סחורות לאורך כל שרשרת האספקה. החל ממרחבי המחסנים, המשאיות ועד לצרכן הסופי.

הרעיון שמנהל יכול לעקוב אחרי הסחורות בכל רגע נתון בלחיצת כפתור, קסם מאוד לחברות משלוח ואספקה המפעילות מרלו"גים בכל העולם. כאשר הם הכניסו את הטכנולוגיה שהתפתחה בצעדי ענק לשימוש יומיומי, הם הורידו משמעותית את כמות הגניבות והטעויות בשרשרת האספקה.

ללא אינטראקציה אנושית

האינטרנט של הדברים המתייחס לרשת של חפצים פיזיים, שבהם אלקטרוניקה, תוכנה וחיישנים, מאפשרים תקשורת מתקדמת בין חפצים מערכות ויישומים אחרים, קידם בכמה צעדים קדימה את מערכות האספקה הגדולות.

אם הזכרנו את רשת וולמארט, מסתבר שמחשבי הרשת הנפיקו דוח כי בכל מקום בו מתרחשת סופה, יש זינוק במכירת העוגיות והמשקאות האלכוהוליים ונוצרים חוסרים על המדף. בשלב הבא, כאשר המערכת קיבלה התרעת מזג אוויר על סופה קרבה, היא החלה להריץ את המוצרים הללו לאותו אזור, תוך הפעלת כל שרשרת האספקה.

עולם ה-IOT הוא רחב ולא מתמקד רק באספקה. כך למשל, כאן בארץ, הפכה חברת פלאפון את הבניין שלה בגבעתיים לבניין הראשון שכל כולו מחובר ל-IOT.

מאות חיישנים פזורים בבניין ובסביבתו ובמרכז החברה מותקנת מערכת שליטה ובקרה, שקולטת מידע והתראות ממצלמות האבטחה, מעברים, מעליות, חניות, ועד למערכות המיזוג וההשקיה ואפילו נתונים על איכות האוויר בבניין.

בפלאפון לקחו את הנושא עוד צעד קדימה והם מציעים כיום לעסקים את ה-IoT In a Box, סדרת חיישנים מדויקים, המחוברים למכשירים מבוקשי בקרה,  ומאפשרים לבעל העסק לקבל מידע והתראות באופן שוטף.

הרעיון של IOT הוא התפתחות טכנולוגיות אלחוטיות, ומערכות מידע שהופכות לתקשורת בין מכונה למחשב (M2M) ללא אינטראקציה אנושית.

בהמשך, החלה הטכנולוגיה להיכנס גם לתחום המכונות והתעשייה. עצירות ייצור רבות היו יכולים להימנע, אם היינו יודעים על תקלה עוד בטרם היא מתרחשת. הטמעת חיישנים בחלקי המכונות וחיבור התקשורת ביניהם, הביא לעולם מכונות המדווחות על תקלות ואף מסבירות לטכנאי כיצד עליו לתקן.

אם נחזור רגע לבית החכם שלנו, ביום שנחבר את כל מכשירי החשמל לרשת אחת, הם יוכלו לדווח על תקלות אפשריות למרכזי השירות ולהזמין טכנאי ואף לשלוח דוח תיקון לחברה המייצרת אותם. בשלב הבא יוכלו כל מכונות הכביסה לשוחח ביניהם ולהחליף חוויות, או מידע על תקלות אפשריות ובכך לשפר את הייצור.

אם נרצה להרחיב קצת את האופק נצא לשדות הפורחים, גם שם ניתקל באינטרנט של הדברים. הגבות שלכם מתרוממות. האם החיטה תשוחח עם הקישואים או האבטיחים עם הזיתים? לא. עדיין לא. אבל בעזרת הטמעת חיישנים באדמה, הטאבלט של החקלאי יכול לשוחח עם האדמה ולדווח לו על מצב הדשן, אחד הרכיבים היקרים ביותר בעולם החקלאות, הלחות, מזג האוויר, מזיקים, קרינת שמש ורוחות.

שיהיה ברור. אנחנו לא כותבים כאן על טכנולוגיות עתידניות-בדיוניות. חברה ישראלית בשם  קרופקס (CropX), כבר מרוויחה הון בעולם על הטמעת החיישנים הללו בשטחים חקלאים של 50 אלף דונם ומעלה. החיישנים פותחו כאן בישראל על ידי חבר'ה יוצאי יחידות הטכנולוגיה והסייבר.