השקעת המגזר העסקי במחקר ופיתוח, עומדת על סך של 66.5 מיליארדי שקלים שהם כחמשה אחוזים מהתמ"ג • מדובר בהוצאה הגבוהה ביותר כאחוז מהתמ"ג בכל מדינות ה-OECD • הפדיון מהמו"פ עומד על סך של 309.1 מיליארדי שקלים
אברהם חסידה 21.08.2019
סך השקעה במו"פ כאחוז מהתוצר ב-OECD | מתוך דו"ח הלמ"ס מדינת ישראל היא הראשונה ב-OECD באחוזי השקעת המגזר העסקי במחקר ופיתוח מתוך התמ"ג. כך עולה מדוח שפרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שבדק את סך ההוצאה למו"פ במגזר העסקי בשנת 2017.
סך הכל ההוצאה הסתכמה ב-66.5 מיליארד שקלים, שהם 5% מהתמ"ג. 94% מהסכום, הושקע במחקר ופיתוח בתחומי ההיי טק. המדינה הבאה אחרינו בהשקעה במו"פ כאחוז מהתמ"ג, היא דרום קוריאה, עמה חתמנו היום על הסכם סחר חופשי, הנמצאת הרחק עם השקעה בשיעור של 3.6% בלבד.
מספר המשרות בתחום המחקר והפיתוח עמד על 103.5 אלף משרות. מדובר בעלייה של 11.5% משנת 2016.
נתון חשוב לציין, כי מעל ל-50% מההשקעה, הגיעו ממקורות שונים בחו"ל, כמו חברות בין לאומיות גדולות המפעילות בארץ מרכזי מחקר ופיתוח. השקעה זו, תורמת רבות למשק ולשוק התעסוקה.
לראשונה הלמ"ס מפרסמת, גם את נתוני השקעת המערכות הביטחוניות במו"פ, שעמדו בשנת 2017 על סך של מעל לשבעה וחצי מיליארדי שקלים.
עלות העבודה למשרה מלאה של מחקר מדעי ופיתוח, עומד על מעל ל-450 אלף שקלים לשנה. גם עלות השכר הנמוך ביותר בענף, שכנראה משולם לעובדי מינהלה ומזכירות, עומד ע"ס של 234 אלף שקלים בשנה, שמותיר את העובדים עם שכר גבוה מהממוצע במשק.
עלות העבודה מהווה את חלק הארי של ההוצאה למו"פ. ההון האנושי בישראל, מהווה כנראה את הסיבה שחברות ענק מקימות מרכזי פיתוח ומחקר בארץ, ולכן עליהן לשלם על הון זה טבין ותקילין. 63% מסך ההוצאה למו"פ בארץ, שולם לרכיבי שכר המפתחים. השאר מתחלק בין חומרי גלם, תקורה, נכסים ותשלומים לגורמי חוץ.
נראה שההשקעה משתלמת מאוד. בשנת 2017 סך פדיון החברות העוסקות במו"פ הסתכם ב-309.1 מיליארדי ש"ח. מתוך פדיון זה, 43.4 מיליארדי ₪ (14.1% מסך הפדיון) התקבלו ממכירת שירותי מו"פ ומוצרי ידע אחרים. מכירות המו"פ של חברות בענף תכנות וייעוץ בתחום המחשבים ושירותים אחרים ושירותי המידע ובענף מחקר מדעי ופיתוח היו חלק הארי מתוך מכירות מו"פ אלו, כ-80.7%. בענפים אלו פועלים מרכזי מו"פ רבים שעיקר פעילותם היא מתן שירותי מו"פ לחברות קשורות בחו"ל.
מבחינת פריסה גאוגרפית, נראה שתל אביב וחיפה מתחרות ברוב הפרמטרים, כאשר חיפה ניצחה בגובה עלות העבודה למשרה מלאה, אולם תל אביב מובילה בעצימות המו"פ- היחס בין הוצאות המחקר והפיתוח לבין הפדיון. ירושלים כנראה עסוקה יותר בענייני קדושתה ונמצאת הרחק הרחק במקום האחרון הן בכמות המשרות, הן בכמות מרכזי המו"פ והן בגובה השכר.
