הדיינים מוסחים, מדברים, עונים לטלפון; והשופטים?

תלונות - חלקן מוצדקות, חלקן לא. שופט העליון בדימוס, אורי שוהם | צילום: מארק ישראל סלם, POOL

כמדי שנה מפרסם נציב תלונות הציבור – שכיום הוא השופט (בדימוס) אורי שהם – דו"ח שנתי של תלונות על שופטים. את הדו"ח מגיש השופט לשרת המשפטים, ח"כ איילת שקד, ולנשיאת בית המשפט העליון, השופטת אסתר חיות.

הדו"ח המוגש על ידי שהם לשנת 2018 טופל ברובו על ידי עמיתו השופט (בדימוס) אליעזר ריבלין, שהיה הנציב הקודם ושימש בתפקיד עד ליום 13.11.2018 כך שהדו"ח מתייחס, ברובו הגדול, לפעילות הנציבות בתקופת כהונתו של הנציב היוצא.

הדו"ח עוסק בכל תחומי השיפוט במדינת ישראל החל מבתי הדין לעבודה, תעבורה ומשפחה עבור בבתי המשפט השלום, המחוזיים והעליון וכלה בבתי הדין הרבניים ולהבדיל השרעיים, הדרוזיים, בתי הדין של העדה הנוצרית ובתי הדין הצבאיים.

הנתונים העולים מתוך הדו"ח מראים ש-94 תלונות מוצדקות התקבלו בשנת 2018 מתוך כ-900 תלונות שהועלו על שופטים ודיינים (אך רק 597 תלונות נמצאו בגדר סמכות הבירור של הנציב). מדובר ב-16% של תלונות מוצדקות מתוך סך התלונות שבוררו לגופן, ו-10% מתוך כלל התלונות שניתנה בהן החלטה.

התפלגות התלונות מגוונת: 27% מכלל התלונות שנמצאו מוצדקות היו על ליקויים בניהול המשפט זאת עלייה ברורה לעומת 39% בדו"ח הקודם; על התמשכות הליכים ועל עיכוב במתן החלטות ופסקי דין נמצאו 29% מוצדקות מכלל התלונות. גם כאן ניתן להצביע על עליה לעומת 37% בדו"ח הקודם. אך בהתנהגות בלתי ראויה של שופט התלונות כמעט הוכפלו 29% מכלל התלונות שנמצאו מוצדקות היו על התנהגות בלתי ראויה של שופט לעומת 15% בלבד בדו"ח הקודם; ובפגיעה בעיקרי הצדק הטבעי נמצאו רק 15% של תלונות מוצדקות לעומת 9% בשנת 2017.

במהלך הטקס למסירת הדו"ח לשנת 2018 הודה הנציב אורי שהם לנציב היוצא השופט בדימוס אליעזר ריבלין על פועלו והישגיו בחמש השנים האחרונות, בהן כיהן כנציב תלונות הציבור על שופטים, ולכל עובדי הנציבות העושים את מלאכתם החשובה באמונה, במסירות ובמקצועיות רבה.

הדיינים על הכוונת

פרק נרחב בדו"ח עוסק בבתי הדין הרבניים השונים ברחבי הארץ כשחלקן של התלונות מדבר על חוסר הקשבה מלאה של הדיינים, התמשכות ארוכה בתהליכים, ואי ירידה לפרטים מנהליים בדברים בהם יש לדיינים מקום לפעול. הדו"ח מציין אומנם את העומס המוטל על הדיינים ומצביע על מחסור בכוח אדם, אך עדיין הנציבות מבקשת לשפר את עבודת הדיינים מול האזרח הפשוט שחש לעתים שנעשה לו חוסר צדק במהלך הדיון בבקשתו או בתלונותיו.

62 תלונות התקבלו על דיינים בבתי הדין הרבניים במהלך שנת 2018 (החלטות ניתנו ב-77 תלונות). שש-עשרה מהן עוסקות בבית הדין הרבני הגדול. במהלך השנה ניתנו החלטות על 20 תלונות: שלוש מהן נמצאו מוצדקות, תשע תלונות נדחו לאחר בירור, בתלונה אחת הבירור מוצה, ארבע תלונות לא בוררו ובשלוש תלונות אחרות הופסק הבירור.

על בתי הדין הרבניים האזוריים ניתנו 57 ההחלטות המתפלגות לפי סוג ההחלטה כדלקמן:

26 תלונות, שהן 46% מכלל התלונות בהן ניתנה החלטה, נדחו לאחר בירור.

12 תלונות, שהן 21% מכלל התלונות בהן ניתנה החלטה, נקבע שאין לבררן, בשל הוראות החוק.

10 תלונות, שהן 17% מכלל התלונות בהן ניתנה החלטה, נמצאו מוצדקות.

9 תלונות, שהן 16% מכלל התלונות בהן ניתנה החלטה, הופסק בירורן.

חוסר הקשבה או הגזמה?

באחת התלונות המוצדקות שהתקבלו על בבית הדין הרבני הגדול בו נשמעים ערעורים בעלי חשיבות מרובה, והזמן השיפוטי המוקדש לתיקים הינו קצר, עלתה תמונה קשה של מוסחות והפרעות של הדיינים: האב"ד עצמו יצא מספר פעמים מהאולם כדי להשיב לשיחות טלפון, ומספר פעמים נכנס "אדם זר" ושוחח עם אב בית הדין, כאשר האב"ד משיב לו.

כמו כן, במהלך הדיון מכשיר הטלפון הנייד של אב"ד צלצל מספר פעמים, מבלי שהאב"ד הצליח 'להשתיק' את הצלצול. על תלונה זו קבע הנציב כי יש בסיס לתחושת המתלונן לפיה הדיינים לא היו קשובים לטענותיו, והיו עסוקים בדברים אחרים מלבד להקשיב לבא כוחו.

בתגובתו לתלונה, מסר האב"ד כי תיאורי המתלונן הינם מוגזמים ולא מדוייקים, ובמהלך הדיון היו רק "שתי הפרעות מינוריות, נדירות ביותר שנכפו עלי", אך הם "לא הפריעו למהות הדיון, ולא פגעו בשום צורה במתדיינים".

לדבריו, הוא אחראי על כתיבת השאלות בבחינות לטוענים רבניים, ובזמן הדיון התקיימה בחינה, בה נכחו קרוב ל-100 נבחנים. במהלך הבחינה התעוררו מספר שאלות שדרשו את הבהרותיו, והוא נאלץ להשיב לשאלות באופן מיידי, לאור העובדה ש"כ-100 נבחנים ישבו וחיכו להבהרה", כאשר הבחינה מטבע הדברים קצובה בזמן. בעת שהשיב לשאלות ההבהרה, יתר הדיינים "המשיכו את המו"מ לפשרה בין הצדדים".

אשר לצלצולי הטלפון ענה האב"ד כי מדובר היה במכשיר סלולרי חדש והוא עדיין לא הכיר את כלל הפונקציות במכשירו.

למרות הסברי האב"ד הגיע הנציב למסקנה כי יש בסיס לתחושת המתלונן. הדיון עסק בעסקת קומבינציה מפותלת עם "דקויות ופרשנויות" והמתלונן הרגיש כי דייני בית הדין לא היו קשובים לטענותיו, והיו עסוקים בדברים אחרים מלבד להקשיב לבא כוחו. סוף דבר, התלונה נמצאה מוצדקת והדיין קיבל את ההערה.

אל תתערבו

בתלונה מוצדקת נוספת 'חמורה' בהגדרתה, פנה רב עיר במכתב והעיר את תשומת לב הדיינים על הסדר ראייה (אגב, אסור לקרוא כך להסדרי ראייה – בבתי המשפט לפחות, אלה מוגדרים כ"מפגשי זהות") בתיק בו עסקו. רב העיר טען כי בהסדר הראייה שעומד להיפסק בין הצדדים קיים "סכנה רוחנית ונפשית לילדים" ועל כן החליט, "כי 'עת לעשות לה' הפרו תורתך'".

למרות שלאחר דיון קצר על המכתב הוחלט על ידי שלושת הדיינים להוציא את המכתב מהתיק ולא להתייחס אליו, הנציב קבע כי פנייה לבית הדין על ידי מי שאינו בעל דין או מי שלא הוסמך לכך בחוק, יהא תפקידו, מעמדו או תוארו אשר יהא, תהא מטרתו מוצדקת ונעלה בעיניו ככל אשר תהא, יהיו נסיבות העניין אשר יהיו, אסורה בתכלית האיסור הן על פי דין תורה, הן על פי חוקי מדינת ישראל, הן על פי כללי הצדק הטבעי והן על פי נורמות מוסריות וחברתיות בסיסיות של חברה מתוקנת.

הנציב הוסיף שעל הגורמים הרלוונטיים בבתי הדין הרבניים לרענן את הנחיותיו בנדון של מנהל בתי הדין הרבניים ויש לקבוע במסמרות כי "אי אפשר להביא בפני בית הדין מסמכים שלא באמצעות בעלי הדין".

עינוי הדין

מתלונה אחרת עולה תמונה עגומה של תיק אשר לפני שבע שנים ניתנה בו החלטה להסכם לפני גירושין אולם התיק חזר לאחר ערעור והדיינים קבעו בזה אחר זה שמדובר בתיק מורכב מאוד וצריך "יום שלם" של דיונים כדי לצלול לעומקו של התיק.

במהלך הטיפול בתלונה עלה החוסר הגדול בדיינים בית הדין ההוא ומתוך מצבת כוח של 12 דיינים נפל כל העומס על שמונה דיינים בלבד, דבר אשר "מקשה ביותר על ניהול בית דין, הטמעה ולימוד תיקים ובוודאי לצלול לעומקו של תיק שבעבר נידון, נפסק וחזר בשל ערעור".

הנציב לא קיבל את טענת בית הדין ודחה גם את התשובה לפיה דיינים יצאו לגמלאות והתחלופה במקום גדולה. הוא קבע ששיהוי בפסק דין ובגט של שבע שנים הינו "עינוי דין" למתלונן, ומדובר בשיהוי חריג ביותר ובלתי מתקבל על הדעת. עוד קבע הנציב, כי על בית הדין לעשות כל מאמץ לקיים דיון וליתן פסק דין בהקדם האפשרי.

אוירה "קשה ומתוחה"

בתלונות אחרות מצביע הנציב על בית דין שלא ניהל את הדיון כהלכה, התיר לעדים לדבר סרה בבית הדין ובדיינים ומחל על כבודו שוב ושוב. הדבר פגע בדיון ובית הדין הובל ולא הוביל את הדיון כמתבקש; מתמחה שבאה ביחד עם עורך דין הוצאה במהלך הדיון. לדברי המתמחה, הראב"ד "אפילו לא שאל אותי אם אני מקליטה ומיד החליט וסילק אותי מהאולם בבושת פנים למרות הצהרותיי שאינני מקליטה", ובכך "פגע בזכותי הבסיסית כמתמחה לשהות בדיונים לצידו של עוה"ד המאמן שלי".

הנציב מתאר בדו"ח שמקרים רבים האווירה באולם בית הדין קשה ומתוחה, ובמצב הדברים המתואר, ובהיות חלק ניכר מהמתדיינים בלתי מיוצגים, נדרשים הדיינים באופן מיוחד למזג שיפוטי, לאיפוק, לריסון וליכולת שליטה באולם, תכונות שאינן תמיד נחלת כל הדיינים היושבים בדין.

כאמור במהלך שנת 2018 ניתנו 77 החלטות בתלונות על בתי הדין הרבניים. שלוש תלונות על בית הדין הרבני הגדול נמצאו מוצדקות, ולגבי תלונה אחת הוחלט כי בירורה מוצה. עשר תלונות על בתי הדין האזוריים נמצאו מוצדקות.

ראוי לציין שהדו"ח כמובן לא עוסק כלל במאות או אלפי תיקים אשר מטופלים בכל שנה בכלל בתי הדינים בארץ במקצועיות ובמסירות, לעתים מתוך מצוקה של זמן ומחסור גדול בדיינים. לו התלונות היו נמדדות מתוך כלל התיקים המטופלים לשביעות רצונם של כל הצדדים, מדובר היה בחלקיקי אחוזים בלבד שאינם מלמדים כמובן על הכלל.

"אדוני כועס? שייקח כוס מים"

חלקו הגדול של הדו"ח מתמקד בבתי המשפט השונים והוא מעלה תמונה קשה של התמשכות הליכים ועיכוב במתן פסקי דין והחלטות; התייחסות בלתי נאותה לבעל דין; התבטאויות בלתי ראויות באולמות בתי המשפט ובפרט באלו העוסקים בתחום המשפחה; אי גמישות בניהול ההליך; מתן החלטה בדבר הארכת מועד מבלי לשמוע את הצד שכנגד ואי מתן פסק דין בתיק.

אחת ההתבטאויות של בית המשפט כלפי עורך דין (אמירות אשר הוכחשו על ידי השופט) עסקה בשופט אשר לא חסך את שבט לשונו כלפי בא כוח המתלונן. "אדוני כועס? אולי נביא לו כוס מים כדי שיירגע?!" ו"תרשום לך את הדברים ותגיד אחר כך! אולי אתה גם רוצה שאני אביא לך דף ועט?!", על דברים אלה מצא הנציב לנכון להעיר, כי ראוי שבית המשפט ינקוט במשנה זהירות בהתבטאויותיו, בפרט כלפי באי כוח הצדדים.

בתלונתו הארוכה הלין עורך דין, כי השופט פסל שאלות שביקש להציג לעד באומרו, מספר פעמים, כי "השאלה אינה שווה כקליפת השום". הנציב מצא שהתלונה נמצאה מוצדקת ואף נימק את הדברים בכך שבידי שופט לפסול שאלה שאינה רלוונטית ואף להעיר לעורך דין המופיע באולמו. אלא, שראוי להקפיד שלא לפגוע בכבודו של עורך הדין, לא כל שכן באולם מלא בקהל. הביטוי "אינו שווה כקליפת השום" אינו שקול לביטוי "לא רלוונטי" ויש בו משום פגיעה מיותרת בעורך דין – במיוחד כך – שעה שהוא נאמר מספר פעמים.

בתלונות על ההתבטאויות אחרות נראה כי הרסן שהותרה בתרבות הדיבור ברשות הרבים חודרת לבתי המשפט ולשופטים אשר רואים את עצמם לא פעם במקום נעלה יותר משאר ה'עמך' אך בעידנא דריתחא כדברי הנציב, הם פוגעים בכבוד המתלוננים, באי הכוח או אפילו במדינה.

כך קרה שבמהלך דיון בתיק תעבורה ביקש המתלונן להפנות את תשומת לב השופטת להחלטת בית משפט אשר זיכתה נאשם בעבירה דומה. השופטת שאלה אותו באיזה בית משפט מדובר, ומשהשיב כי מדובר בבית המשפט לתעבורה בבאר שבע, "היא עונה 'באר שבע לא מעניין (השיבוש במקור) אותי', כאן המתלונן שואל בתומו: 'באר שבע אינה חלק ממדינת ישראל?!' והיא עונה: 'בשבילי לא'". התלונה כמובן נמצאה מוצדקת וטופלה בהתאם.

התפוח לא נפל רחוק…

במקרה אחר אביו של תובע התייצב בבית הדין במקום בנו. לדבריו, בסיום הדיון אמרה הרשמת, כי "כנראה התפוח לא נופל רחוק מן העץ", וזאת על אף שלא פגשה בבנו כלל ואין היא יודעת מי הוא המתלונן עצמו. בירור הנציב העלה, כי האב התנהג בדיון באופן בוטה ומשתלח אך הנציב קבע כי גם במקרה זה היה על הרשמת לכלוא את דבריה ולהימנע – עם כל הקושי שבדבר – מלהעיר הערות פוגעניות.

באחת ההחלטות ציין הנציב, כי המשאב השיפוטי יקר אך כך גם יקרים משאביו של הנפגע היחיד והחלש. מה שנחזה כסכום של מה בכך אצל העשיר הוא לעתים כל עולמו של הדל. במקרה זה נמצא כי שופטת החליטה לנקוט יד קשה מדי כלפי החלש. סגנון כתיבתה ותוכן החלטותיה הוסיפו לתחושת הניכור של המתלונן כי אין הוא כה נחשב בעיניה, בשים לב גם לסכום המחלוקת שבין הצדדים, אשר נראה לה זניח ובלתי מצדיק משאבים נוספים מצדה של מערכת המשפט. מכך ראוי היה להימנע.

פרשת המסרונים

לסיום יש להזכיר את המקרה שאירע השנה ואשר קיבל התייחסות נרחבת בדו"ח בו הוחלפו מסרונים בין השופטת רונית פוזננסקי-כץ, שדנה בתיקי מעצר חשודים בפרשה המכונה תיק 4000 לבין עו"ד ערן שחם-שביט שייצג בפניה באותם תיקים את הרשות לניירות ערך. החלטת הנציב בבקשת הבירור, שנמצאה מוצדקת, הותרה לפרסום על פי סמכותן של הנשיאה והשרה כאמור בסעיף 13 ג לחוק נציב תלונות הציבור על שופטים, התשס"ב-2002.

החלטת הנציב זו נסובה הן על התנהגות השופטת בכל הנוגע להחלפת מסרונים עם נציג המאשימה שהופיע בפניה וכן בכל הנוגע להיבטים של הטיפול בתיקי מעצר. החלטה זו בשני היבטיה גילתה שורה של כשלים אישיים ומערכתיים.

בעקבות החלטת הנציב הקימה נשיאת בית המשפט העליון צוות בדיקה בכיר בראשות השופט יוסף אלרון, שופט בית המשפט העליון. הצוות המליץ על הסדרת ממשק העבודה בין שופטים ובין גורמי תביעה וחקירה בבקשות לפני הגשת כתב אישום. בעקבות המלצות הצוות הפיצה נשיאת בית המשפט העליון, ביום 1.7.18 , הוראת נוהל בנושא זה.