הדירות בירושלים ובני ברק זינקו פחות משאר הערים החרדיות

מחאה על מצוקת הדיור בישראל | צילום: מרים אלסטר, פלאש90

האם החרדים צריכים לגור בערים נפרדות או מעורבות, בדוח שפרסם לאחרונה בנק ישראל צויין כי רוב החרדים והערבים בישראל מתגוררים היום בנפרד, בעיקר בשל מאפייניהם הייחודיים – אבל הם גם קובעים, על סמך המחקר התיאורטי, כי הבידול פוגע ברווחתן החומרית של קבוצות המיעוט.

בדוח נכתב, "הבידול עשוי להוליך להשלכות שליליות מפני שהוא מרחיק את קבוצות המיעוט ממרכזי תעסוקה וממשרות מתאימות ומתגמלות, מפריע להן לרכוש מיומנויות, ולכן מצמצם את סיכוייהן להשתלב בשוק העבודה וליהנות מרווחה כלכלית. כן מצמצם מיעוט קשרי הגומלין את סיכויי ההשתלבות עם אוכלוסיית הרוב במרחב הציבורי, במקומות העבודה, באתרי המסחר והבילוי, וכדומה".

עוד צוין בדוח, "תופעה זו עלולה להוביל גם לתיוג (סטיגמה) ולחוסר אמון, וזאת בשעה שאמון ופעילות למען טובת הכלל נמנים עם אבני היסוד של ההון החברתי – גורם שמעלה תרומה חיובית לרווחה ולצמיחה הכלכלית. חוסר האמון מצדו עלול לפגוע באיכות השירותים הציבוריים (הממשלתיים והמוניציפליים כאחד) שמקבלות קבוצות מיעוט נבדלות מבחינה גיאוגרפית. פגיעה אפשרית זו מתווספת לפגיעה שעלולה להיווצר בעושרם ובאיכותם של המוצרים והשירותים הכלליים העומדים לרשות התושבים".

בנוגע לתעסוקה נכתב בדוח, "הערים החרדיות החדשות מתאפיינות באוכלוסייה צעירה ומרובת ילדים, שיעורי תעסוקה נמוכים והיקף עבודה נרחב במגזר החרדי, לכן הן מתאפיינות גם בהכנסה דלה למשק בית ולנפש. נוסף לכך, שיעור העובדים מחוץ ליישוב המגורים גבוה יחסית בשל מיעוט הזדמנויות לתעסוקה ביישוב ומיעוט תחבורה ציבורית יעילה למוקדי התעסוקה. שיעור הבעלות על דירה גבוה,אולם גם צפיפות הדיור גבוהה בשל ריבוי ילדים. בשורה התחתונה תושבי הערים החרדיות החדשות משתייכים לרובד חברתי-כלכלי נמוך מאוד".

בכתבה שפרסם אורי חודי ב'גלובס' הוא מציין נקודת מבט נוספת, "עם זאת, חשוב לזכור שלבידול יש גם תוצאות חיוביות. ההומוגניות יוצרת קשרים חברתיים המסייעים למשל במציאת עבודה ואספקה של מוצרים ושירותים הייחודיים לקהילה. עוד יתרון בולט הוא היעדר החיכוך עם אוכלוסייה אחרת (ע"ע מסחר ביום השבת) וגם ייצוג בולט יותר ברשות המקומית".

בעיות בתעסוקה

מהדוח עולה כי ביותר ויותר ערים חילוניות ישנו גרעין הולך וגדל של חרדים. ביישובים יהודיים רבים ניתן לזהות עלייה ניכרת בשיעור הילדים החרדים בקרב תלמידי כיתה א' בין השנים 2000 ל-2014. קפיצה משמעותית ניתן לראות בערים נתניה, כרמיאל, אריאל, חדרה, בת ים, אור יהודה, ראש העין, ערד, אשדוד, חצור הגלילית, אופקים ונתיבות.

חודי מציין כי בשלושת העשורים האחרונים החלו חרדים לעבור לשכונות ותיקות בערים שאינן חרדיות. אבל במקביל, הוקמו ערים חרדיות שלא מעט חרדים עברו אליהן (בהן אלעד, ביתר עילית ומודיעין עילית). הקמת היישובים החרדיים גרמה להעמקת הבידול: נכון להיום כרבע מיליון חרדים (רבע מהאוכלוסייה החרדית) מתגוררים בערים אלו. בתוך כך, היו חרדים שעברו לגור בשכונות שאינן חרדיות בעיר השונות, מהלך שנבע בעיקר ממצוקת הדיור הקשה בקרב אוכלוסייה זו.

כלכלני בנק ישראל מציינים כי הסיבות העיקריות למצוקת הדיור החריפה הן מרווח בין דורי קצר וריבוי צאצאים, מה שמפחית את ההעברות הבין דוריות (של דירות), וגם עוני, מגבלות פיזיות על ההתרחבות הטריטוריאלית בירושלים ובבני ברק, והאמרת מחירי הדירות. "כל אלו הובילו להרעה משמעותית בנשיגות הדיור בקהילה החרדית בכלל, ובקהילות בירושלים ובבני ברק בפרט".

נקודה מעניינת נוספת שחודי מציין, כי בחינת מחירי הדירות במרכזים חרדיים העלתה כי בשכונות החרדיות עלו המחירים בשיעור נמוך יותר מזה שבשכונות שאינן חרדיות. מתחילת 2008 ועד סוף 2016, עלו מחירי הדירות בשכונות החרדיות שבירושלים ובבני ברק בכ-80%, בשעה שבערים החרדיות החדשות ובכלל המדינה (לפי מדד מחירי הדירות של הלמ"ס) האמירו המחירים בכ-120%. ההבדל, לפי בנק ישראל, נובע ככל הנראה הן מביקוש ער למגורים בערים החרדיות החדשות והן מכך שבתחילת התקופה היו מחירי הדירות בערים אלו נמוכים יחסית.

למרות הביקוש הרב של החרדים לערים חדשות, בבנק ישראל תומכים כאמור בעירוב האוכלוסיות. בבנק מזהיר במפורש מפני התוכניות להקמת עיר חרדית חדשה בנגב, כסיף, שהמדינה מתעתדת להקים בסמוך לערד: "כאשר אוכלוסייה מרקע חברתי כלכלי חלש מהגרת לפריפריה מרוחקת ממוקדי תעסוקה, הדבר עלול להרע את מצבה".

בשורה התחתונה, נתוני בנק ישראל אודות האוכלוסייה החרדית מעידים כי ייתכן שהפתרון שאליו מכוונת הממשלה, הקמת ערים חרדיות חדשות, אינו הפתרון שייטיב עם האוכלוסייה החרדית – וגם לא עם האוכלוסייה הכללית. נראה שהיתרונות במגורים בערים ובשכונות מעורבות עולה על החיסרון.