הורים שגרמו ברשלנות למות ילדיהם יעמדו בקרוב לדין?

נסיעה בטוחה עם הילדים. אילוסטרציה. צילום: שאטרסטוק

האם מי ששכלו ילדים, באשמתם, יעמדו לדין? אחת השאלות הנוקבות ביותר בחברה הישראלית, שעד היום לא הייתה לה תשובה, צפויה לקבל מענה.

עד היום, הפרקליטות לא העמידה לדין הורים שילדיהם נפטרו לאחר שנשכחו במכוניות, באשמת ההורים, משום שהיו מי שסברו כי העונש הכבד ביותר הוא מות הילדים, ל"ע. "ההורה הוא נפגע ישיר מהתנהגותו והשפעותיה: תחושת האובדן, ייסורי מצפון ולעיתים אף בושה ילוו את ההורה בשארית חייו. במקרים רבים, מות הילד מביא לשבר אישי, משפחתי, תעסוקתי ונפשי. כל אלו משליכים על מדיניות ההעמדה לדין, כמפורט בהנחיה", כלשון הפרקליטות.

בימים אלו פרסם פרקליט המדינה, שי ניצן, הנחיה חדשה שנועדה להתוות את מדיניות ההעמדה לדין והענישה "במקרים בהם הורים גרמו ברשלנות למות ילדיהם או לפגיעה קשה בהם".

ההנחיה, מספר 2.26, שכותרתה  "מדיניות העמדה לדין וענישה במקרי גרימת מוות ופגיעה קשה של בני משפחתם או בגין פגיעה קשה ברשלנות בבני משפחתם", עוסקת בשלושה סוגים מרכזיים של גרימת מוות ברשלנות בידי הורים: תאונת דרכים (הנטייה להעמיד לדין), שכחת ילד ברכב (הנטייה שלא להעמיד לדין) וטביעה (תלוי במידת רשלנות ההורה). היא חלה, בהתאמה ובשינויים המתחייבים, גם על קרובי משפחה אחרים שרשלנותם הביאה למוות או לפגיעה חמורה בקרובי משפחתם.

ההנחיה החדשה מדגישה את הכלל שלפיו מדיניות התביעה היא שערך קדושת החיים מקים אינטרס ציבורי מובהק בהעמדה לדין של מי שהביא לאובדן חיים ברשלנות. ואולם, בשל ייחודם של המקרים בהם עוסקת ההנחיה, תובע השוקל העמדה לדין של הורה בגין גרימת מות ילדו ברשלנות, ייתן משקל במסגרת שיקולי "העניין לציבור" שבהעמדה לדין גם לתוצאות הקשות של האירוע על ההורה.

כאמור, מדובר בשלושה סוגי מקרים:

בנוגע לתאונות דרכים, ההנחיה קובעת כי "ככלל, קיים אינטרס ציבורי מובהק במדיניות אכיפה מחמירה ובהעמדה לדין. לכן, במקרים בהם ילד נהרג או נפגע קשה בתאונת דרכים בשל רשלנות ההורה, ייטה התובע להעדיף את האינטרס הציבורי שבהעמדה לדין, הן בשל האינטרס הציבורי שבמאבק בתאונות הדרכים והן בשל החשש להישנות עבירה של נהיגה פרועה ו/או רשלנית. במקרים אלו אף יש להביא לשלילת רישיון הנהיגה למספר שנים או לצמיתות, וככלל לא ניתן לעשות זאת בלא להגיש כתב אישום".

עם זאת, יש גם חריגים שבהם לא יוגשו כתבי אישום. זאת, כאשר, גם ההורה הרשלן נפגע קשות בתאונה – פיזית או נפשית; דרגת הרשלנות שלו הייתה נמוכה יחסית; גילו, מצב בריאותו או מאפיינים אחרים ייחודיים של ההורה.

באשר להותרת ילד ברכב ללא השגחה, |יהיו הנסיבות שגרמו להיסח הדעת אשר יהיו, הרי שלא יהיה בהם הצדק או הסבר מניח את הדעת לתוצאה הגורלית שקיפדה את חייו של הילד. עם זאת, נקבע כי במרבית המקרים, ובהיעדר תשתית ראייתית סותרת, מדובר באירוע טרגי שמקורו בהיסח דעת או חוסר שימת לב מצד ההורה. בהתאם לכך, נקבע בהנחיה כי ככלל לא יועמד ההורה לדין, למעט במקרה של רשלנות ברף גבוה, כדוגמת הותרת הילד ברכב תוך מודעות להותרתו המסכנת חייו ומתוך כוונה להשאירו שם לזמן קצר ושכחתו לאחר מכן, שאז תישקל העמדה לדין לפי מכלול הנסיבות". עם זאת, במרבית המקרים – לכל הפחות במגזר היהודי – ילדים לא נותרו בכוונה תחילה במכוניות מתוך כוונה להשאירם שם ללא השגחה. יש טענות כי במגזר הבדואי, לדוגמא, יש שמשאירים ילדים במתכוון בכלי רכב, כאשר הם יוצאים לקניות וכדומה.

כאמור, ההנחיה החדשה הינה חלק מעבודת מטה נרחבת עליה הורה פרקליט המדינה שי ניצן שמטרתה לעדכן ולהפיץ הנחיות פרקליט מדינה על מנת להגביר את הוודאות, האחידות והשקיפות של מדיניות התביעה הכללית בנושאים שונים. ההנחיה נכתבה בידי המשנה לפרקליט המדינה לשעבר, אלי אברבנאל, ד"ר דותן רוסו ועו"ד משה מרציאנו מפרקליטות המדינה.