הכלכלן הראשי: "החרדים הרבה פחות עניים"

במשרד האוצר מצפצפים על דוח העוני של הביטוח הלאומי וקובעים: חמישית מהעניים לא באמת עניים • הסיבה: מדד העוני נבחן לפי רמת ההכנסה, ולא לפי רמת ההוצאה • וכמה מרוויחים הערבים והחרדים?

מושכים בכספומט. אילוסטרציה | צילום: נתי שוחט, פלאש 90

בדיקת הכלכלן הראשי במשרד האוצר שפורסמה אתמול קובעת, כי אם נמדוד את רמת העוני בישראל מול רמת ההוצאות של משקי הבית, ולא מול רמת ההכנסות, מדד העוני יצנח פלאים.

לדברי הכלכלן הראשי, החלטות מדיניות רבות, המיועדות לשיפור רמת החיים, נעזרות במדידות עוני. קובעי מדיניות וחוקרים נעזרים במדידות אלו על מנת להעריך צעדי מדיניות. מקובל לבצע מדידות אלה לפי ההכנסה, בין היתר, בשל היותה ניתנת להשפעה באופן ישיר על ידי מדיניות ממשלתית. עם זאת, מכיוון שהיכולת של משק בית לשמור על רמת חיים כלכלית טובה לא תלויה רק בהכנסה השוטפת, אלא גם בהון הנצבר וביכולת לקבל הלוואות, ניתן לומר כי התבססות על הכנסה בלבד אינה מספיקה על מנת להעריך בצורה המדויקת ביותר את היקף ה"עוני".

לפיכך הכלכלן הראשי מציע לבחון מדדים אחרים. מחקרים רבים טוענים שצריכה היא מדד טוב יותר למדידת רמת חיים כלכלית. משכך, ברור אפוא כי תחולת העוני לפי מדד ההכנסה גבוהה באופן משמעותי ביחס לתחולת העוני לפי מדד ההוצאה לאורך כל השנים הנסקרות.

תחולת העוני לפי מדד ההכנסה נמצאת בטווח של 18.1% – 20.6%, ואילו התחולה לפי מדד ההוצאה היא בטווח של 13.1% – 14.7%. עוד מתקבל מהתרשים שתחולת העוני, לפי מדד ההכנסה, נמצאת במגמת עלייה בין השנים 2002 לבין 2005, והחל משנת 2005 עד 2016 היא במגמת ירידה, בעוד שלגבי התחולה לפי מדד ההוצאה לא קיימת מגמה ברורה. לפיכך, הפער הגדול ביותר בין המדדים היה בשנת 2005 6.6 נקודות אחוז והפער הנמוך ביותר בין המדדים היה בשנת 2016 – 3.9 נקודות אחוז. דוגמא להבדל בין שני המדדים ניתן למצוא בכך ששני המדדים לא בהכרח נעים באותו כיוון. לדוגמא, מדד ההכנסה ירד מ 19.1% בשנת 2015 ל 18.5% בשנת 2016. ואילו מדד ההוצאה עלה מ 13.7% ל 14.6% באותן שנים.

אחד הגורמים האפשריים לפערים בתחולת העוני בין המדדים הוא רמת האבטלה. תחולת העוני לפי מדד ההכנסה קטנה כאשר ישנה פחות אבטלה. הסבר אפשרי לכך הוא שהיציאה מאבטלה זמנית הגדילה את הכנסתם השוטפת של חלק ממשקי הבית שהוגדרו כעניים. לעומת זאת, לא נראה קשר בין תחולת העוני לפי מדד ההוצאה לרמת האבטלה.

תחולת העוני לפי קבוצות אוכלוסייה

נראה שכמעט בכל הקבוצות שנבדקו מתקבל שתחולת העוני גבוהה יותר לפי מדד ההכנסה, ביחס למדידה לפי מדד ההוצאה. קבוצות האוכלוסייה חולקו לחמש קטגוריות על בסיס המאפיינים הבאים: ראש משק בית יהודי או ערבי, מספר ילדים במשק בית, מצב תעסוקתי של ראש משק הבית, קבוצות גיל של ראש משק הבית וקבוצות השכלה של ראש משק הבית.

"נראה כי קיים פער משמעותי בין שני המדדים בתחולת העוני במגזר הערבי. בעוד 49.2% ממשקי הבית הערבים מוגדרים כעניים לפי מדד ההכנסה 25.3% בלבד מוגדרים כעניים לפי מדד ההוצאה. לעומת זאת אצל המגזר היהודי הפערים פחות משמעותיים, 13.1% ממשקי הבית היהודים מוגדרים כעניים לפי מדד ההכנסה ו 12.7% לפי מדד ההוצאה. הפערים המשמעותיים במגזר הערבי עשויים להיות משתי סיבות, ציפייה לגידול עתידי בהכנסה ו\או מדיווח פחות מדויק של רמת ההכנסה ביחס להוצאה.

בנוסף לפער במגזר הערבי, גם עבור משקי בית מרובי ילדים (עם 4 ילדים ויותר במשק בית) מתקבל פער משמעותי בין המדדים, כאשר 49.8% ממשקי הבית מרובי הילדים מוגדרים כעניים לפי מדד ההכנסה ואילו 35.4% בלבד לפי מדד ההוצאה. מעבר לכך, נראה שעבור משקי בית בהם ראש משק הבית לא עובד קיים ההבדל המשמעותי ביותר בין שני המדדים. על אף שבקבוצה זו 69.4% ממשקי הבית הם עניים לפי מדד ההכנסה, רק 32.8% ממשקי הבית הם עניים לפי מדד ההוצאה. הפער בין שני המדדים מלמד שכנראה הרבה ממשקי בית אלה מוגדרים כעניים רק בשל תקופת אבטלה זמנית ולמעשה מצליחים לשמור על רמת חיים הגבוהה מרמה של עוני בתקופת אבטלה זו.

גם אצל משקי הבית בהם ראש משק הבית הוא עצמאי נראה שתחולת העוני גבוהה יותר באופן משמעותי לפי מדד ההכנסה ביחס לתחולת העוני לפי מדד ההוצאה, 14.6% ו 7.8% בהתאמה. פער משמעותי זה נובע כנראה מכך שלהרבה עצמאים יש תנודות בהכנסה ולכן הם עשויים להיות מוגדרים כעניים בשל הכנסה נמוכה באופן זמני בלבד. כתלות במועד הסקירה, עשוי להתקיים המקרה ההפוך, שבו עצמאים עם הכנסה תנודתית מצפים שהכנסתם תקטן, לכן משקי בית אלה יצרכו פחות מהכנסתם. עם זאת, לפי התוצאות שהתקבלו, נראה שבישראל רוב העצמאים העניים מצפים שהכנסתם תגדל.

עוד מתקבל, כי תחולת העוני גבוהה באופן משמעותי יותר בין מדד ההכנסה לבין מדד ההוצאה אצל משקי הבית בהם ראש משק הבית הוא צעיר, ביחס למשקי הבית בהם הוא מבוגר יותר. לדוגמא במשקי הבית בהם ראש משק הבית בגילאי 30 עד 44 19.3% ממשקי הבית הם עניים לפי מדד ההכנסה ואילו 13.5% עניים לפי מדד ההוצאה. ואילו במשקי הבית בהם ראש משק הבית בגיל פנסיה (62 אצל נשים ו 67 אצל גברים) הפערים פחות משמעותיים 21.6% ו 20.6% בהתאמה. גם הפערים אצל משקי הבית הצעירים יותר ניתנים להסבר על ידי ציפייה לגידול עתידי בהכנסות אצל משקי הבית הצעירים.

לבסוף גם מבחינת שנות השכלה של ראש משק הבית המגמה דומה, ככל שהשכלת ראש משק הבית גבוהה יותר הפער בין תחולת העוני לפי מדד ההכנסה, לעומת תחולת העוני לפי מדד ההוצאה נמוך יותר. למעשה, רק מבחינת קבוצה משקי הבית בהם קיימים שני מפרנסים ויותר מתקבלת תוצאה הפוכה ובה תחולת העוני נמוכה יותר לפי מדד ההכנסה ביחס למדד ההוצאה 5.2% ו 8.4% בהתאמה. מצב זה עשוי להיות בשל ציפייה עתידית לירידה בהכנסות העתידיות בשל פיטורים של אחד מהמפרנסים יציאה לפנסיה או בשל חיסכון לשעת צרה.

לסיכום כותבים באגף הכלכלן הראשי, כי ההבדלים הגדולים בין המדדים מראים כי אולי יש לבדוק מדדים נוספים למדידת עוני, וכי אולי קיימות הרחבות אותן כדאי לבצע על מנת להבין טוב יותר את תחולת העוני בישראל. לדוגמא בהשוואה הבינלאומית, ניתן לבדוק מה הם המאפיינים של מדינות בהן מתקבלת תמונה הפוכה לישראל ובה תחולת העוני לפי מדד ההוצאה גבוהה יותר מתחולת העוני לפי מדד ההכנסה. כמו כן, כדאי לנסות להעמיק את ההבנה כיצד יש למדוד את רמת החיים הכלכלית על ידי בחינת המאפיינים של משקי בית המוגדרים כעניים לפי מדדים שונים.

כתיבת תגובה