הסכם גג: היתרונות, החסרונות והיכן ירושלים

אתם, הקוראים, אולי הספקתם לשכוח. אבל החברים בכיכר ספרא ממש לא • ח"מ העיר ירושלים פיני עזרא משחזר בטורו השבועי ב'ביזנעס' את המו"מ האינטנסיבי להסכם גג בעיר, וחושף: כך ירוויחו החרדים מההסכם שיאושר בקדנציה הקרובה

בניה בירושלים | צילום: יונתן סינדל, פלאש 90

אם לסכם את השנה האחרונה שלי בקדנציה, שתסתיים בעוד שבוע ויום, ולקחת את הנושא הפופולרי והחם ביותר שהיה על סדר יומי, הוא ללא ספק הסכם הגג שניסינו להעביר במועצה ונאלצנו אני ועמיתיי להילחם עבור קהל בוחרינו – מה שלבסוף הביא למניעת אישורו של הסכם הגג, בשל האפליה הבוטה בציבור החרדי.

השבוע בחרתי להתייחס בטורי דווקא למצוקה המחרידה והשלכותיה, אך בעיקר מצד הפתרון שכמעט ופספסנו. אמנם לא הצלחנו לאשר תוכנית טובה יותר, לפחות זמנית, אך לפחות מנענו מהחרדים עוול שאילו היה יוצא לדרכו מעולם לא הייתה נמצאת עבורו תקנה. זה המקום לציין שהקרדיט בנושא מגיע לכלל הסיעות בעירייה, שפעלו בהובלת דייטש ואנוכי.

אתם אולי לא יודעים זאת, אבל אנחנו, תושבי העיר, עולים לעירייה מדי חודש הרבה יותר מהארנונה שאתם משלמים לרשות המקומית. למעשה, כל החוסן הכלכלי של הרשויות המקומיות נובע מכמות המסחר, התעסוקה והמשרדים שיש בעיר. אגב, בירושלים כמות המסחר פר נפש הוא מהנמוכים בארץ.

זו גם הסיבה לכך שרשויות רבות מתנגדות לשיווק מאסיבי של יחידות דיור בשטחם, מאחר ושיווק מאסיבי משמעותו: פיתוח תשתיות, מוסדות לימוד, מבני ציבור, קהילה ופנאי, פארקים, גינות ועוד. למעשה, הפיתוח עולה לרשות כל כך הרבה כסף, שבאחוזים הוא כמעט כפול ממה שהתושב משלם, וכל זה בהנחה שאינכם זכאים/ממשים הנחות בארנונה.

בהעדר פתרון למצוקת הדיור, הגתה המדינה את רעיון הסכמי הגג, שבמסגרת ההסכם הנ"ל הרשות חותמת עם המדינה על חוזה שבמסגרתו מקדמת הרשות בניית עשרות אלפי יחידות דיור בשטחה, אך עלויות הפיתוח, התשתיות ומבני הציבור, על כל המשתמע מכך, תהיינה על חשבון המדינה – שאף תפעל לשווק שטחי מסחר ברשות – מה שמכניס לרשות ארנונה עסקית שבשורת התוצאה מייצרת לעירייה כדאיות בשיווק יחידות דיור חדשות בסדר גדול שכזה. במצב כזה, יוצאים גם התושבים וגם העירייה ברווח. התושבים מרוויחים מהיצע גדול בשוק הדיור וכתוצאה מכך יכולים לרכוש דירה במחיר שפוי והרשות לא נכנסת לגירעון מיותר על חשבון פתרון מצוקת הדיור.

בשנים האחרונות חתמו עשרות רשויות על הסכמי הגג, אבל בירושלים זה נעצר בטיוטה שלא אושרה במועצה. תהיתם למה לא אישרנו את ההסכם למרות העובדה שהעיר משוועת לדיור? התשובה פשוטה ביותר – ועצוב שכך. ההסכם המדובר רק היה מגדיל את המצוקה שלנו, למרות הכל.

התופעה העיקרית והמורכבת ביותר איתה מתמודדת ירושלים היא הצורך לדעת ולהצליח לגשר נכון בין המגזרים השונים והמגוונים המתגוררים בעיר, כך שהחלוקה תתבצע באופן שווה ואחיד בין כלל המגזרים, לפי גודלם באוכלוסיה, ללא יוצא מן הכלל. ובכלל זה, או חלוקה שווה לכולם או לא לחלק בכלל. ההסכם שהוצע בטיוטת ההצעה שעמדה בפני המועצה היה ההיפך הגמור מזה. הוא הפלה מאוד את המגזר החרדי – בעוד הוא היה אמור להביא לתוצאה הפוכה לחלוטין – של חלוקה שווה בין כולם, ללא אפליה של דת גזע ומגדר, ובתיאום עם נציגי כל המגזרים.

כשטיוטת ההסכם עלתה לדיון בישיבת המועצה, הורגשה תמימות דעים שהייתה מקובלת על כל הנציגים, החרדים והחילונים כאחד, שאם אין חלוקה שווה עדיף שלא יהיה הסכם – וכך אכן פעלנו.

דווקא מהסיבה הזאת, אני רואה את עניין הסדרת הסכם הגג כאחת המשימות החשובות ביותר שבראש סדר העדיפויות, לכל משא ומתן פוליטי שרק יהיה עם הרכבת הקואליציה לאחר הבחירות. אז נוכל לפעול כלל הסיעות בעירייה בשיתוף פעולה על מנת להביא את ההסכם הטוב ביותר לירושלים ולתושביה.

למקרה שאינכם יודעים, בדיונים על הסכם הגג בו התעסקנו רבות בשלהי הקדנציה הנוכחית, הגיעו כלל הסיעות להסכמה עקרונית שעשויה להיות חבל הצלה ובשורה של ממש לתושבי העיר, החרדים והחילונים כאחד. המדובר הוא בשכונות כמו שמואל הנביא ועיר גנים, שבמידה וייצאו שם לפועל תכניות להתחדשות עירונית הן ישנו את פניהן, הדירות יורחבו ואף יתווספו אליהן יחידות דיור נוספות.

אך אי הכדאיות הכלכלית ליזמים מונעת את המשך קידום ההתחדשות העירונית. מה שהוסכם עקרונית על כל הצדדים, הוא שבמסגרת ההסכם החדש תיתן המדינה ליזמים "קרקע משלימה" במקום אחר – מה שיביא לכדאיות כלכלית ליזמים, שייבנו ויגרפו את רווחיהם בפרויקטים שיקודמו בקרקע המשלימה.

כתיבת תגובה