הרעיון שמנכ"ל משותף יכול לשרת שני אדונים אינו מציאותי

בניין הבורסה ליהלומים. צילום: מרים אלסטר | פלאש 90

המכון הישראלי ליהלומים שהוא חברה לתועלת הציבור, הגיש בקשה לבית משפט לאשר עסקה חריגה בהתאם להוראות חוק החברות שעניינה הסכם הלוואה של המכון לחברת בת של בורסת היהלומים הישראלית שמחזיקה בחלק ממניותיו.

כסף זה נועד לבניית מפעל ליטוש יהלומים במתחם הבורסה ברמת גן. רשם ההקדשות ברשות התאגידים עמד על כך שייקבעו בהסכם ההלוואה תנאים שיהיה בהם להגן על כספי ההלוואה שיעניק המכון ולהבטיח שיוחזרו. לטענת הרשם, ההסכם אותו התבקש בית המשפט לאשר, לא כלל בטוחות מספקות להחזרת ההלוואה על-ידי חברת בת של הבורסה ליהלומים, ולא הובטח כי מהמפעל, לכשיוקם, ייהנו גם יהלומנים שאינם חברי הבורסה.

בית המשפט קיבל את טענות הרשם וקבע תנאים נוספים בהסכם ההלוואה. בית המשפט קבע כי אין חפיפה בין מטרות מכון היהלומים, בהיותו חברה לתועלת הציבור שנועדה לתמוך בענף לבין הבורסה שהיא חברה פרטית שמשרתת למעשה את מטרות חבריה בלבד. עוד קבע בית המשפט כי הרעיון שבעל תפקיד (מנכ"ל משותף למכון ולבורסה) יכול לשרת שני אדונים אינו מציאותי, וכי לא בכדי נדרש מנגנון לאישור עסקאות חריגות.

בנוסף קיבל בית המשפט באופן מלא את טענת רשם ההקדשות לפיה כספי המכון הם כספי המדינה, זאת בניגוד לעמדת המכון כי הוא מתוקצב מכספי היהלומנים בלבד. מסיבה זו הורה בית המשפט כי אישור ההלוואה מותנה בתנאים הבאים:

ההלוואה תיועד להקמת המפעל לליטוש יהלומים בלבד; יוגדרו נקודות ציון בהקמת המפעל וההלוואה תועמד לשיעורין בהתאם להתקיימות נקודות הציון הללו; אם המפעל לא יוקם תוך פרק הזמן שהוגדר בהסכם, יהווה הדבר עילה לפירעון מיידי של ההלוואה; הבורסה תשיב למכון מדי שנה סכום של 150 אלף דולר על חשבון ההלוואה; אם הבורסה לא תעמוד בתנאי ההשבה, יהיה המכון רשאי להעמיד את ההלוואה לפירעון מיידי; כל אדם יוכל לעשות שימוש במפעל הליטוש לאחר שיוקם ולא רק חברי הבורסה.