נתניהו ופוטין (ארכיון). צילום: עמוס בן גרשום, לפ"מ/פלאש 90יש להכיר בעובדה שישראל זוכה לפופולריות רבה כאשר היא מותקפת, אך משעה שהיא משיבה מלחמה שערה אותה פופולריות אובדת, ושוב צצה ועולה העוינות הבסיסית כלפי ישראל. גם אחרי שבע באוקטובר זכינו לאהדה רבה ולתמיכה בין לאומית רחבה, אולם עתה שבים ועולים הקולות נגדנו. אך לא קולות בלבד אנו שומעים, אלא אנו מגלים גם תחילתם של מעשים אשר עלולים להתגלגל ככדור שלג המסוכן לעתידנו.
לאחר נצחוננו במלחמת ששת הימים, מלחמת אין-ברירה, הטילו עלינו הצרפתים, ספק הנשק העיקרי שלנו באותה התקופה, אמברגו נשק. במסגרת האמברגו ביטלו הצרפתים עסקאות נשק גדולות עם ישראל של מכירת מטוסי מיראז' מתקדמים וספינות קרב – עליהם כבר שולם כסף. מדינות ערב הטילו חרם על ישראל עוד לפני קום המדינה (!), וחברות רבות, כמו למשל פפסי קולה וטויוטה, נכנעו לחרם הערבי, ולא שיווקו את מוצריהם בארץ. החרם הוא כלי משמעותי להתשת אויב היכול להמשך לאורך זמן, עם סיכון מועט ואפקט פסיכולוגי לא מבוטל. כבר עתה אנו שומעים קולות חדשים הקוראים לחרם על ישראל מפי מי שאמורות להיות ידידותינו: בפרלמנט הקנדי התקבלה החלטה לאסור על מכירת נשק, או רכיבים לנשק, לישראל, ארצות הברית מטילה עיצומים על מתיישבים מסוימים ביהודה ושומרון והאירופים דנים בהחרמת מוצרים שמקורם בשטחים שנכבשו בשנת 1967. אלה מצטרפים לתנועת ה-בי-די-אס, שנולדה בעצרת האו"ם, אשר הגדירה את ישראל בשנת 2001 כמדינת אפרטהייד, וקראה להטיל עליה סנקציות כלכליות. קולות אלה הם סדקים ראשונים, העלולים לפגוע בקבלתה של מדינת ישראל כשווה בין האומות, ולהוביל מהלך להטלת סנקציות כלכליות כוללות עליה; ומי שנתן את הדחיפה הראשונה לכך היא דווקא ארצות הברית. החרם שהטילה אמריקה על מתיישבים מסוימים ביהודה ושומרון יכול להתפתח במהירות לסנקציות רחבות יותר נגד מאחזים וישובים שלמים, ולתת לגיטימציה למדינות נוספות להילחם בישראל באמצעים כלכליים. האם ישראל מוכנה להתמודדות עם חרמות כלכליות כנגדה?
במשך כעשר שנים התכונן פוטין לחרמות שידע שיוטלו עליו על ידי המערב, אם יפלוש לאוקראינה. הוא אגר רזרבות של כ-170 מיליארד דולר, הגדיל את מלאי הזהב שלו, ובנה בריתות כלכליות, בעיקר עם סין, שיעמדו לו מול חרם המערב כנגדו. פוטין טעה בהערכתו שאירופה, ובעיקר גרמניה, שהייתה תלויה בגז הרוסי לא תטיל עליו חרם כלכלי מקיף, ולמרות זאת כתוצאה מההכנות שביצע לנוכח אפשרות כזאת, רמת החיים ברוסיה כמעט שלא נפגעה בטווח הקצר. ברור, עם זאת, שבטווח הארוך תהיה לחרם השפעה קשה על הכלכלה הרוסית, ועל יכולותיה להשיג רכיבים חיוניים לשם פיתוח אמצעי לחימה. גם על ישראל להתכונן לתרחיש אפשרי של הטלת עיצומים כלכליים מקיפים עליה, אשר יפגעו גם בביטחונה, כל עוד הלחימה נמשכת. הגם, אף אם עתה לא יוטל חרם משמעותי על ישראל, אין זה שולל את האפשרות שבעתיד, בנסיבות אחרות, יוטל חרם כזה כחלק מהמאבק המתמשך לשבור את רוחנו. לשם כך על ישראל להיות מוכנה לתרחיש זה ולפעול בין השאר באמצעים הבאים:
+ הגדלת תעשיית הנשק המקומית
+הגדלת המאגרים של תחמושת, ורכיבים הנחוצים ליצורם
+ איתור חלופות לשבבים ולאמצעים אלקטרונים אחרים החיוניים לפיתוח נשק
+ יצירת רזרבות של מטבע חוץ, כולל היואן הסיני
+ השקעת מאמצים גדולים בדיפלומטיה ובהסברה
+ חיזוק הקשר עם אוהבי ישראל במוקדי כוח בתפוצות
+ מציאת שווקים חילופיים ליצוא ויבוא
+ הימנעות מההבחנה שעושים חלק מהמחרימים בין יהודה ושומרון לבין שאר חלקי הארץ. מי שמקבל חלוקה זו יגלה במהרה שהחרם יזלוג גם לכל חלקי הארץ.
ברם, האמצעי היעיל ביותר להתמודדות עם החרם הוא הכשרת לבבות העם בצדקת דרכנו, והורדה באופן הדרגתי של רמת החיים בארץ. הורדת רמת החיים כבר עתה תקל עלינו לספוג את החרם לכשיגיע (אם יגיע), ותפגע בכוונתו לשבור את רוחנו. אנו באיבו של מאבק ארוך ורב דורות לזכות קיומנו בכלל, ובארץ בפרט. מאבק זה דורש הקרבה ואורך רוח.
כשהצרפתים הטילו עלינו את אמברגו הנשק, ישראל גנבה את התוכניות של המיראז' ויצרה אותו בעצמה (מטוס הכפיר), ואת ספינות הקרב שהצרפתים סירבו להעביר לנו, השיטה ישראל מרציפיה של מספנת שרבורג באישון ליל. ישראל של היום היא לא אותה ישראל לוחמנית, נועזת ונחושה של שנות השישים של המאה הקודמת. אולם אם ברצוננו להבטיח את הישרדותנו כאן, עלינו לאזור עוז ולחדש ימינו כקדם.
הכותב הוא מנכ"ל "מלאכת מחשבת, יזמות ואסטרטגיה", מחבר הספר "להבקיע מאה שערים", ומחבר שותף של הספר “Striking Kosher Gold”
