ינובון בשיבה? • לאיחוד האירופי מלאו שישים והוא חולה

לפני שבועיים ציין האיחוד האירופי, מלאות שישים שנה לשוק המשותף, אביו מולידו של האיחוד. כיצד הפך רעיון שנועד להבטיח שלום, שלווה ושגשוג, לאחד מנקודות המחלוקת הקשות ביותר בקרב אומות אירופה?

צילומים: Efired, Carlos Amarillo, jorisvo | שאטרסטוק

בשקט, כמעט מבלי ששמנו לב, נחגגו בסוף החודש הלועזי הקודם, שישים שנות איחוד אירופי. אמנם האיחוד במתכונתו הנוכחית צעיר הרבה יותר, אך את היסודות לאיחוד של היום הניחו לפני שישים שנה, בשלהי חודש מרץ 1957 (תשי"ז) כאשר מספר מדינות במערב אירופה הקימו את השוק המשותף.

מעניינת העובדה כי בריטניה שהייתה אמורה להיות חברה באותו שוק משותף העדיפה לפרוש ממנו כבר אז, והנה, עכשיו, כאשר ברומא חגגו את התאריך העגול, בריטניה כבר הייתה עם רגל בחוץ. למעשה, שתי רגליים שכן ראש ממשלתה כבר הודיעה למנהיגי האיחוד באופן רשמי כי היא מפעילה את סעיף חמישים באמנת ליסבון. אותו סעיף שמנתק אותה מהאיחוד.

הרעיון המקורי היה חיובי. אירופה שליקקה את פצעי המלחמה האיומה – מלחמת העולם השנייה – בה נהרגו לא פחות משישים מיליון איש, הייתה זקוקה לשוק המשותף שנועד לתרום לשלום ושלווה בין אומות אירופה שוחרות ה"שלום" שהביאו לעולם שתי מלחמות אכזריות ועקובות מדם לאחר מאות שנים של מלחמות בלתי פוסקות.

אבל הרעיון הפך במשך השנים לסיוט של ממש. למפלצת בירוקרטית שהשניאה את עצמה על אותן אומות עליהן באה להגן. היום, בעידן הנוכחי, כבר לא שואלים האם, אלא מתי יקרוס האיחוד הזה, שרבים, רבים מדי, מכנים איחוד הרוע והשנאה.

אז איך זה קרה? איך הפך חלום על שלום לסיוט ממנו סובלים ויסבלו הרבה יותר מיליוני תושבים באירופה ובעולם כולו. קל מאוד לתאר זאת כמלחמה של שמאל וימין, של לאומנות מול רב תרבותיות, אבל האמת היא שהסיפור כולו מגולם בפרדוקס הליברליזם והסוציאליזם.

דווקא הליברלים שדורשים רב-תרבותיות וקבלת האחר, הם אלה שמנסים לכפות את עמדתם על כל מי שלא חושב כמותם. וגם הסוציאליים לא מפגרים בהרבה אחריהם. הניסוי הסוציאלי הגדול ביותר בעולם, שכשל בקול רעש גדול לאחר שהביא סבל רב לעולם, הוא הניסוי הקומוניסטי.

גם הוא החל כרעיון מלבב של "אחדות האומות". גם הוא ניסה למחוק את הדת מליבם של מיליונים וגם הוא ניסה "לשטח" את ההבדלים שבין האנשים ולהפוך את כולם ל"אחידים". הוא כשל וקרס בדיוק כפי שיקרה לאיחוד האירופי. הניסיון להשליט דעה אחת "צודקת", לא מצליח גם כאשר מנסים לבצע אותו בצורה דמוקרטית.

כמו אצלנו, הפקידות – זו שלא עומדת לבחירות – השתלטה על כל חלקה טובה, כאשר מי שהצליח להתבסס בשורותיה היו אותם ליברלים שלא מסוגלים לקבל שום דעה שונה מדעתם ה"צודקת". כך יצא איפה שרעיון האיחוד שנועד להבטיח שגשוג, שלום ושלווה, ולמנוע מלחמות דוגמת אלו שהרסו את אירופה, הפך לגוף בירוקראטי שמעורר התנגדות רבה בקרב אומות אירופה.

חוקיו, תקנותיו והתנהלותו היומרנית, הפכו זרז למלחמה קשה הרבה יותר מאשר מלחמות העבר. משום שהפעם, אם תפרוץ מלחמה, והיא תפרוץ, תהיה זו מלחמת אזרחים ארוכה מאוד, למעשה מלחמות אזרחים ארוכות, קשות והרבה יותר קטלניות מהמלחמות הקודמות.

הסיפור הזה הוא לא רק סיפור של שליטה, אלא גם סיפור של כסף, הרבה כסף. אבל על-כך בפרק הבא.

כתיבת תגובה