יש מה לחכות לסינים שיודעים בעיקר לחקות?

MG ZS EV הסינית החשמלית | צילום: יח"צ

בשבוע שעבר ביצענו לכם היכרות עם עולם הרכב הרוסי, ההולך ומתמוסס אחרי קצת יותר מ-100 שנות ניסיון שלא ממש צלחו; לעומת הרוסים, דווקא שכניהם הסינים עושים חיל – ועל פי ההערכות כל מכונית שלישית שנמכרת בעולם, היא מייד אין צ'יינה.

בישראל המתקדמת עדיין מסתכלים בעין חשודה על המכוניות הסיניות. רק לשם השוואה, מתוך 41,712 מכוניות שנמסרו בישראל בחודש ינואר לבדו היו רק 230 סיניות, מתוצרת MG המשווקת בידי 'לובינסקי'. MG ידעה בעבר תקופות קשות מאוד בישראל – ודי בצדק: למרות מושבי העור ומסך המולטימדיה ומצלמת הרוורס שהיו מנת חלקן של דגמיה, הרבה לפני המתחרות מאירופה ויפן – המנוע היה חלש והתיבה בת 4 הילוכים בלבד. ובכלל הרכב הרגיש מצועצע.

אבל MG של היום, שונה ומשתפרת ומפיקה לקחים מטעויות העבר. אמרנו רק 230 – אבל מדובר בעלייה מרשימה של 62% לעומת התקופה המקבילה אשתקד והרבה בזכות דגם הפנאי שטח החשמלי ZS EV שמכר 113 יחידות. נאה. אגב, זה הזמן להזכיר ל'לובינסקי' שנשמח להכיר לעומק את החשמלית הסינית שלהם.

דווקא בשבוע שבו כולם נזהרים מכל דווקא שמזכיר את סין – החלה השבוע להימכר בישראל, מכונית סינית חדשה: GAC, שמוכרת בסין יותר מ-2 מיליון חתיכות בשנה משלל דגמיה. היא מיובאת בידי 'אוריון מוביליטי' שהיא חברה בת של 'יוניון מוטורס' המשווקת את טויוטה ולקסוס.

למעשה, GAC היא חברת הרכב היחידה בישראל, שמוכרת רק כלי רכב חשמליים.

GAC היא חברת המכוניות הסינית השנייה בישראל. כזכור, בעבר פעלה פה גם 'גרייט וול', בחסות 'חברת המזרח' (יבואנית יגואר ולנד רובר). בארץ נמכרו 2 דגמים: המיני C10  והטנדר סטיד.

נסעתי על הטנדר ולא עפתי בכלל, אבל רבים טענו שהוא היה שווה את מחירו, הנמוך לעומת המתחרות – החל מ-134,900 לדגם ה-2X4. אגב 'גרייט וול' מסתדרת היטב גם בלי השוק הישראלי הקר, תודה ששאלתם: החברה, שקרויה על שם החומה הסינית הגדולה ונוסדה ב-1984 נחשבת ליצרנית רכב הפנאי-שטח הגדולה בסין. אולי עוד נראה אותה כאן שוב בעתיד.

בשבוע שעבר נגענו – בכתבה על עולם הרכב הרוסי, בקשר היהודי; אז הנה ההקשר הישראלי לעולם הרכב הסיני: אחת מחברות הרכב המובילות ברפובליקה העממית, היא 'קורוס אוטו' Qoros Auto)), שמקום מושבה בשנגחאי. היא הוקמה ב-2007, בתחילה תחת השם 'צ'רי קוואנטום' (Cherry Quantum), ביחד עם 'החברה לישראל', שהחזיקה ב-45% ממניותיה, כשיצרנית המכוניות הסיניות צ'רי, מחזיקה ב-55%. שינוי השם בוצע ב-2011.

'חברה לישראל', שהוקמה ב-1968 ביוזמת הממשלה, נועדה למשוך משקיעים זרים ארצה. היא נמצאת מאז 1999 בבעלות משפחת עופר ושולטת, בין היתר, ב'צים', 'כימיקלים לישראל' ועוד. היא גם החזיקה ב-35% ממניות פרויקט המכוניות החשמליות הישראלי הכושל, 'בטר פלייס'. הוא דווקא היה פרויקט נהדר שבדיעבד מתברר כי הקדים את זמנו.

'קורוס אוטו' דשדשה מאוד בעשור הקודם. לדוגמא, במקום למכור 450 אלף כלי רכב ב-2014 כפי שתכננה, היא מסרה רק 7,000 יחידות.

שנה קודם לכן, באוגוסט 2013, היא פתחה סניף בסלובקיה והודיעה כי בתוך 3 שנים, לא פחות מ-10% מהמכוניות ביבשת אירופה, יהיו מתוצרתה. מהמלחמה ראש בראש ביצרניות האירופיות, יצאה החברה הסינית בשן ועין: רק 51 מכוניות מתוצרתה נמכרו במערב אירופה ב2014 כולה.

אל תזלזלו ברכב הסיני הזה. הוא לא נמכר כי הוא הקדים את זמנו – מה שאולי יהיה שונה בעשור הזה: במבחני הריסוק של האיגוד האירופאי קיבלה קורוס דגם 3 את התואר "הרכב הבטיחותי של השנה" לשנת 2013. זה לא דבר של מה בכך.

בכל שנה אחר כך הפסידה החברה עשרות מיליוני דולרים.

אבל ב'קורוס אוטו' החליטו להיאבק. בלוחמה סינית. הם הצליחו לשכנע את חברת Baoneng הסינית, שבבעלותו של איש העסקים יאו ז'נואה, המדורג רביעי במדד העושר בסין, לרכוש 51% ממניות החברה בתמורה למיליארד דולר. החברה, שמתעסקת בעיקר בנדל"ן, החליטה להשקיע גם בליסינג ובחברות השכרה. אז למה לקנות מכוניות אם אפשר בכלל לייצר אותה?

בהתאם לכך, Baoneng גם התחייבה לרכוש בין 2018 ל-2021 לא פחות מ-300 אלף מכוניות – מאה אלף בשנה – בסכום של 4.5 מיליארד דולר. מדובר על קפיצה אדירה במכירות של 'קורוס' ועל פי הדיווחים בסין, גלגל ההצלה הזה מצליח, אם כי פחות מכפי שציפו.

דרישות האיכות הגבוהות – במיוחד כאשר לוטשים עיניים לשווקים מחוץ לסין וגם מול התחרות בבית פנימה בסין – גרמו להאטה בקצב הייצור שתוכנן, ל-150 אלף מכוניות בשנה; 100 אלף לחברה שמחזיקה 51% מהמניות והיתר לשוק החופשי. כיום מציעה 'קורוס' 5 דגמים: בגרסת סדאן, בגרסת האצ'בק, בגרסת פנאי-שטח. דגם נוסף הוא 5, שהוא רכב פנאי שטח וכן רכב ספורטיבי 3 GT.

עוד חברות סיניות גדולות, הן 'ג'ילי', שוולוו השבדית נמצאת בבעלותה. 'ג'ילי', שנשמע כמו שם של צעצוע, השיקה מותג רכב עצמאי, בשם 'ג'יאומטרי', שמייצר ליין על טהרת כלי רכב החשמליים. הדגם  יחיד שהיא מייצרת לפי שעה – וכבר מוכרת באירופה – מגיע עם 163 כוחות סוס ועד מהירות של 150 קמ"ש. טווח הנסיעה בין הטענה להטענה עומד על 410 קמ"ש.

ויש גם את דגמי הפאר של AIWAYS ואת הפנאי-שטח של BYD, אבל ייקח עוד זמן עד שהם יעשו עלייה. עד אז, אני מקווה לבקר בסין ולעדכן אתכם לגביהם אחרי נסיעת מבחן.

כלי הרכב הסיניים, הם בדיוק כמו ביגוד וגאדג'טים סיניים; בדיוק מה שהסינים יודעים לעשות נהדר: לחקות. יש לא מעט דגמים של כלי רכב סיניים, שנראים תאומים כמעט זהים, לעיתים סיאמיים, עם דגמים של יצרניות, דוגמת קיה, לנד רובר, יגואר ועוד. רק הסמל והאיכות שונים.

חובת ההוכחה תהיה על המכוניות הסיניות, שיגיעו לישראל תחת עיניים חשדניות.

שוק המכוניות הסיני, רווי וגדוש בחשמליות. גם הסיניות שיגיעו ארצה תהיינה ברובן חשמליות. למעשה, בנושא הזה הם מקדימים את האירופים; יתר מכך: מכירת כלי הרכב הבזים לבנזין ולסולר בסין ב-2019, הייתה פי 2 מאשר באירופה. שגם היא נכנסה לטרנד הזה.

הממשל בסין העניק עד לפני כשנה, סובסידיה בשיעור של אלפי דולרים למכוניות, אך במקביל הבהיר ליצרניות השונות, כי מי שלא תעמוד במכסות שאותן הציגה כאשר קיבלה את הרישיון – רישיונה יישלל.

בגלל ביטול  ההטבות לאזרחים בסין, חלה – במקביל ההתייקרות המכוניות בסין – ירידה במכירות. תוסיפו לזה את מלחמת הסחר האמריקנית-סינית ותבינו למה יותר משהעגל הישראלי רוצה לינוק מהפרה הסינית, שוק הרכב בסין זקוק לייצא לישראל. יש שיאמרו גם שפן הניסויים שלו במדינה מערבית לפני הנחיתה החזקה באירופה.