לא די בצמיחה גבוהה • מהי הדרך להעלות את פריון העבודה?

צילומים: GMEVIPHOTO, esfera, Pres Panayotov, m3ron | שאטרסטוק

בוונצואלה מתקרבים במהירות למלחמת אזרחים. "גן העדן" הסוציאליסטי שהקים הוגו צ'אבס לפני קרוב לשלושים שנה, הפך גיהנום עבור מרבית אזרחי המדינה שכבר אין דרך להגדיר את אחוז האינפלציה היומי בה. שלטון מאדורו, שבא תחתיו, החריף את המדיניות הסוציאליסטית והביא רעב למיליוני אזרחים.

לא. לא נעסוק פה בוונצואלה. נעסוק בישראל הקפיטליסטית, השבעה והמדורגת במקום ה-21 בדירוג הכלכלות בעולם. ננסה להבין איך זה שישראל מציגה יחס חוב-תוצר נמוך ממרבית המדינות המפותחות, צמיחה שנתית גבוהה במיוחד ואחוז אבטלה כמעט אפסי, היא לא מצליחה להתקרב לתוצר של מדינות מובילות באירופה.

נסתייג ונאמר כי בעוד שהתוצר הישראלי עולה משנה לשנה, התוצר לנפש בחלק גדול מהמדינות העשירות נסוג או עומד במקום בשנים האחרונות. עם זאת ולמרות הצמיחה הנמוכה במדינות המערב, התוצר לנפש בישראל עדיין מפגר אחרי מדינות הצמרת.

כן. אפשר להסביר זאת בגודל האוכלוסייה, אבל מדינות בסדר גודל דומה ואף קטן יותר, מציגות תוצר גבוה בהרבה. כך למשל נורווגיה בה מתגוררים כחמישה מיליון, מתהדרת בתוצר לנפש של יותר מ-65 אלף דולר. התוצר לנפש בשוודיה עם קרוב לעשרה מיליון עומד על כ-50 אלף ודנמרק עם 5.5 מיליון נפש, מציגה תוצר של יותר מ-45 אלף.

תפוקה נמוכה לשעה

בחרנו במדינות הללו הן בשל גודל אוכלוסייתן והן ובעיקר בשל וונצואלה עמה פתחנו את הכתבה. אלו הן שלוש מדינות סוציאליסטיות, מי יותר ומי פחות, ולמרות זאת התוצר לנפש אצלן גבוה מעל זה של ישראל.

את התשובה לשאלת התוצר מצאנו בדבריה של נגידת בנק ישראל אתמול (ה) בכנס מכון אהרון למדיניות כלכלית. הנגידה הקדישה את נאומה בכנס לפריון העבודה בישראל. היא התייחסה לעובדה שבישראל עובדים יותר ומייצרים פחות וקראה לממשלה להשקיע בחינוך ובהסרת חסמים רגולטורים בפני עסקים.

וכאן טמונה התשובה לשתי השאלות שעלו לעיל. נתחיל מהשאלה השנייה – השאלה הסוציאלית. נכון, מדינות סקנדינביה מנהלות כלכלה סוציאליסטית (ומהוות אבן שואבת למהגרי עבודה מוסלמים בשל כך), אך המדיניות הכלכלית שלהן אינה ריכוזית. אי אפשר להשוות את הסביבה העסקית שלהן לזו של וונצואלה שהלאימה חברות פרטיות והצרה את צעדיהם של עשירים.

בכך ענינו על השאלה השנייה, אך התשובה לשאלה הראשונה אמורה לעניין אותנו יותר. הפער הגדול בין התוצר לנפש בישראל (קרוב ל-37 אלף דולר) ובין התוצר במדינות שהבאנו כדוגמא, נובע בעיקר מפריון העבודה. זאת אומרת, מהתפוקה שמניב עובד ישראלי.

תחרות מולידה התייעלות

העובד הישראלי משתכר פחות על שעת עבודה (במונחי כוח קנייה), עובד יותר שעות, אך מייצר פחות הכנסה. מה שמשפיע ללא ספק על התוצר הלאומי. ומה שמעניין, וגם הנגידה התייחסה לזה בדבריה, שדווקא ענפים מוטי ייצוא, שלא לדבר על תעשיית ההייטק, מציגים פריון לנפש גבוה במיוחד ולא פרופורציונאלי לענפים אחרים שמיועדים לצריכה המקומית.

הנגידה המליצה למדינה להשקיע בחינוך. אבל אין בישראל בעיה של השכלה. ישראל נחשבת אחת המדינות האקדמאיות ביותר בעולם. כמות בעלי התארים בישראל חורגת בהרבה מהממוצע העולמי. מה שמוכיח שהתואר אינו מועיל בהכרח לתפוקה. אם כן, מה גורם לכך שפריון העבודה בענפים מוטי ייצוא גבוה במיוחד?

את התשובה אפשר לתמצת במילה אחת: תחרות!

הייצוא הישראלי נאלץ להתמודד עם תחרות עזה בעולם למרות איכותי. תחרות מייצרת יעילות ויעילות משמעותה בין היתר, פריון עבודה גבוה יותר (יותר תפוקה לשעה). והנה פרדוקס: כדי להגביר את התחרות בענפים שמיועדים לצריכה מקומית, צריך לפתוח את השוק לייבוא מחו"ל. היי, אבל זה יביא לסגירת מפעלים בישראל? אז זהו, שזה כ הרעיון. התעשייה המקומית תאלץ להתייעל ולהגדיל את פריון העבודה כדי לשרוד והתוצר לנפש יעלה.

ומה עם האבטלה? התייעלות יכולה לכלול גם פיטורים. זה נכון. אבל שימו לב לזה. שוק העבודה נמצא היום בשיאו. אחוז המועסקים בכוח העבודה עולה. האבטלה אפסית (אבטלה טבעית) והשכר עולה. זו גם הוכחה לכך שתחרות יוצרת תפוקה גבוהה יותר.

אין בעל עסק שישלם לעובד יותר מאשר העובד "מכניס". אם בכל זאת השכר עולה, כנראה שבעל העסק מרוויח ויכול "להרשות" לעצמו להעלות את שכר העובד. אולי זה מעיד גם על יוקר המחייה בישראל. פתיחת השוק לייבוא והסרת חסמים בפני יבואנים, יפעלו בשני צידי המשוואה: גם יורידו את יוקר המחייה וגם יחייבו את העסקים להעלות את כושר התפוקה של העובדים.

התערבות ממשלתית מזיקה

ונעוץ תחילתן בסופן וסופן בתחילתן. הבאנו את וונצואלה כדוגמא למקרה קיצון. עם זאת, אחת הרעות החולות של המשק הישראלי היא הגישה הסוציאליסטית שעוד נותרה שריד לימי מפא"י העגומים. הגישה הזו לא תורמת לצמיחה ובאה לידי ביטוי ברגולציה מעיקה ובסביבה עסקית שאינה מאפשרת לעסקים להתפתח.

הנגידה המליצה לממשלה להסיר חסמים ולשפר את הסביבה העסקית, ובצדק. ככל שהממשלה תתערב פחות במשק ותיתן לו לנהל את עצמו, התחרות תגבר, היעילות תגדל ופריון העבודה יביא לידי ביטוי את היתרונות הבולטים של המשק הישראלי ואת כוח העבודה האיכותי שבו.