עורך מדור הרכב שלנו, מנדי ריזל, מגיש לכם בדרך כלל מבחני רכב. הפעם, לאחר שיצא לביקור ב"ירושלים דליטא", הוא מגיש לכם מבחן תיירות. כנסו לקרוא על וילנה, העיר ש-40% מאוכלוסייתה הייתה יהודית
מנדי ריזל 17.02.2017
צילומים: מנדי ריזל וחברים וילנה, בירת ליטא, היא קסם של מקום. עיר קטנה, אירופאית, בה מתגוררים קצת יותר מחצי מיליון בני-אדם מתוך כ-2,8 מיליון בני אדם שמתגוררים במדינה כולה.
ליטא היא אחת משלושת המדינות הבלטיות (לצד לטוויה ואסטוניה) השוכנות לחוף הים הבלטי ומאוימות בפלישה מצד רוסיה הענקית הגובלת בהן.
בעבר הייתה המדינה הזו מעצמה אדירה, ששטחה כלל את רומניה, אוסטריה, הונגריה, צ'כסלובקיה, לטוויה, אוקראינה, בלרוס וחלקים נרחבים מרוסיה של ימינו. היום זו מדינה קטנה שאיבדה לחלוטין את גדולתה.
וילנה, בירתה, ידועה בכינויה "ירושלים של ליטא", בשל היהודים הרבים שהתגוררו בה – ובראשם הגר"א – ובתי הכנסת רבים שהיו בה. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה מנו יהודי העיר כ-40% מהאוכלוסייה.
העיר העתיקה שלה מרשימה ויפה, כאילו לא נגעו בה פגעי הזמן. היא מלאה בחנויות בוטיק ואחד הרחובות נקרא "רחוב היהודים". רחוב אחר נקרא "גאוֹנוּ", על שם הגאון. בעיר גם שרידי הגטו היהודי בו הצטופפו יהודי העיר בתקופת השואה. על כמה מבנים ברחובות הצרים במקום עדיין שרדו כתובות באידיש.
כיום פעילות בה רק שתי קהילות להן שני בתי-כנסת: קהילת חב"ד בראשות הרב שלום-בער קרינסקי, וקהילה נוספת – ליטאית אותנטית – שמתפללת בבית-הכנסת ברחוב פילימו 39. שמו של בית-הכנסת, שנוסד בתרס"ג, הוא 'טהרת הקודש' – אך המקום שימש בעבר את הקהילה ה"מודרנית" שנטתה יותר לכיוון המשכילים. זהו בית-הכנסת היחיד ששרד והשתמר במלוא הדרו, מתוך 105 בתי כנסת שהיו בעיר לפני השואה. בראש הקהילה עומד הרב שמעון-דניאל איזקסון.
טהרת הקודש הוא בית-כנסת מרשים מאוד. בכניסה ניצב שומר עם בוטקה, ובין שני הגדרות שמקיפות אותו הוצבה גם גדר תיל, למניעת כניסה של "חוליגנים". כשנכנסו למקום שהיה ריק ממתפללים, קיבלה את פנינו רעייתו של החזן. "יש בליטא כ-4,000 יהודים", סיפרה, "אך בעיר מתגוררות רק חמש משפחות חרדיות: משפחתו של הרב קרינסקי, אני ובעלי – שנולדנו כאן, משפחתו של הרב ועוד שתי משפחות נוספות. למרבה הצער, המצב הרוחני של הקהילה אינו מזהיר", אמרה.
בבית-הספר ה"יהודי" של הקהילה לומדים רק ארבעה תלמידים יהודים(!) מתוך מאות גויים. לעומת זאת, בבית-הספר שהקימה חב"ד, לומדים כ-80 תלמידים יהודים, והם העתיד של הקהילה הנכחדת.
בשבתות מתפללים בטהרת הקודש כשני מניינים, שנהנים משפע של מקום, מאקוסטיקה נהדרת ומחלל שובה עין. בעזרת הנשים, בקומה העליונה, ניצבות תמונות של עשרות בתי-כנסת שהיו בווילנה וברחבי ליטא, טרום השואה. במקום מונחת גם מכונה ענקית, באורך של כ-4 מטרים וברוחב של מטר. "זו מכונה לאפיית מצות מכונה, שהשתמרה עוד מהתקופה של לפני השואה", סיפרה אשת החזן.
וילנה היא עיר זולה, נחמדה, שיכולה להוות תחליף לבודפשט או בוקרסט – שתיים מערי הבירה המזרח-אירופאיות שהפכו ללהיט בקרב הישראלים. משום מה, וילנה נשכחה, למרות שהיא יפה לא פחות מהן.
וילנה מחולקת בין עיר עתיקה לעיר מודרנית, באמצעות הנהר החוצה את העיר. על גדות הנהר, מהצד העתיק, שוכן "ארמון הדוכסים הגדולים של ליטא". הוא הוקם על חורבות הטירה הגדולה של מלכי הדוכסות לדורותיהם, ותמורת שני אירו בכניסה, תתאפשר לכם הצצה נדירה להווי החיים העשיר של המלכים ששלטו בליטא.
הצד המודרני של העיר מלא בקניונים וחנויות מודרניים, לצד כמה גורדי שחקים שהוקמו לאחרונה. עם זאת, וילנה היא עיר עם מכוניות מועטות יחסית. הלוואי על גוש-דן.
האוכלוסייה המקומית אינה עוינת יהודים לפחות כלפי חוץ אך נתקלנו מעט במבטי שנאה. בעל הדירה ששכרנו מראש באמצעות אתר 'בוקינג', אמר כאשר הבחין בסיגריות שבידינו, ספק ברצינות, ספק בצחוק: "אם תעשנו לי בדירה – אהרוג אתכם". זה רק סלנג, כביכול, אבל תהינו האם היה מעז לומר כך גם לתיירים צרפתיים או סיניים.
הוא סיפר לנו שזו הפעם הראשונה שהוא פוגש יהודים מקרוב, וכאשר שמע שאנחנו מישראל, אמר: "אה, יש לכם צרות שם". כשתהינו לאלו צרות הוא התוודע, ענה: "אין לכם כמעט גשם, חסר לכם מים, ולכן אתם מתפללים לאלוקים". זו הייתה חצי נחמה; מתברר שהסכסוך הישראלי-ערבי עדיין לא הגיע ובוודאי לא מעסיק את תושבי ליטא.
יהודי מקומי שפגשנו סיפר לנו: "האוכלוסייה אינה עוינת אותנו כביכול, אך מתחת לפני השטח יש שנאה. הם לא אוהבים לראות אותנו, אנחנו תקועים להם כמו עצם בגרון". השנאה הזו באה לידי ביטוי בשואה. לא פחות מ-40 אחוזים מתושבי וילנה היו יהודים, ערב מלחמת העולם השנייה. רובם נרצחו על קידוש ה' בסיוע גדודים של תושבים מקומיים, שסייעו מיוזמתם ומרצונם לצורר הנאצי יימח שמו.
את העבר היהודי הליטאים לא יכולים ואולי אף לא מעוניינים להכחיש. כך לדוגמא, במרכז העיר, ניצב פסל של דמות עם זקן ארוך, ומתחתיו צמד המילים "הגאון אליהו". ביקור בעיר הוא גם הזדמנות לתפילה בציונו של הגר"א הטמון בבית-העלמין היהודי, שנמצא בצד החדש של וילנה. את המקום, לדברי השומר בכניסה, פוקדים אלפי יהודים מידי שנה. לצידו של הגר"א טמונים בני משפחתו וגם אפרו של הגרף פוטוצקי הי"ד.
עם זאת, מי שהיה בציוניהם של גדולי החסידות באוקראינה, לא יכול שלא להבחין בהזנחה השוררת במתחם הקטן. המתחם צפוף מאוד, חשוך, לא מחומם, ומצבותיו לא חודשו.
אם כבר מבקרים בליטא, מומלץ מאוד לקפוץ ל"טירת הא"(Trakų salos pilis) . זו טירה מרהיבה, משוחזרת בחציה, שנמצאת על אי בתוך אגם מרהיב בעיר טרקאי, מרחק של כחצי שעת נסיעה מווילנה הבירה. כשהגענו לשם בשבוע שעבר, האגם כולו היה קפוא. כך שבמקום להגיע מהעיר לטירה באמצעות גשר, פשוט צעדנו על מי האגם שעמדו מלכת. זו הייתה חוויה בפני עצמה.
מעבר לווילנה וטרקאי, ליטא עצמה משעממת יחסית. אגב, היא המדינה המישורית ביותר ביבשת אירופה, ולכן גם הנוף הנשקף לצידי הדרך, חוזר על עצמו. יהודים חרדים, ינצלו כמובן את הביקור בליטה לסיור בעיירות פוניבז' (דרכה עברנו בדרך ללטוויה, וכמובן שלמדנו בה פרק תניא) ומיר. מדובר בעיירות שהזמן עצר בהן מלכת, עם ערך היסטורי שלא יסולא בפז עבור עולם הישיבות.
בשורה התחתונה: וילנה, בייחוד לנוכח מחירי כרטיסי הטיסה הזולים שעומדים על כ-500 שקלים – בזכות טיסות הלואו-קוסט – היא בהחלט עיר ששווה קפיצה. זו עיר נחמדה ומרתקת שחבל לפספס.
