הייתם קונים מיני-ואן בפחות מ-100 אלף שקל? ■ ריזל בדרכים

צילומים: מנדי ריזל

התור של הישראלים שממתינים באולמות התצוגה כדי לקבל רכב של דאצ'יה, דומה לתור בכניסה למאפייה עם צאת חג הפסח.

דאצ'יה, המותג האירופאי שהגיח בחזרה לחיינו לפני קרוב לשנה, הצליח לגרום סחרור בעולם הרכב הישראלי, בעיקר מסיבה אחת: מחיר. והוא זול: כשליש פחות מהמתחרות.

המכונית הזו שייכת בכלל לחברה רומנית במקור שנוסדה בתשכ"ו (1966). בשנת תשנ"ט (1999) רכשה אותה חברת רנו הצרפתית וכיום היא מותג הרכב הצומח באירופה. בצרפת, בה ביקרתי מספר פעמים בשנים האחרונות, ראיתי לא מעט מכוניות מתוצרת החברה.

באולם התצוגה המרכזי של החברה, בפתח-תקווה, קיבלתי את המפתח ללודג'י – רכב המיני-ואן של החברה. מדובר במכונית המסקרנת והנמכרת ביותר של היצרנית, לפחות מבחינת הציבור החרדי. עובדה: הערים שתושביהן רכשו הכי הרבה לודג'ים הן ביתר, בית-שמש, אלעד, בני-ברק וירושלים.

חיצונית, מדובר במכונית נחמדה, אבל היי, היא עדיין לא מתקרבת ביופייה למתחרות. מה שכן, דאצ'יה שיחקו אותה עם חישוקי מגנזיום.

כשנכנסתי לרכב גיליתי – כפי שציפיתי – חומרים פשוטים למדי. זה נראה כאילו שהם נלקחו מהעשור הקודם, אך הרכבתם איכותית למדי. המזגן אינו מפוצל. מצד שני, הופתעתי בהחלט לגלות שיש בה מערכת מולטימדיה חכמה עם נווטן ואפילו מצלמת רוורס, בתוספת תשלום קטנה. עם תג מחיר של 99,490 זה כבר בהחלט על גבול הדמיון.

למה? כיוון שגם במכוניות יקרות ממנה – דוגמת רנו גראנד-סניק שיקרה הימנה ב-69,000 שקלים (ומיובאת בידי אותו יבואן, אגב) אין מערכת מולטימדיה – וכך גם במתחרות אחרות בסגמנט.

העיקר הוא המנוע?

המושבים עשויים בד. השורה השנייה מתקפלת שליש ושני שליש, כך גם השורה השלישית (ולא כל מושב בפני עצמו). יחד עם זאת, וגם את זה אין במתחרות רבות, השורה השלישית ניתנת לשליפה החוצה – אם תרצו לעשות שימוש בתא מטען גדול. עם שבעה מקומות – תא המטען קטן. זה אומר שעגלה סטנדרטית תיכנס שם בדוחק; טיולון ייכנס בקלות.

לודג'י מגיעה עם תיבת הילוכים בלבד, המציעה ששה מהלכים. תיבות הילוכים ידניות מגיעות בדרך-כלל עם חמשה מצבי העברה בלבד; שאפו על השישי.

תיבה ידנית אמנם חסכונית בדלק. וגם לא תאפשר לכם להירדם בקלות על ההגה בגלל הצורך לתפעל את היד כל העת, אך לא תתאים לנהגים ישראלים רבים שהוציאו רישיון על רכב עם הילוכים אוטומטיים בלבד – או לכאלה שלא אוהבים לנהוג במכונית ידנית וישנם הרבה כאלה בישראל.

איש חכם אחד, שמבין בעולם הרכב, אמר לי פעם שהעיקר הוא המנוע ואיכות הנסיעה. הוא סבר – והדאצ'יה מוכיחה כי הצדק עימו – שהג'אדטים, מושבי העור ושאר הירקות, אינם שווים תוספת של 60 עד 70 אלף שקלים.

את הלודג'י תוכלו לרכוש עם אחד משני סוגי מנועים: דיזל, עם 1,500 סמ"ק ו-109 כוחות סוס; ובנזין 2,000 סמ"ק עם 115 כוחות סוס. למבחן קיבלתי את הדיזל הבשרני, שתפקד היטב. אם הייתה נערכת תחרות בין מכוניות מיני-וואן, סביר להניח שרוב המתחרות היו רואות את עשן האגזוז של המנוע הזה. וזה לא רק בגלל שאני – איש חסר מעצורים על הכביש רחמנא-ליצלן – הייתי מופקד על דוושת הגז.

תעלו את המחיר

בלודג'י יש גם מערכת בקרת מהירות, 'קרוז קונטרול' בלע"ז, וגם 'לימיט' שמשמש להגבלת המהירות. חיוך רחב עלה על שפתיי כשגיליתי – כנהג ישראלי ממוצע שתכנן לצפור ברמזור לנהג הישנוני שלפני – כי הצופר נמצא במקום שחשבתי כי כבר חלף מן העולם: על מנוף האורות משמאל להגה.

מבחינת נוחות הנסיעה בלודג'י, נראה שה"גיור" הצרפתי נתן בה את אותותיו, והיא לא נופלת מצרפתיות אמיתיות מבחינת נוחות הכביש. המהמורות נספגו מעולה, וכמעט שלא הורגשו בתא הנוסעים.

נקודת בעייתית היא הבטיחות: במכונית ארבע כריות אוויר בלבד.

ויש עוד נקודת זכות מאוד משמעותית, במיוחד בעידן בו הדלק נמצא במגמת עלייה. המכונית הזו שתתה ליטר דלק אחד על כל 16 קילומטרים של נסיעה משולבת. זה מעמיד אותה כמעט בשורה אחת עם המיני-ואן החסכוני בקטגוריה: טויוטה פריוס פלוס, שגם יקרה ממנה ב-70 אלף שקלים.

בשורה התחתונה: מדובר במכונית פשוטה, אבל עם מנוע, תיבת הילוכים, נוחות ונסיעה מעולה. כן, היא לא נראית להיט; נכון, אין לה אולי שם מפוצץ – אבל תוכו של הקנקן מפתיע לטובה.

ומילה ל'קרסו' – היבואנית – בינינו, גם אם תעלו את המחיר ב-30 אלף שקלים, היא עדיין תהיה להיט.

—

נתונים:

מחיר: 99,490 שקל | מנוע: 1,500 סל"ד, 109 כוחות סוס (לדגם שנבחן) | מומנט: 24 קג"מ ב-1750 סל"ד | האצה מ-0 ל-100: 11.6 שניות | צריכת דלק: 1 ל-16 | תא מטען: 207 ליטר | בסיס גלגלים: 2810 מ"מ | דרגת זיהום אוויר: 4 | 4 כריות אויר

מעלות: מחיר! מנוע, נוחות נסיעה | חסרונות: בטיחות, תיבת הילוכים ידנית בלבד