מי בכלל צריך שידור ציבורי? הגיע הזמן לרפורמה • טור דעה

צילומים: יונתן סינדל, בן קלמר | פלאש 90

יושב ראש הקואליציה, חה"כ דוד ביטן (ליכוד) אמר הערב כי "לאוצר לא אכפת לזרוק 700 מליון שקלים כל שנה על התאגיד, בעוד קשישים ונכים בקושי מתקיימים מקצבאות רעב. אותו אוצר דוחה פעם אחר פעם כל יוזמה להעלאת קצבאות הנכות אבל מגן בחירוף נפש על קומץ צפונבונים".

דבריו, גם אם נאמרו כחלק מהמאבק הפוליטי של הליכוד בשותפתו לקואליציה – כולנו – מחייבים אותנו לחשוב היטב על התאגיד בכלל ועל השידור הציבורי בכלל. השאלה המרכזית היא מדוע אנחנו, אזרחי מדינת ישראל שמשלמים מיסים, חייבים לממן מכיסנו שידור כלשהו?

יתר על כן, מדוע מגבילה המדינה את זכותו של כל אזרח להקים תחנת שידור מכל סוג שהוא ולשדר כל מה שעולה בדעתו (כל עוד לא מדובר בתכנים של שנאה, הסתה או פגיעה ברגשות הציבור)? בעבר הייתה זו אגרת רשות השידור שנחמסה מפיהם של ילדים רעבים במשפחות רבות, וכיום מדובר בכסף ציבורי שיוצא מהכיס של כל אחד מאיתנו באמצעות המיסוי הגבוה.

אם אנחנו אלה שמשלמים, מותר לנו לקבוע מה יעשו עם הכסף. לשם כך ישנה כנסת ובה נבחרי ציבור שאמורים לייצג את עמדות הבוחרים – האזרחים  – ולהחליט לאן יילך הכסף. הליכוד במקרה הזה נוהג נכון ועושה את מה שהבוחרים שלו רוצים. קרי, רוצים לבטל את התאגיד.

התאגיד שעדיין לא קם מתבסס על חוק שמעניק לו חופש פעולה מדהים ואינו מאפשר לנציגי הציבור לפקח עליו. מי שבוחר את מנכ"ל התאגיד שהוא ה"פוסק האחרון" בעניינו, היא מועצה "ציבורית" שנבחרת על ידי ועדת איתור שמציעה לשר התקשורת מועמדים למועצה. ועדת האיתור עצמה נבחרת על ידי יושב ראש ועדה שהוא אמור להיות שופט בדימוס והוא (היושב ראש) זה שממנה את שני החברים האחרים בוועדת האיתור שבוחרים מועצה שבוחרת מנכ"ל.

איפה בכל התהליך הזה (שאגב, ייערך כל ארבע שנים), ישנו מקום לפיקוח נבחרי הציבור? אין! הציבור משלם מכיסו ואין לו שום אפשרות להשפיע באמצעות נבחריו ושריו על פעילותו של התאגיד. אז איך קוראים לזה שידור ציבורי? מה ציבורי בזה בכלל?

אם הממשלה הזו רוצה לעשות פעם אחת ולתמיד רפורמה בתקשורת, כל מה שעליה לעשות הוא להודיע שכל אדם יכול לפתוח איזה תאגיד, רשות, תחנה או סתם סככה לשידור תקשורתי. המימון לא יבוא מהכיס שלנו אלא מפרסומות, וכמו בעיתונות המודפסת, הציבור יצביע ברגליים, או נכון לומר באוזניים.

אם השידור יתאים לציבור, הוא יצליח. אם לא, הוא יקרוס. בדומה למה שקרה לערוץ עשר שניצל ברגע האחרון על ראש הממשלה הגאון. מדוע אנחנו צריכים לממן את השידור הזה מכספנו כשישנם לא מעט תחומים אחרים שזקוקים לאותו כסף. עובדי רשות השידור בוכים על פרנסתם? ומה עם הנכים, הקשישים והסיעודיים ששילמו כל חייהם ביטוח לאומי ולא זכאים לקבל פרוטה כי הם לא עומדים בדרישות חוק הסיעוד, או שהם נדרשים להסתדר מידי חודש עם פחות מ-3,000 שקל?

הם פחות חשובים מעובדי רשות השידור שיכולים למצוא פרנסה בכל גוף שידור פרטי? התאגיד ורשות השידור צריכים להיעלם מחיינו לחלוטין. המדינה צריכה לפתוח את השמיים (התקשורתיים) לתחרות ובוודאי לא לממן מכיסה/כיסנו שום שידור.