מ'מי שבירך' ועד מסע התרמה: כך מרהטים בתי כנסת

אמן העץ החסידי בראיון מרתק ל'ביזנעסופ"ש': על ההתחלה בסלון הביתי לקרוון של בית הכנסת המודז'יצאי ועל ההקפדה כיום להעסיק עובדים שומרי תורה ומצוות בלבד למלאכת בית השם • איך יוצרים אווירה חמה, איך מגייסים את הסכומים לבתי הכנסת ומדוע צריך האמן לבצע 'תחקיר' לפני שייגש למלאכה? • מבט מבפנים על אמנות יהודית

חיליק ברקוביץ 22.12.2018

מבט מבפנים על אמנות יהודית | צילומים: שמוליק ויינריך P360, באדיבות 'היכלות'

הכניסה לבית מקדש מעט, קטן כגדול ורחב ידיים, ב'שטיבל' של 20 מ"ר או במבנה תלת מפלסי – תמיד תהיה מלווה בתחושה של הגעה הביתה לאבא שבשמים.

'ביזנעס' מתרחב בניו-מדיה: מהיום, כל העדכונים – גם בוואטסאפ!

מי ששבתו בבית השם כל ימי חייו, ומי שקובע עתים פעם או פעמיים ביום, ומי שקופץ 'רק למעריב' או פותח ספר יהודי רק כשבאה שבת – באה מנוחה. הצד השווה של כל אלה הוא התחושה הטובה, הישנה והמוכרת שמתפשטת בלב.

אבל מלבד הרגש הפנימי, יש משהו באחידות שבין בתי הכנסת. לא רק בשונות שלהם, ובייחודיות של כל אחד בפני עצמו. בכל בית הכנסת תמצאו פריטים חיוניים: ספר תורה וארון קודש, בימה ועמוד לשליח ציבור, ולפעמים גם עזרת נשים. כסאות או ספסלים למתפללים והרי לכם בית כנסת לעילא ולעילא. זו התחושה המוכרת של כל יהודי.

אבל כפי שהזכרנו, יש לכל אחד את בית הכנסת 'שלו'. על האלמנטים שמלווים את תפילותיו. ומישהו ניצב מאחוריהם, תכנן אותם, יצר אותם, וחשב כיצד הם יאפיינו יותר מכל את בית האלוקים הזה, ספציפית.

"ראשית, לדעתי, אין שום דרך להשוות בין בניית ריהוט לבתי כנסת, להזמנת ריהוט לבית מפואר ככל שיהיה. אפילו אם בתוכם שוכן חדר לימוד וספרייה מהודרת וענקית. בית כנסת תמיד יהיה שונה", אומר יהודה ווגר, האמן החסידי הצעיר יחסית, אך הניסיון שצבר בשנות השלושים המוקדמות לחייו, הפכה אותו למומחה בריהוט לבתי כנסת ובתי מדרש. "השוני שמתחיל כבר בתהליך העבודה. הזמנה כזאת מגיעה עם חשיבה שונה לחלוטין".

בנגרית 'היכלות' של יהודה ווגר עובדים בעיקר על בתי כנסת וישיבות, מוסדות תורה והיכלות חסידים מתוכננים בקפידה. אבל מה שהופך אותו ל'שווה כתבה' היא העובדה שהחסיד מברכפלד שמקים היכלות במושב מבוא חורון, דוגל בעבודה עברית-עברית, ולא במובן הציוני של המילה. ותיכף נסביר.

אבל לפני כן נדגיש. ווגר, הוא מהמעטים שהתפרסמו בעבודות הריהוט שלהם, ויודעים לבצע את המלאכה בעצמם, החל משלב השרטוט היצירתיות והתכנון ועד הליטוש האחרון. מתווכים, יש ויש. אבל נגר-אמן שמשתלב האברך חסידי עם ספודיק וקפוטה מודז'ציאיים בשבת, חולצה לבנה ביום חול וידיים מלאות עמל כפיים – זה, תודו, כבר די נדיר.

אבל יש עוד דבר שהופך אותו למרתק: בכל מה שקשור לבתי כנסת וישיבות, פס הייצור שלו, שכולל בימות, עמודים, ארונות קודש וספריות – לא רואה ידיים זרות. בצוות העובדים שלו, קיימים רק אנשים שומרי תורה ומצוות. "זה הכלל הראשון אצלי", הוא מסביר, "ב'היכלות', העובדים הם כולם 'משלנו'".

למה?

"כי זה משפיע על ההתעסקות ועל ההבנה שאנחנו נכנסים למקדש מעט, ההבנה הזאת מתבטאת בצורה של איך ניגשים לעבודה שכולה קודש. יש הלכות מהותיות לגבי עבודה על ארון קודש, יש ניואנסים שלמים באופן של מיקום הבימה. זה לא רק עבודה טכנית של גילוף וניסור. חייבים רגישות וידע, ובעיקר לחיות את מה שעושים.

"רוב הלקוחות שלנו מעדיפים שספרי התורה שלהם ישתכנו וייקראו בריהוט שנעשה ע"י אנשים שחיים את בית השם וניגשים אליו בהדרת קודש הראויה".

ומה לגבי העיצוב עצמו?

"לכל קהילה יש אלמנטים ומאפיינים – לפעמים אלה ניואנסים ממש – ששונים ממקום למשנהו. אצל חסידים מקפידים, למשל, על כיוון הפתיחה של הפרוכת, בזמן שבבית כנסת ליטאי מיקום הבימה והעיצוב שלה יהיה עניין משמעותי. זה דבר שצריך לקחת בחשבון. יש גם הבדלים גדולים בעיצוב. בלי להכליל כמובן, אבל אם בבית כנסת חסידי יהיה דגש על אווירת קודש, בבית כנסת ליטאי העיצוב ישדר יראת רוממות. יש כמובן חריגים, אבל בדרך כלל, כשאני מקבל הזמנה, אני מתחיל במעין תהליך של תחקיר קטן, בחיפוש להבין מה ידבר למתפללים".

לדוגמה?

"בלי הכללות, אם אני מתכנן ארון קודש לבית כנסת ספרדי, העיצוב שלו יהיה הרבה יותר חם ומזמין מארון קודש בבית כנסת ליטאי. בבית כנסת דתי לאומי העיצוב ישדר יותר רכות, מודרניזציה. לא תמצאו בבתי הכנסת של הציונות הדתית עמודים עם פיתוחים מפותלים ועיטורים, אלא בעיקר קווים חלקים וישרים.

"בכלל, השאיפה של אמן היא ליצור מקום שיעזור לאנשים להתפלל ולהתקרב, לא עוד רהיט. וכך נולד התחקיר שמלמד אותי – לפעמים תוך כדי שיחות עם הגבאים והרבנים, מתפללים וכל העוסקים במלאכת הקודש, מה בדיוק אופי הקהילה ומה הלך הרוח. לא הרי ארון קודש לבית מדרש חסידי שיש בו אדמו"ר, כהרי היכל בישיבה ליטאית. אלה הם פרטים שצריכים 'לימוד' מקדים".

הסברת קודם שכולם אצלך שומרי תורה ומצוות. ומה יקרה אם אמנים או עובדים שאינם כאלה ייצרו ספריות, למשל?

"אני לא שולל את כל הנוגע לריהוט לבית חרדי באופן כללי. ברור שכל נגר יכול ליצור ארון ספרים. אבל כשאנחנו מדברים על בתי כנסת זה שונה. וגם מבחינה פרקטית – אם אדם מזמין ארון ספרים אצל נגר שלא התמקצע במגזר או חי בתוכו, יהיו ניואנסים שהוא לעולם לא יבין. הוא עלול, למשל, לא להעלות על דעתו לתכנן חלק מהמדפים בגובה שונה, כדי שייכנסו בארון גמרות גבוהות לצד ספרי מוסר קטנים. כשמדובר באדם שומר תורה ומצוות, כל הדברים הללו כבר מובנים אצלו טוב בראש".

קדושה משדרת חמימות

בין מכה-בפטיש לבורג אחרון, פרזול קטן לפינה ועמוד מגולף שמוצמד לבסיסו, ווגר מדגיש באוזניי, שעיצוב הפנים של בתי הכנסת עבר שינויים משמעותיים לאורך השנים.

"אם בעבר היה מדובר על עיצוב פשוט ומינימלי ככל האפשר, היום ישנה השקעה בחומרי גלם איכותיים שיחזיקו מעמד לזמן רב, ומחשבה כיצד לשלב בין החומרים השונים. הדבר בא לידי ביטוי בארונות קודש בעיצובים שונים, בימות ואף עזרות נשים המעוצבות בצורות שונות ומחומרים שונים כגון עץ, מתכת, זכוכית ושילובים שונים שנעשים ביניהם. "אם פעם ארון קודש היה ארון פשוט מעץ, היום הארונות מעוצבים בקפידה עם מלאכת מחשבת עבודת יד, ועשרות שעות עבודה כדי ליצור ארון קודש אחד", הוא אומר.

גם זמן העבודה על פרויקטים המיועדים לבתי כנסת שונה באופן משמעותי, מסתבר. לא מדובר בהזמנה שתהיה מוכנה תוך שבועיים. ייצור ארון קודש, או בימה לשליח הציבור, לוקח על פי רוב לפחות פרק זמן של חודשיים שלושה. ווגר מספר כי כבר יצא לו לעתים לעבוד חצי שנה ויותר על ארון קודש לבית מדרש גדול או לישיבה. המחירים, כמובן, בהתאם.

ואיך יוצרים אוירה של בית כנסת?

"כבר מהחלק הטכני שנוגע לייצור ממש, מדובר בתהליך שונה מייצור של רהיטים כבדים ככל שיהיו לארמונות פאר גדולים ורחבים ומפוארים, איזה שיהיו. מדובר אצלנו, בבתי כנסת, בטכניקות שמצריכות ידע שמעבר לנגרות סטנדרטית. בעולם הרחב נדיר מאוד שלקוח יזמין ארון מעוטר בגילופים ועיטורים בעבודת יד. בבית כנסת, לעומת זאת, זה מקובל מאד. והתחושה היא פועל יוצא: אפשר לשים לב לזמן ולסבלנות שהושקעו. לעבודה ידנית יש חום ורכות שאפשר לחוש בהם".

התורמים מאותגרים

איך מגייסים את הכסף לכאלו פרויקטים? כמו תמיד, הדרך לבית כנסת מכובד או להיכל לימוד גדול, היא כמו תמיד, דרך כיסם של התורמים. לפעמים זהו נדיב מקומי שמתרגש מפטירת יקירו ורוצה להנציחו בארון קודש חדש ולעיתים אלה הגבאים שמחפשים נדיב אחד שיסייע ממרחקים. ויש גם אפשרות של גיוס ענק בבית הכנסת, מהמתפללים המקומיים, או בהקדשת 'מי שבירך' קבוע במשך תקופה, שיביא למילוי הקופה שזקוקה לעתים לעשרות או למאות אלפים – תלוי בהיקף הפרויקט.

"בדרך כלל, כאן נכנסות ההדמיות לפעולה, על מחשב או אפילו במודלים בתלת ממד", מסביר ווגר, שלמד בעצמו ביצוע הדמיות, בקורס מקצועי לאחר שהביצוע שהעביר לידי גרפיקאים ומעצבים – לא היה מדויק, בלתי אפשרי לביצוע, או יקר להחריד עבור הלקוח.

"למרות זאת, אני מסתובב עם טאבלט עמוס תמונות ואופציות, כשבדרך כלל מספיק לעלעל בקטלוג – המודפס או הממוחשב – כדי להרשים את התורמים ולחלץ מהם תרומה ל'ארון קודש כזה בדיוק – רק עם עמודים יותר חלקים / צבע יותר בהיר / סיומת מודגשת עם פסוק למעלה". אלה בדרך כלל הדרישות.

"אבל אני מצדי, כאמן, לא מסוגל לחזור על עצמי ולכן אני משרטט להם משהו חדש, אחרי שאני מבין את הטעם והכיוון, ומשלב אלמנטים שמצאו חן בעיניהם ביצירה חדשה שבסופו של דבר מרשימה עוד יותר מאשר ארון הקודש שהם היו בוחרים לבצע בו שינויים". וכמובן שיש המתעקשים ועומדים על דעתם, אל דאגה. נפש האמן של ווגר, מאותגרת פעמים רבות בין הרצון לחדש ולהפתיע, ליצור ולהמציא את הגלגל מחדש, לבין שלל ביצועיו בעבר, שמרשימים את התורמים יותר מכל דבר אחר.

ראשיתך מצער

כבר מאז תשס"א, הוא עמל על מלאכת הנגרות (במה שמוכר היה לפני 'היכלות' כנגרית שמ"ח, עם שותף-אמן שפרש לפני מספר שנים), ומאז לפני כעשור החל יהודה ווגר בייצור רהיטי בתי כנסת. הרעיון שלו הוא חשיבה מחוץ לקופסה והצעת פתרונות שמתאימים ליכולות של הלקוח. בית הכנסת הראשון שבנה היה ה'שטיבל' שלו, בית הכנסת של חסידי מודז'יץ במודיעין עילית, ששכן בקרוון. "בניתי אותו בסלון הביתי…", הוא משחזר.

מאז, ביצע הרכבות לבתי מדרש ידועים, בשלל של קוטבי החברה הישראלית. שימו לב לניגודים: הוא חתום על כל הריהוט באחד מבתי הכנסת הגדולים של גור בית שמש, וכך גם בסערט ויז'ניץ אלעד, בביהמ"ד אופלה בני ברק, ומנגד ביצע את הריהוט שבבית הכנסת במצפה יריחו, ישיבת בני עקיבא – חולון, ישיבת אש התלמוד, מצפה כרמים ובמקביל ביצע את 'בריסק' בירושלים, קהל חסידים בקרית גת, לצד גיחה לגינות שומרון ובית כנסת של חניכי הישיבות במרכז בני ברק, כמו גם בקיבוץ משואות יצחק. נדמה שאוכלוסיית היעד שלו היא פשוטה: כל בתי הכנסת, מכל העדות.

מה אתה אוהב במיוחד לבצע?

"פרויקטים אתגריים. כאלה שאחרים אמרו עליהם "אי אפשר", או "לא יקרה"

כיצד חסיד מגיע לתחום הזה?

"הרצון לעבוד את השם בכל דבר שעושים בחיים – גם בפרנסה – הביא אותי להתעסק במה שאני טוב בו בצורה של עבודת השם".