מעשה בתיק עם שמונים וחמישה אלף שקלים

אילוסטרציה | צילום: elbud, שטארסטוק

שניים אוחזים בתיק עם 85 אלף שקלים, זה אומר כולו שלי וזה אומר כולו שלי. שופט בימ"ש השלום בבאר שבע, פסק לטובת צד אחד, ואף חייב את הצד השני בהוצאות משפט בסך של 15 אלף על דיון קצר אחד, שארך כשעה בלבד.

את הסיפור המדהים הבא מפרסם אבישי גרינצייג ב'גלובס', והוא מגולל את עלילותיהם של שמונים וחמישה אלף שקלים שנמצאו בבית החולים ללא דורש. 

אופיר הלפרין, מאבטח בבית החולים סורוקה שבעיר באר שבע, מצא תוך כדי עבודתו תיק עם 85 אלף שקלים מונח על הכביש, מחוץ לשער בית החולים. כאזרח טוב ושומר חוק הוא עשה את הצעד המתבקש מבחינתו, שבהמשך – אם נקדים את המאוחר – עוד יעלה לו 15 אלף שקלים. על פי 'חוק השבת אבידה', הוא פנה למשטרת ישראל על מנת שזו תאתר את המאבד ותשיב לו את אבדתו.

עד כאן הכל בסדר ואילו היה בעל התיק מופיע בתחנת המשטרה ומוסר סימנים כמופיע במסכת בבא מציעא, האבידה הייתה שבה לבעליה. אולם האיש לא בא – יתכן ופחד משאלות מיותרות לגבי מקור הכסף – והלפרין ממשיך את אזרחותו הטובה ופונה שוב למשטרה, הפעם על פי סעיף 2 לחוק השבת אבידה, במטרה לקבל את התיק עם הכסף לידיו. 

אלא שכאן ציפתה לו הפתעה.

הנהלת בית החולים 'סורוקה' ששמעה על המקרה, לטשה אף היא עיניים אל הכסף המצוי בתיק, ותבעה גם היא בעלות על התיק והכסף המדוברים. לטענתם, סעיף 3 בחוק הנ"ל עומד לטובתם: "המוצא אבידה ברשותו של אדם אחר חייב להודיע עליה לבעל הרשות ולמסרה לו לפי דרישתו".

המשטרה שלא ידעה למי למסור את התיק יקר הערך, פנתה 'כחוק' לבית המשפט שיכריע בנידון. הלפרין שבוודאי כבר דמיין כיצד ישתמש בכסף טען ובצדק שהאבידה נמצאה אמנם בשטחו הגיאוגרפי של בית החולים אולם מחוץ לגדר ולשער, במקום שנראה כרשות הרבים או כ'חצר שאינה משתמרת'. כראייה, הוא הביא את ההוראות של בית החולים להרחיק אנשים לא רצויים מתוך בית החולים אל מעבר לשער, ולא מחוץ לשטח הגיאוגרפי שבבעלות בית החולים.

ההפתעה הבאה המתינה להלפרין הנבוך בבית המשפט בבאר שבע (כמעט, רק כמעט, כתבנו בסדום). או אז, כאמור, שופט בימ"ש השלום בבאר שבע, מנחם שח"ק, פסק שהתיק שייך לבית החולים, וכפיצוי – חייב את המאבטח יישר הדרך בהוצאות משפט בסך של 15 אלף שקלים על דיון קצר אחד, שכאמור ארך כשעה.

השופט השתכנע ככל הנראה מטענת בית החולים: "המאבטח פעל תחילה תחת יצר הטוב. מתוך מקום ראוי לשבח, מכובד ומכבד, פנה ודיווח על מציאת האבידה בתחומו של בית החולים, הלא יכול היה גם שלא לדווח עליה. אלא שלאחר זמן, ואולי תחת השפעה זרה, החל לפעול בתוכו יצר הרע שהניע אותו לייצר גרסה כוזבת ובדיונית לפיה נמצא הכסף במרחב הציבורי. יש לדחות את מעלליו של יצר הרע לטובת יצרו הטוב של הטוען. נטילת כסף שלא כדין, לא תשרת אותו לטובה, אדם צעיר לימים שעתידו לפניו".

כך, מול טענת יצר הטוב ויצר הרע, פסק השופט כי "המציאה נמצאה על ידי הטוען בעבודתו בעמדת בידוק הרכבים, כשהיא נמצאת סמוך מאוד למחסום. אין חולק כי מקום מציאת המציאה מצוי בשטח השייך לטוענת. מקום זה, אין ספק, הוא חלק מהאזור שמאבטחי סורוקה העומדים בעמדת הבידוק, והטוען בכללם, מפקחים עליו". 

לדברי השופט אין לקבל את גרסת המאבטח לפיה הוא מצא את האבידה בזמן ששהה בהפסקה מעבודתו, במרחק 15 מטר משער ביה"ח: "בהתחשב בעובדה שהטוען מצא את המציאה תוך כדי עבודתו עבור הטוענת, מטעמה ובשליחותה, לא מופרכת היא הדעה שמלכתחילה הגיעה המציאה לידיה של סורוקה וכי היא למעשה הייתה 'המוצא' של המציאה כבר מן הרגע הראשון, שהרי נמצאה על ידי מי שעבד מטעמה ובשליחותה בעמדת בידוק וביטחון ובמהלך עבודתו זו".

עורך דינו של הלפרין, שלומי אטיאס, מסר בתגובה כי "בית המשפט בפסק דינו החטיא את מטרת חוק השבת אבידה, שכל מטרתה לעודד את מוצא האבידה להשיבה לבעליה, כך שאם לא יימצא בעל האבדה יוכל לזכות בה". בכוונת עוה"ד שלומי אטיאס אף להגיש מטעם מרשו ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי.