רכישת מקומות וכיבודים בתמורות גבוהות מאוד, הינה חזון נפרץ במחוזותינו • האם זה ראוי ותקין? האין זה מפלה לרעה את מי שאין לו כדי מתת הגונה? • עורכי הדין ורד כהן ורענן בר-און, קוראים לקביעת תעריפים מירביים עבור שיריון מקומות וכיבודים בחגים בבתי הכנסת
עוה"ד ורד כהן ורענן בר-און 03.10.2019
כמה יעלה מקום ל'כל נדרי'? | צילום: יעקב לדרמן, פלאש 90ימי החג והמועד השתא מציפים, כמדי שנה, את הבעייתיות שבמכירת מושבים וכיבודים שונים בבתי כנסת תמורת ממון רב. זאת, במיוחד בתקופה הימים הנוראים, עובר לימי חג הסוכות ושמחת תורה.
הנתונים מלמדים, כי עלות מקום ישיבה בבית כנסת בחגים הינה החל ממאות שקלים חדשים וכלה בעשרות אלפי שקלים!
לא רק מקומות ישיבה, אלא גם תפילות החג, וכן ברכות וזכויות שונות בתפילות, נמכרות בממון עתק.
כך למשל, תפילת 'כל נדרי' נמכרה במקום אחד תמורת עשרות אלפי שקלים (!), מקום ישיבה בבית הכנסת בראש-השנה נמכר תמורת 1,800 ₪ ובמקומות מסוימים הגיע ל- 50,000 ₪ (!) מכירת מושבים, פתיחת ארון הקודש ועליות לתורה נמכרות בסכומי עתק.
במקרים רבים מתבצעת מכירת המושבים והתפילות במכירה פומבית לכל המרבה במחיר, תוך דחיקת גם מי אשר אין ידו משגת, לשלם סכומים נכבדים ו"להתחרות" ברכישת המושבים / התפילות.
הסכומים המתקבלים תמורת מכירת מושבים וכיבודים שונים מהווים מקור הכנסה חשוב מאוד ונחוץ מאוד לבתי הכנסת השונים.
זאת, שכן לדאבון לב, בתי הכנסת אינם מתוקצבים על ידי המדינה, וקיומם תלוי בתרומות.
על המדינה להעביר תקציבים ראויים לבתי הכנסת, שכן המצב הנוכחי יוצר בעיה לא פשוטה.
בהיעדר חקיקה מתאימה, פרוץ התעריף של מכירת מושבים וכיבודים שונים ונקבע על ידי כל בית כנסת, וגבאי בית הכנסת, באופן עצמאי, בהתאם לגורמים משתנים (גודל בית הכנסת, יוקרתו של בית הכנסת, מיקום המושבים בבית הכנסת, זהות החזן ועוד).
המצב בו אין בנמצא תעריף מרבי, מקפח באופן מובהק, יחידים ומשפחות, אשר אין ידם משגת לשלם סכומים כה נכבדים לצורכי תפילה.
מתפללים שאין להם אמצעים כספיים נשארים לא פעם מתוסכלים, שכן בעלי הממון זוכים במקומות הישיבה הטובים יותר, ואילו הם אינם יכולים להרשות לעצמם מצוות וכיבודים.
מה גם שבימות החג מתפללים שאינם "קבועים" מגיעים לבתי הכנסת, ורוכשים את הכיבודים השונים בסכומי כסף נכבדים. זאת, בעוד המתפללים הקבועים, שמקפידים להגיע בכל ימות השנה לבית הכנסת, רואים עצמם לעתים מזומנות מקופחים, ונוצרת אצלם תחושת תסכול ומרמור.
בשנת 2007 הונחה על שולחן הכנסת "הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון – תעריפים מרביים בבתי כנסת), במסגרתה הוצע, כי התעריף המרבי עבור מושב בבית כנסת לא יעלה על -.50 ש"ח .
עוד הוצע במסגרת הצעת החוק האמורה, כי מי שבבעלותו, בניהולו או בפיקוחו מצוי בית כנסת, לא יהיה רשאי לדרוש ממי שילם את הסכום עבור מושב בבית הכנסת כל תרומה או כל סכום נוסף אחר.
הצעת החוק לא הבשילה לחוק, והתיקון שהוצע לא הוכנס לספר החוקים הישראלי.
כך, אין בנמצא הסדר חקיקתי כלשהו לעניין התעריפים הנגבים בבתי הכנסת. למרבה הצער, מאפשר הדבר מכירת מושבים, תפילות וברכות בבתי כנסת, בחגים בכלל, ובימים הנוראים בפרט.
לטעמנו, קביעת תעריפים מרביים יביאו להפסקת התופעה לפיה בעלי היכולת הכלכלית יזכו בכיבודים שונים, בעוד מי שידו אינו משגת יידחק לקרן זווית. בבית הכנסת – בית תפילה – כולם שווים.
יחד עם זאת, הואיל וקביעת תעריפים מרביים תפגע במקור הכנסה חשוב ונחוץ מאוד של בתי הכנסת, נדרש תקצוב מתאים על ידי המדינה. אין די בהצעת חוק המגבילה את גובה התעריף הנגבה בבתי הכנסת, כי אם לצידה נדרש תקצוב מתאים על ידי המדינה שיאפשר את המשך פעילותם של בתי הכנסת.
כך, מחד גיסא – תיאסר ספסרות במושבי תפילה וכיבודים, ייקבעו תעריפים מרביים, ויישמר מעמדו של בית הכנסת והשוויון בין ציבור המתפללים, ומאידך גיסא – תקצוב שירותי הדת על ידי המדינה יאפשר את "השלמת" הסכומים הנדרשים להמשך פעילות בית הכנסת.
אין באמור כדי חוות דעת משפטית. ואין במאמר זה כדי לקיים יחסי עורך דין –לקוח. לצורך קבלת חוות דעת משפטית יש לפנות לעו"ד בתחום.
הכותבים הנם: עורכי הדין ורד כהן ורענן בר – און, ממשרד בר – און, כהן, עורכי – דין, אשר מדורג כמשרד מוביל בישראל בעריכת דין , ובכלל כך בתחום הליטיגציה – התדיינות בבית המשפט , דיני משפחה ודיני ביטוח ונזיקין , כולל רשלנות רפואית.
17/10/2019 16:35
חצופים מחוצפים איך אתם מעיזים לדבר גבוהה גבוהה ככה