משפחה מערד שביצעה עבירות בנייה הצליחה לכופף את העירייה

ערד. צילום: מרים אלסטר | פלאש 90

יהיו מי שיגידו שמדובר במעשים שבכל יום ויטענו שהעירייה מתנכלת לתושב אחד בעודה מעלימה עין מתושב אחר. יהיו מי שיגידו שמדובר ביוצא מן הכלל שאינו מעיד על הכלל. כך או כך, להלן סיפורה של "אכיפה בררנית" שהגיע לבית המשפט.

נגד משפחה בערד שעשתה עבירת בנייה הוצא צו הריסה מנהלי על ידי הוועדה המקומית לתכנון ובנייה. עד כאן הכל בסדר. אלא שבני המשפחה מיהרו לעתור לבית המשפט בבאר שבע. שם טענו כי הוועדה המקומית הפלתה אותם לרעה שכן שכנים נוספים בבניין ביצעו עבירה זהה או דומה ולא הוצא להם צו הריסה.

הם ביקשו מבית המשפט לבטל את הצו וזה נעתר לבקשתם למרות ביצוע העבירה. הנימוק היה כי בהעדר צווי הריסה לשכנים, מהווה הדבר לפחות מראית עין של אפליה.

העירייה לא ויתרה וביקשה לערער בפני ערכאה גבוהה יותר. טענתה המרכזית הייתה שלא ייתכן ש"חוטא יהיה נשכר". שכן לא היה ויכוח על עצם עבירת הבנייה אלא על צו ההריסה. העירייה טענה עוד כי ביטול צו הריסה נעשה רק במקרים נדירים במיוחד כאשר קיים עיוות דין משמעותי. כאן, במקרה הזה, לטענת העירייה, אי הוצאת צווי הריסה לדיירים נוספים בבניין הייתה טעות בתום לב של המפקח העירוני ש"לא שם לב" לעבירות הבנייה האחרות בבניין.

יתר על כן טענה העירייה כי מיד כאשר נודע לה הדבר, פעלה להוציא צווי הריסה נגד הדיירים הנוספים, אלא שהיה זה מאוחר מדי והיא נאלצה לפנות לבית המשפט במקום להוציא צו הריסה מנהלי. אך בית המשפט לא השתכנע מטענות העירייה וקבע כי ביטול צו ההריסה עומד במקומו.

בית המשפט הבהיר כי לא קבע במפורש כי הייתה כאן אכיפה בררנית ואפליה, אלא כי ישנה מראית עין לאפליה. משכך, סבר בית המשפט כי אין טעם להתיר ערעור שכן גם העירייה עצמה מודה כי לא הוציאה צווי הריסה לשכנים ולא משנה מה הייתה הסיבה לכך. הסיבה לא תשנה את מראית העין.

הערעור כאמור נדחה והעירייה חויבה בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. עם זאת, המשפחה המנצחת לא יכולה לנוח בשלווה שכן בפני העירייה עומדת הדרך הארוכה יותר. היא אמנם ניצלה מהצו המנהלי אך תידרש להתמודד בבית המשפט עם עבירות הבנייה ועונשיהן.

עכשיו הגיע הזמן לספר לכם שהמשפחה היא משפחה של חסידי גור, והעירייה? נו, שוין. אתם בטח כבר מכירים את סיפור האהבה בין עיריית ערד וקהילת חסידי גור בעיר.