עבדים היינו: יצאו לעבוד או עובדים בכדי לחיות?

לומדי תורה העמלים לפרנסתם shutterstock

הציבור החרדי משתנה. היום היחס שלו לעבודה, להשכלה, למדינה ולמוסדותיה לא זהה למה שהיה רק לפני מספר שנים. התהליך שהחל לאחר המשבר הכלכלי בתש"ע התעצם במשך השנים כשעשרות אלפי חרדים, גברים ונשים מצטרפים לשוק העבודה. כבר עכשיו אלפי חרדים –גברים ונשים רוכשים השכלה אקדמית או הכשרה מקצועית.

הציבור החרדי עובר תהליכים סוציולוגים בצורה מואצת. הוא עובר ממצב של מיעוט קטן לכוח משמעותי בחברה הישראלית. כבר אי אפשר להתעלם ממנו הוא הפך למסה חברתית, אחד מה"שבטים" בחברה הישראלית כפי שהגדיר זאת הנשיא ראובן ריבלין.

ועדיין הציבור החרדי אינו מקשה אחת הוא בנוי מרבדים רבדים, 50 גוונים של שחור- אם תרצו. ולכן הגישה לעבודה ולתעסוקה בעיקר אצל הגברים אינה נחלת כלל הציבור. חלק מהציבור החרדי אינו יוצא לעבודה בשום מחיר. הוא מעדיף לרעוב לחם ובלבד שהגבר לא יעזוב את כותלי בית המדרש.

אבל התופעה של יציאה לעבודה הפכה רחבה יותר ויותר. וכאן נשאלת השאלה. מה גרם לציבור החרדי לצאת בהמוניו אל שוק העבודה בשנים האחרונות? האם יש כאן שינוי אמיתי בתפיסת העולם החרדית? ואיפה הרבנים בסיפור הזה?

התשובה לכלל השאלות היא מורכבת. ראשיתה, כאמור, במשבר הכלכלי שהחל בתשס"ט- תש"ע. באותם הימים כאשר הבורסות בעולם קורסות וטריליונים דולרים מתנדפים להם באוויר, התברר כי למשבר יש השפעה קריטית על עולם התורה. הנגידים, הגבירים, ואילי ההון החרדים, בעיקר אלו שמעבר לים, חשו על בשרם את מוראות המשבר והונם הצטמק בצורה משמעותית. התוצאה הישירה הייתה עצירת התרומות למוסדות התורה, במקרה הגרוע, והפחתה של 50% בסכום התרומה, במקרה היותר טוב.

בעלי המוסדות עמדו נדהמים מול שוקת שבורה. כולנו שמענו על אותה רשת כוללים ידועה שהפסיקה לשלם משכורת לאברכיה. המצב באותם הימים היה גרוע ביותר. אברכים רבים הבינו לפתע שיש אפשרות שהמלגה, שהגיעה בדייקנות כמו קצבת הילדים של הביטוח הלאומי, פשוט לא נכנסת לחשבון הבנק.

כאשר האפשרויות שעמדו אז בפני האברכים היו או ללמוד ללא מלגת כולל או לצאת לשוק העבודה ולהביא טרף הביתה. רבים מהם בחרו באפשרות השנייה.

גורם נוסף שהשפיע רבות באותם הימים היה יוקר המחיה. כולנו זוכרים את המחאה החברתית בתשע"א. המחאה שכונתה מחאת האוהלים, ע"ש מתחם האוהלים בשדרות רוטשילד בת"א התרחבה וכללה נושאים רבים בתחום החברתי-כלכלי. עליית מחירי המזון הייתה הסיבה למחאת הקוטג' שהחלה גם היא באותה שנה וגררה חרם צרכנים. תהליך נוסף היו הקיצוצים בתקציבים האזרחיים והחברתיים של הממשלה שהתבצעו מאז גזירות תשס"ג הידועות והקיצוץ החד והחריף בקצבאות הילדים שהוביל בנימין נתניהו כשר אוצר, שהחלישו את מדינת הרווחה.

תהליכים אלו שהתרחשו במקביל דלדלו כמעט לחלוטין את קופתה של המשפחה החרדית, ופעלו עליה בתנועת מלקחיים. לפני גל עליות המחירים של סוף העשור הקודמת משפחת אברך יכלה להתקיים על קצבת ילדים בת 2,500 שקלים , מלגת כולל בת 2,000 שקלים, ועבודה של האישה שהכניסה כ-4,000 שקלים נוספים. הכנסה כוללת של 8,500 שקלים בחודש הייתה מספיקה לתשלום ההוצאות השוטפות ולקניית לחם וחלב בבוקר. רבים מבני הציבור החרדי התקיימו באופן הזה במשך שלושה עשורים.

אולם עם תחילתו של גל לעליות המחירים, כאשר מחירי המזון עולים כ-40% בתוך שנתיים . מחירי החשמל, המים, הארנונה, ממריאים אף הם בשיעורים דו ספרתיים. למשפחה החרדית לא ממש נותרה ברירה. אם היא חפיצה בחיים, לא ברווחה כלכלית אלא בקניית הצרכים המינימליים, עליה להגדיל את הכנסה. כך מצאו את עצמם אלפי אברכים בשוק העבודה מנסים לכלכל את ביתם, כשהיוקר מאמיר.

אז אם מישהו מסביר לכם שיש תמורות בחברה החרדית. שיש פתיחות, שהחרדים רוצים עליה ברמת החיים. תסבירו לו איך הכל התחיל. אף אחד לא חיפש עליה ברמת החיים או רכב. כולנו רק רוצים לגמור את החודש במינימום ההכרחי, ואם חייבים לצאת לעבוד, אז נצא לעבוד.