פיצוי של 90,000 ש"ח בגין העתקת מאמרים באינטרנט

עו"ד יוסף ויצמן

עולם האינטרנט משמש אותנו כמקור מידע אודות שירותים ומוצרים שונים. לא בכדי, בעלי עסקים רבים משתמשים בפלטפורמה הווירטואלית על מנת לקדם חשיפה בקרב קהלי יעד פוטנציאליים.

אחת הטכניקות הידועות לשם כך היא באמצעות כתיבת תכנים מקצועיים. בין אם לטובת פרסומם באופן ממומן ובין אם בכדי להתקדם במנוע החיפוש של גוגל לפי ביטויי מפתח רלבנטיים. אולם בעוד שרוב בעלי העסקים משקיעים משאבים (כספיים ואישיים) בכתיבת התכנים והעלאתם עלי רשת, אחרים בוחרים ב"דרך הקלה", ופשוט מעתיקים מאמרים שנכתבו על ידי אחרים.

העתקה כאמור עלולה לעלות ביוקר. על פי חוק זכויות יוצרים, התשס"ח-2007, המעתיק יכול למצוא את עצמו מחויב בתשלום פיצויים אף ללא הוכחת נזק ועד כדי 100,000 שקלים בגין כל הפרה. דוגמה למקרה כאמור ניתנה לאחרונה על ידי בית המשפט השלום בתל אביב, בפסק דין שבמסגרתו עורך דין (לא פחות) חויב בפיצוי בגובה 60,000 שקלים והוצאות משפט בסך 30,000 שקלים. כל זאת בגין העתקת שלושה מאמרים משפטיים.

אני העתקתי? התובעים העתיקו ממני!

במוקד פסק הדין (44524-11-11) עמדו שלושה מאמרים. מאמר אחד העוסק בדיני לשון הרע ואשר נטען כי הועתק מחברה המתמחה בחקירות פרטיות, מאמר שני בנושא ועדה רפואית בביטוח לאומי אשר נטען כי הועתק מחברה המתמחה במיצוי זכויות רפואיות, ומאמר שלישי בתחום הלבנת הון אשר נטען כי הועתק מאתר של משרד עורכי דין.

הנתבע – עורך דין במקצועו – החליט כי ההגנה הטובה ביותר היא התקפה. במקום להסיר את המאמרים אשר הועתקו, ובפרט לאחר שהוגשו התביעות, הוא בחר להגיש כתבי הגנה בהם הוא טוען כי הוא הקורבן. לדבריו, הוא זה שהמאמרים הועתקו ממנו והיוצרות התהפכו.

לאור טענת ההגנה הנ"ל, הדיון המשפטי התמקד בסוגיה המעניינת – מי פרסם את המאמרים ראשון. על מנת לבור את המוץ מן התבן, בית המשפט התייחס לסוגיות שונות כמו לדוגמה מועד הפרסום, העדים שהעידו כי כתבו את המאמרים וכדומה. לצערו של הנתבע, בכל אחד מהמקרים, ובכל אחד משלושת המאמרים, בית המשפט מצא – בלשון המעטה – העדר אמינות מצדו.

כיצד מאמרים על לשון הרע או ועדה רפואית מגיעים לקורס חשבי שכר?

לגבי שני המאמרים הראשונים (לשון הרע וועדה רפואית), הנתבע, כבעל מכללה פרטית ללימודי מיסים וחשבונאות, טען כי המקור אליהם נמצא בחוברת שהוא מחלק לתלמידיו בקורס חשבי שכר. עם זאת, הוא לא הצליח ליישב את הסתירה כיצד שני המאמרים, אשר אחד עוסק בסוגיות לשון הרע והשני בוועדות רפואיות בביטוח לאומי, מצאו דרכם לחוברת הדרכה בקורס חשבי שכר.

יתרה מזו, הטענה בדבר ההופעה המוקדמת בחוברת, למרות מרכזיותה בגרסת ההגנה, לא הופיעה כלל בכתב ההגנה של הנתבע שהתפרש על פני מאות עמודים ונספחים. בית המשפט דחה את הדברים בהדגישו את "ההקשר הקלוש והמופרך" בין הקורס לבין המאמרים.

דוגמה נוספת למופרכות טענותיו של הנתבע נמצאה כאשר התברר שאחד המאמרים שפורסמו על ידו (המאמר העוסק בלשון הרע) היה למעשה שעטנז של שני מאמרים אחרים מקוריים. בית המשפט ציין כי אם הייתה גרסתו נכונה, והמאמרים הועתקו ממנו – לא ברור מדוע הם לא הועתקו במלואם.

התובעים אף אתרו את הגורם שכתב את המאמר השני (שהרכיב את המאמר הסופי של הנתבע) והביאו אותו לעדות בהליך. גורם זה, עורך דין במקצועו, אשר לא היה צד להליך, העיד על תהליך הכתיבה שכלל התייחסות והקשרים ספציפיים לחייו המקצועיים, הפוליטיים והאישיים.

ביקורת על אמינות הנתבע

התנהלותו של הנתבע, אשר לא יצקה תוכן באמינותו בעיני בית המשפט, המשיכה גם בתביעה לגבי המאמר האחרון בנושא "הלבנת הון". גם שם, הטענה כי המאמר פורסם ראשון על ידי הנתבע, ורק אחרי זה הועתק על ידי התובע, הופרכה באופן כליל.

הדוגמאות הללו הן רק מעט המחזיק את המרובה. בית המשפט דחה אחת לאחת את כל טענותיו של הנתבע בבואו לפסוק כנגדו פיצויים משמעותיים.

"מאזן הסבירות נוטה יותר ובאופן מובהק לכך שהנתבע זה הוא אשר העתיק המאמרים – מאשר לכך שהתאספו להם תובעים שונים אשר העתיקו מאמרים וחלקי מאמרים מהנתבע", נכתב בפסק הדין. בית המשפט אף הגדיל לעשות כאשר הקדיש פסקה לאי מהימנות הנתבע תחת הכותרת "ביחס לאמינות התובע". שם נאמר כי "כל גרסתו של הנתבע עמדה על כרעי תרנגולת וגם מהן קרסה" וכן, "די לעיין בפרוטוקול הדיון על מנת לראות כיצד התחמק הנתבע מתשובות מעת או לעת, ענה להן כעור דין ולא כעד, וזאת עד אשר ניתנו על מנת לקדם הדיון, החלטות לפיהן יש להסתפק באשר נאמר".

לסיכום,

גם מאמרים ברשת הם יצירות לכל דבר ועניין על פי חוק זכויות יוצרים. העתקת מאמרים, מעבר לכך שמדובר בגזל לכל דבר ועניין, היא עוולה נזיקית. יתרה מזו, שימו לב כי חוק זכויות יוצרים כולל לא רק מאמרים ותכנים טקסטואליים. קיימת הגנה בחוק גם על תמונות, סרטונים וכדומה. עשו לעצמכם טובה, וכאשר אתם מעלים תכנים לרשת, דאגו שאינכם מפרים את זכויותיו של אחר.

ובנימה אישית..

גם כותב טור זה מזדהה עם פסק הדין ואף סבור כי היה על בית המשפט למצות את הדין בייתר שאת עם הנתבע.

זה נראה דבר פעוט ושולי. ברגע שכתבה או מאמר התפרסמו לאוויר העולם, מותרים הם לכל העולם ומעתיקו. לא ולא! על כל טור משפטי כגון זה, יושב כותב השורות זמן רב, זמן יקר שהיה יכול להיות מנוצל למטרות אחרות. לכן, יתכבדו הקוראים ולא יעתיקו מאמרים מכותבם ויבינו שיצירה רוחנית כמוה כרכוש גשמי לכל דבר ועניין. בדיוק כמו שלא יעלה על הדעת להיכנס לביתו של חברך וליטול ממנו פריטים שווי ערך, כך אין ליטול מאמרים או כל יצירה רוחנית.

עד כאן..

הכותב : עו”ד יוסף ויצמן -המשנה לראש לשכת עורכי הדין.