פסטה בטעם מר?

מרבית הכותרות השבוע היו סביב ההודעה של פוטין על גיוס מילואים, שיבושים באספקת הגז לאירופה, אינפלציה שמסרבת לשכוך, עליית תשואות האג"ח בעולם ומסע הלוויה הארוך של מלכת בריטניה. אבל אם אני צריך לבחור כותרת אחת שהתקשרות לא הקדישה לה די תשומת לב (כלכלית), מדובר בבחירות הכלליות באיטליה, הכלכלה השלישית בגודלה בגוש האירו. כמו בהרבה מערכות בחירות במדינות דמוקרטיות מאז פרוץ הקורונה, גם הפעם התחלף השלטון. ג'ורג'יה מלואני (Giorgia Meloni) ראשת מפלגת "האחים של איטליה" בעלת הסיכויים הגבוהים ביותר להקים קואליציה רחבה ותהיה כנראה ראשת הממשלה הראשונה של המדינה. הקמפיין האנטי-אירופאי של מפלגתה לצד החולשה של הכלכלה האירופאית והחובות הגואים מעלים מחדש את החששות מצעדים קיצוניים וחד צדדיים של איטליה עד כדי איום על קיומו של גוש האירו. חששות שיש בהם להמשיך ולהחליש את האירו ולהביא לפתיחת מרווחי הסיכון ופרמיות הסיכון באירופה.

יחד עם זאת, יש לזכור שגם ב-2011 וב-2018 דווקא עליות חדות בתשואות האג"ח באיטליה גרמו למי שהיה בשלטון לסגת מעמדות קיצוניות. בנוסף, במסגרת הקורונה איטליה קיבלה התחייבות לסכום משמעותי לטובת רפורמות ופיתוח, דבר שיחייב את הממשלה החדשה (לפחות כרגע) להמשיך ולעבוד בשיתוף פעולה עם שלטונות האיחוד.

העלאת הריבית של הבנק המרכזי בארה"ב לפני בדיוק שבוע עדיין מהדהדת בשווקים הפיננסים בכל בעולם. זאת לאור הנחישות של הבנק המרכזי הגדול בעולם להוריד את האינפלציה בכל מחיר. מדיניות זו תאט את הצמיחה בארה"ב עד לעצירה, אך היא עלולה לגרור מדינות בעולם לכיוון מיתון. בשבוע האחרון ראינו זינוק נוסף בתשואות אג"ח הממשלתיות הגלובליות והתחזקות הדולר.