"ביהמ"ש המחוזי חשף את תושבי ראשון לציון לטילים ולרעידות אדמה, כאשר עצר את כל הפרויקטים להתחדשות עירונית בעיר", נכתב בערעור
חיים שיף 25.02.2018
בית המשפט העליון | צילום: יונתן סינדל, פלאש 90 בימים אלה הגישו היזם איגור רוטשטיין הבעלים של קבוצת הנדל"ן א.א רוטשטיין ובעלי דירות בשני בניינים ברחוב ויניק בראשון לציון – ערעור לבית המשפט העליון על החלטת הועדה המחוזית (פס"ד לרנר). פס"ד לרנר, ניתן בביהמ"ש המחוזי בינואר 2017, לאחר ערעור על החלטת הועדה המחוזית – ועצר למעשה כמעט את כל הפרוייקטים להתחדשות עירונית ולהתמגנות מפני מתקפות טילים ורעידות אדמה ברחבי העיר ראשון לציון.
פסק הדין קבע שתוספות הבנייה בפרויקטים להתחדשות עירונית חורגות מהמכסות שקבעה עיריית ראשון לציון בתכנית המתאר שלה (ר"צ 106) – וכי עד שהעירייה לא תוציא תכנית מתאר חדשה – יש להקפיא את כל הפרויקטים להתחדשות עירונית – כולל את אלה שכבר קיבלו החלטת ועדה מקומית אך טרם החלו בבנייה.
עוה"ד עמנואל יוזוק וניקול עוזרי חוגי, ממשרד עורכי הדין יוזוק-מלכין, המייצגים את קבוצת הנדל"ן רוטשטיין, טוענים כי פס"ד לרנר לא רק שאיננו מידתי, אלא שהוא גם מסוכן, וסותר בצורה חריפה הן את מדיניות הממשלה המבקשת לחזק כמה שיותר בתים שנבנו לפני שנת 1980 במסגרת תמ"א 38 והן החלטות רבות של בית המשפט העליון – אשר דנו בחשיבותה העליונה של התכנית הלאומית להתגוננות מפני רעידות אדמה (תמ"א 38).
לדברי עורכי הדין, ביהמ"ש העליון פסק במספר פסקי דין המהווים הלכות בתחום תמ"א 38 כי האינטרס של מיגון התושבים מפני רעידות אדמה גובר על פני שיקולי נוחות, צפיפות ופגיעה בזכויות קנייניות של דיירים ושכנים.
לדברי עוה"ד יוזוק, פס"ד לרנר קבע למעשה כי הנוחות הזמנית של תושבי העיר הרביעית בגודלה בארץ – חשובה יותר מאשר חיי תושביה – הנתונים בסכנה מוחשית הן מפני רעידת אדמה והן מפני מטחי טילים כפי שאכן התרחש בעימות הצבאי האחרון, כאשר טיל נחת במרכזו של בניין מגורים בעיר – ורק בדרך נס לא נפגעו חיי אדם.
הדיירים ברחוב ויניק בראשל"צ, אשר חתמו עם חברת רוטשטיין על הסכם תמ"א 38 במסגרתו ישופצו הבניינים ויבנו ממד"ים לכל הדירות שכיום אינן מוגנות –כבר קיבלו אישור עירייה לביצוע הפרויקט, אך אז, לפתע, נודע להם – כי נאסרה ההתחדשות העירונית בכל רחבי ראשון לציון – וכי הפרוייקט שלהם מוקפא.
בעתירה טוענים חברת רוטשטיין והדיירים, באמצעות עוה"ד יוזוק, כי ביהמ"ש המחוזי היה חייב להתיר להם, וליתר תושבי השכונות הותיקות – להשמיע את עמדתם לפני שנתן החלטה כה גורפת, העוצרת בבת אחת את כל הפרוייקטים להתחדשות עירונית בעיר.
