לאן נעלמו חברות הארנק, וכמה הכניסו החברות למדינה?

הכלכלנית הראשית במשרד האוצר, מפרסמת בסקירה השבועית שלה, את נתוני גביית מסי החברות ומסים מדיבידנדים מדוח הכנסות המדינה לשנים 2017-2018 • שי קליין מפרט כמה אחוזים מהכנסות המדינה הגיעו ממס חברות ומדריך על תהליכי שומות המסים

רשות המסים | צילום: פלאש 90

בשנת 2018, הסתכמה גביית מס חברות ב-42.9 מיליארד שקל. סכום זה כולל גבייה של 2.1 מיליארד שקל, שמוסדות כספיים שילמו כמע"מ על רווח, ולכן גביית מס חברות (ללא מע"מ על רווח), הסתכמה ב-40.8 מיליארד שקל. בשנת 2017 נגבה 39.9 מיליארד שקל, ובשנת 2016– 35.8 מיליארד שקל. את הנתונים הללו, אנו מוצאים בסקירה כלכלית שבועית שמפרסם אגף הכלכלנית הראשית במשרד האוצר.

המיקוד השבועי עוסק בפרק מס החברות, מדוח הכנסות המדינה לשנים 2018-2017. מדובר בדוח המתפרסם אחת לשנתיים וחלקים ממנו מתחילים לצאת כעת. מדובר בדוח המרכזי והמקיף ביותר בישראל בתחום מדיניות המסים, והוא מהווה כלי עזר חשוב למתעניינים בתחום המסים במשרדי הממשלה, בבנק ישראל, באקדמיה, במכוני מחקר, בסקטור הפרטי ובתקשורת, וכן למקבלי ההחלטות בממשלה ובכנסת.

כותבי הדוח מדגישים, כי מס חברות הוא המקור השלישי בחשיבותו להכנסות המדינה ממסים, אחרי המע"מ ומס ההכנסה על יחידים. ובשנת 2018 הוא היווה, 13.4 אחוזים מסך הכנסות המדינה ממסים.

יחד עם זאת, מס חברות מוגדר כתנודתי למדי וכתוצאה מכך הוא קשה יותר לחיזוי. מקור התנודתיות הוא בגבייה על חשבון העבר – הפרשי המס בניכוי החזרים. אך כאמור, המס חשוב ביותר ובשנת 2018, הסתכמה גביית מס חברות ב-3.1 אחוזי תמ"ג, גבוה מעט מהממוצע בשנים 2000‑2018 – 2.9%.

במשרד האוצר מסבירים, כי על הרווח של חברה ובעלי מניותיה, מוטל מיסוי דו שלבי. תחילה מוטל על החברה מס חברות ובשלב השני, בעת חלוקת הרווח לבעלי המניות, מוטל מס על דיבידנד. כך שבנוסף למס החברות, הסתכמה הגבייה מדיבידנד בשנת 2018, ב-3.0 מיליארד שקל.

מהשוואה בין הגבייה מדיבידנד, לגבייה ממס חברות, ניתן לחשב שכ-9% מרווחי החברות, לאחר תשלום מס חברות, חולקו לבעלי המניות החייבים במס על דיבידנד. סכום זה נמוך יחסית לשנים האחרונות, כנראה בעקבות 'מבצע דיבידנד' – הקלה שרשות המסים נתנה לחברות, על מנת לשחרר רווחים כלואים, שגרם להקדמת חלוקות דיבידנדים לשנת 2017, שבה נגבה מס מדיבידנד בסך 15.6 מיליארד שקלים.

השיעור המרבי החל על הכנסות היחיד, עומד על 50%. ומהדוח עולה כי זאת לא במקרה. על רווחים המחולקים כדיבידנד (רווח לאחר תשלום מס חברות), חל בשנת 2019, מס של 25%, ולבעל מניות מהותי – מס של 30%. על הכנסה של יחידים העולה על כ-650 אלף שקל לשנה, חל מס נוסף של 3%, כך ששיעור המס המרבי על דיבידנד עומד על 33% ויחד עם מס חברות, חל מס כולל של 48.4% על הרווח המחולק קרוב מאוד למס הכנסות היחיד.

ההיסטוריה של החברות מרתקת. בתחילת שנת 2005 היו 141 אלף חברות. בתחילת שנת 2017, עלה מספר החברות ל-212 אלף, גידול שנתי ממוצע של 3.4%, קצב מהיר יותר מקצב הגידול של עסקים שבראשם עומד יחיד. זו עדות שאכן יחידים רבים העדיפו לפעול כחברות, חלקם משיקולי מס.

בתחילת 2017, נכנס לתוקף תיקון 235 לפקודת מס הכנסה, שחלק ממטרותיו היו צמצום תופעת חברות הארנק (חברות המאפשרות כביכול להתחמק ממס באמצעים שונים). מתחילת שנת 2017 עד לתחילת שנת 2019, יתכן שבעקבות התיקון לפקודה, הופסק הגידול במספר החברות ומספרם אף ירד.

עוד עולה מהדוח, כי העשירון העליון לבדו, אחראי ל-92% מההכנסה ול-90% מהמס. הדבר מראה על הריכוזיות הגבוהה בישראל. לעומת זאת, העשירונים השביעי עד התשיעי מייצרים 8% מההכנסה ומשלמים 10% מהמס.

נתון נוסף מספר כי בשנת 2016, 60% מהחברות לא דיווחו על רווח ולכן לא שלמו מס. בין החברות הלא מרוויחות, נמצאו חברות עם פעילות זניחה וחברות שעדיין מייצרות לבעלי המניות הכנסות משכר.

שומות ותוספת המס בגין שומות

כל חברה חייבת להגיש מידי שנה דו"ח למס הכנסה. דו"ח זה נקרא 'שומה עצמית'. חלק מהדוחות נבדקים על ידי רשות המסים, בתהליך של 3 שלבים. בשלב א' בתום בדיקת הדו"ח הראשונית על ידי רשות המסים, יכולים להיווצר ארבע מצבים: השומה העצמית תקינה; פקיד השומה דוחה את השומה אך מגיע להסכם עם הנישום; הפקיד מוציא שומה חלופית, המוגדרת 'לפי מיטב השפיטה'; במקרים אחרים יתכן מצב שומה בהעדר דו"ח, כאשר הנישום לא טרח להגיש דו"ח המהווה שומה עצמית.

בשלב הבא הנישום יכול לערער על השומה שנעשתה לו ולהגיע להסכם עם פקיד השומה. במקרים אחדים הצדדים יכולים להגיע, עד לבית המשפט המחוזי עם אפשרות ערעור לבית המשפט העליון. כאמור, חלק מהדוחות נכנסים לתהליך הבדיקות של דוחות החברות על ידי רשות המסים, ולרוב מושגות תוספות המס.

כ-25 אלף דוחות נבדקו מתוך אלה שהוגשו בשנת 2014, כ‑18 אלף דוחות של שנת 2015 וכ-12 אלף דוחות של שנת 2016. יתכן שהנתון של שנת 2016 עוד יעלה באופן משמעותי, לפני שתסתיים תקופת ההתיישנות.

הנתונים לעיל מעידים על שיעור ביקורת של כ-13% מכלל הדוחות בשנת 2014. ומכיוון שתיק שנבחר בשומה, נבדק בדרך כלל על פני שלוש שנות מס, נראה שההסתברות ליפול בשומה היא כ-4%.

לא כל תוספת מס בגין שומה, הופכת לתוספת גבייה ממשית (בשל האפשרות לערער בחלק מהמקרים). השומות הניבו תוספת של 3.8 מיליארד שקל בשנת 2014, 3.3 בשנת 2015 ו-2.2 מיליארד שקלים בשנת 2016, עם סיכוי גבוה להפוך לתוספת גבייה ממשית. נדגיש שכ-97% מהשומות, מסתיימות באישור הדוח ללא תוספת מס או בהסכם כבר בשלב ראשון.

כתיבת תגובה