תהיו חלשים ותנצחו!

לאהרן זילבר נמאס מתופעת השולמנים הבכיינים • למעשה, אין לו שום התנגדות לכל מי שרוצה לדאוג לעצמו ולחבריו להישגים • אבל הוא קורא לכל מי שנותר לו גרם אחד של הכרה בחוסר האונים האישי: צאו מהפוסטים המורעלים שמורידים אתכם, הפסיקו לצרוך רעל חברתי שמשפיל את מצב רוחכם לקיפאון • ההיפך: הכירו בחולשתכם ותתחזקו. קבלו עידוד ותמיכה, ואל תתביישו להישען על חברים ועל פעולות ש'מרימות' אתכם • אה, והשולמנים? בהחלט, שלמו להם דמי חבר כדי שיפעלו עבורכם מול השלטונות. חבל לבזבז את שארית אנרגיות על התבכיינות • זווית חיובית לצליחת משבר הקורונה

משבר הקורונה תפס את כולנו לא מוכנים. המיתון בעולם הפך לעובדה מוגמרת ואת התוצאות נרגיש בשנה ובשנתיים הקרובות. הבידוד החברתי עצר בבת אחת את כל התוכניות העסקיות שלנו, את כל ההשקעות ואת כל האנרגיה החיובית שמכוחה פעלנו ועשינו.

הסגר שהוכרז בארץ ובעצם בעולם כולו, נעל אותנו בתוך שבעים או שמונים מטר, עם גדוד ילדים משועממים, ללא מסגרת ומטרה. ההוצאות שלנו, שגם כך גדלות בכל שנה בתקופה זו של פורים-פסח, זינקו לממדים מפחידים. וכאילו כדי להרגיז אותנו עד הסוף, טור ההכנסות שלנו הולך ומצטמק.

בואו נאמר זאת בקול ברור: המצב קשה. לרבים מאיתנו המצב אפילו קשה מאוד. חלק גדול מהקושי אותו אנחנו חווים עוסק בעתיד. חוסר הוודאות בתקופה הקרובה, מחסל לנו את טיפת התקווה האחרונה ומפיל אותנו אל זרועות הייאוש, הדכדוך והתסכול.

במצב שכזה, ישנן שתי דרכי פעולה. הדרך החיובית והדרך השלילית. כדי להבין איך נצליח בדרך החיובית, נשלול ראשית את הדרך השלילית.

נמאס משולמן

בימים אלה מתארגנת ומתאגדת לה קבוצה של אנשים שלא שפר עליהם מזלם. קבוצה זו בחרה בדרך של האשמות והטלת האחריות על הממשלה, הכנסת, הבנקים, מס הכנסה וכל זרועות החוק. אדגיש ואחדד, אין לי דבר נגד התאגדות של אנשים, ממשפחת שולמן או אחרות, לשיפור חייהם הכלכליים. אדרבה, בכוח הרבים אפשר להשפיע ולשנות סדרי עולם.

הבעיה מתחילה כשאנחנו מתעסקים בנושא יתר על המידה ונכנסים ללופ של האשמות שקשה מאוד לצאת ממנו. גם כך אנחנו נופלים אל הקרשים בכל בוקר, גם כך אנחנו נשאבים למטה. חייבים להבין זאת. התעסקות מוגזמת בהאשמות, מונעת מאיתנו לחשוב חיובי, לנסות, לעשות ולפעול כדי להצליח.

רוצים להתאגד, מצוין. שלמו מס חבר לאנשים שילחמו בשבילכם ואפילו יתפרנסו מכך, אבל אל תשאבו לנושא. אל תתעסקו בקריאת הפוסטים מלאי הרחמיים העצמיים. זה מסוכן. מאוד. העיסוק האישי והרגשי בהאשמות, מוביל בקלות לרחמים עצמיים. התוצאה: חיסול שאריות האנרגיה הנדרשת לנו כדי להרים את הראש מעל המים הסוערים.

הפגנות על פיצוי העצמאים והעצמאיות בתקופת הקורונה | צילום: פלאש 90

אמרה ידועה טוענת, שפיקח לא נכנס מלכתחילה למקום שחכם יודע כיצד להיחלץ ממנו. בימים כאלה, שמצב הרוח באדמה והילדים מסתובבים סביבנו במעגלים, אל תוסיפו שמן למדורת הקושי הבוערת. בבקשה.

מה כן צריך לעשות? התשובה היא, להתאגד בדרך החיובית.

מקובל לומר, כי ידיעת הבעיה היא מחצית הדרך לפתרון. אנחנו יודעים שהמצב קשה, אבל צריכים לדעת גם שכבני אדם, אנחנו לא חזקים ברגעים כאלה. ואנחנו גם לא אמורים להיות חזקים. כן. זאת תקופה לא קלה, שמחלישה אותנו ואת היכולות שלנו. אך רק כשנכיר בחולשתנו, יהיה לנו קל יותר לבקש את התמיכה ולתפקד.

כאשר אדם חושב שהוא חזק והוא אינו כזה, הוא מצפה מעצמו לקום בבוקר לעשות, לפעול, להניע. אלא שהוא לא מצליח בכך, כי אין לו כוח. אין לו מנוע פנימי חיובי. התוצאה של חוסר ההצלחה במצב שכזה היא, הלקאה עצמית מסוכנת מבוקר עד ערב. אדם שאומר לעצמו שהוא חזק ברגעים של חולשה, ולא חש בנוח עם עצמו בחולשתו-הוא, לא יחוש עד כמה חסר לו חוסן כדי לקום ולעשות.

והאמת? כדי להצליח, אנחנו בכלל לא אמורים להיות חזקים. אנחנו לא צריכים להיות מוכשרים או חכמים, זה בכלל לא העניין. גם אנשים לא-חזקים יכולים להצליח, בתנאי שהם מוכנים להכיר ולהודות בכך. הם מודים שהמשמעת העצמית שלהם מתרופפת בימים אלה, שאין להם ריכוז, או אנרגיה כדי להתקדם. אבל זו הדרך שלהם להתגבר על הקשיים.

כשאדם מוכן להכיר בחולשתו, מתפנה לו אנרגיה שמוקדשת למלחמה באי קבלת העצמו החלש, והוא יכול להתחיל לנווט ולנתב אותה אל יציאה מהסבך, מהרגע הקשה, המתסכל והבוער. הוא יכול להתחיל לחשוב 'מה אני עושה כדי לצאת מהחולשה הזאת'.

חלש מחזק חלש

וכאן בדיוק עוזרת ההתאגדות. כשמספר חברים מתאגדים יחד ממקום של חולשה, נוצרת אמירה חזקה: 'קשה לנו יחד. אנחנו מתמודדים יחד ונצליח ביחד'. נכון, צריך גם כיווני חשיבה ואסטרטגיית הצלחה, אבל המטרה המרכזית היא להתחבר למרכזי אנרגיה.

רבים שואלים אותי בימים אלה: אהרן, מה אפשר לעשות כדי להצליח? התשובה היא: עשה כל מה שמכניס אותך לאנרגיה. אם טלפון לחבר מרים אותך, זה מה שתעשה. כל פעולה שמקנה לך כוח תהפוך לחלק מסדר היום שלך, ככוח מניע.

רוצים לדעת עד כמה אני מאמין בשיטת צבירת האנרגיה החיובית? לדעתי, גם אם נעבוד רק שעה אחת ביום וב-23 השעות הנותרות נייצר לעצמנו אנרגיה, נצליח לצאת מהלופ של הרחמים העצמיים וחוסר המעש. זה בסדר גמור להרגיש חולשה, ואפילו לשדר חולשה ולומר לאנשים: כן, אני צריך עזרה; עזרה מוראלית.

וכשמתאגדים, כל אחד יכול לומר בזמן של 'דאון': 'חברים, אני צריך אתכם היום יותר מתמיד, חבר'ה יש פה מישהו שיכול לתת לי זריקה של אנרגיה'?

יש בהתאגדות מתכון מנצח. כי לכל אחד יש את הזמנים שהוא ב'היי' ויכול להניע באנרגיה שלו את כל העולם ויש את הזמנים שהוא ב'דאון', וזקוק לכל התמיכה שבעולם. אם מכירים בעובדות הללו ולא מתכחשים לקושי העכשווי, אפשר לנצח.

המעניין הוא, שגם בעת חולשה, אנחנו בכל זאת יכולים להעניק עוצמות ותמיכה לאחרים. נסו זאת על חברים שלכם. אני בטוח שתיהנו מתוצאות הניסוי לא רק בזמנים שקשה לכם. רק בבקשה, הפסיקו לצפות מעצמכם להיות גיבורים. אל תהיו חזקים. תפסיקו להיות חברמנים.

סוד הגומיה והכאב

אנחנו במשבר קורונה עולמי. בתקופה כזו, ננסה לייסד לעצמנו כלים שירימו אותנו, שיגרמו לנו למשמעת עצמית. אפשר להיעזר ביועצים, מאמנים, מטפלים, סתם חברים ואפילו בסרטוני השראה. כל אחד יכול לדעת מה מרים אותו, מה גורם לו לבּוּסט של אנרגיה ופשוט לצרוך אותו בכמויות.

איש חכם אמר לי פעם: תחזיק גומיה על היד. בכל פעם שאתה מוצא את עצמך נאנח, מתלונן, אומר 'אויש', 'אוף' או מתלונן, תן משיכה. אחרי כמה פעמים שהמוח מקבל 'זֶץ', הוא מבין שלהתבכיין זה כואב. רק בבקשה, אל תכאיבו לעצמכם כל היום. מספיק למוח פעם-פעמיים ביום כדי להבין זאת.

עזבו את הפוסטים המורעלים המספרים לכם כמה המצב של העצמאיים במדינה ירוד. הם משפילים את מצב הרוח שלכם מאפס למאה-מינוס. במקום הרעל, לכו לחפש מקורות אנרגיה חדשים ומועילים כדי להמריא בנקודת הזמן הלא קלה הזו.

כך תצליחו ותנצחו.

בהצלחה.

5 תגובות ל: "תהיו חלשים ותנצחו!"

  1. טור מיוחד – חייבים להפיץ הלאה

  2. לא מבין את השולמנים. את העובדים שלחו לחל"ת. המדינה ויתרה להם על מעמ והעיריות על הארנונה. אוקיי, אז יש להם שכר דירה שאני בטוח שהמשכיר יבוא לקראתם. הם כל השנים עושים כסף. אז אם חודש וחצי לא עובדים אז הם כבר מתמוטטים? בחייאתתתת, רוצים שנאמין לכם???

  3. אני בנאדם דתי שעובד בזעת אפי ועצמאי וגם אבא שלי עצמאי וכל החיים אני משלמים מיסים , ואבא שלי כבעל משפחה קיבל אחרי כל המיסים האלה 3000 שקלים עלובים מהמדינה ,
    על ארנונה העירייה לא ויתרה , על המעמ ועל המיסים המדינה לא ויתרה , וגם על המענק המסכן שאבא שלי קיבל הוא משלם מיסים
    המדינה והעיריות עושות את המוות לאזרח העובד כחוק העצמאי , אם זה במיסים ובמלא חוקים ואגרות , עצמאי משלם פי 5 ביטוח לאומי משכיר ולעצמאי אין דמי אבטלה ואין מי שיפריש עבורו מיסים ופנסיה ,

    תתביישו ככה לכתוב על שולמנים שהם חלק מעם ישראל , לא כל העצמאים באמת מרוויחים , אבא שלי בהפסדים עצומים מהערייה ומהרשויות ומהמדינה וכמוהו עוד מלא עצמאיים ,
    , השולמנים לא בוכים אלא אומרים ברוך ה' אבל אומרים גם דיי לעושק המיסים של המדינה והעיריות והרשיויות , די למיסים הגבוהים ודיי לזה ששכיר שלא משלם כמעט מיסים לעומת עצמאי מקבל יותר מעצמאי , כאשר רואים שבחו"ל המדינות עוזרות ומפצות את העצמאיים באלפי דולרים , ואם לא מפצות לפחות מוותרות על המעמ, מיסים ועוד הרבה, בנוסף שלא נדבר על זה ש80 אחוז ויותר מהעסקים בארץ לא קיבלו שקל …..

    ועדיין אני בנאדם שמאמין בבורא עולם שגם במצב כזה ברוך ה' בורא עולם עוזר אבל חובתינו כאן למטה לעשות השתדלות ולמחות על המצב שהמדינה והרשויות עושקות וגזלניות

  4. הכתבה לוקה בהרבה אי דיוקים.
    וניכר שהכותב אינו מודע להתנהלות של עצמאי בימיינו.
    זה קצת אפילו מעליב.
    אתה אומר בכיינים אני כועס.
    קשה לראות אנשים עם פנסיות תקציביות מנופחות.
    ומגזר ציבורי שמקבל 2 מיליארד שקל לביגוד וכשאומרים לו לקצץ הוא נעמד על רגליים אחוריות.
    כן איין לנו פריבילגיות למעשה יש לנו הרבה חובות בתור עצמאיים.
    אז כשאנחנו מבקשים עזרה…, הדבר האחרון שניתן לומר לנו זה בכיינים.
    אנחנו לא אלה שאמרו את המשק…, אבל אנחנו הראשונים להיפגע.
    מאיפה יגיעו מיסים למגזר הציבורי ללא עסקים ?!?
    אנחנו מאכילים את המגזר הציבורי מה היד שלנו .. , וכשמבקשים עזרה טורקים לנו את הדלת בפנים.
    אז אנחנו גם נסגור את היד אבל מחוסר ברירה ושכולם יסבלו ביחד

  5. כמדומני שכותב המאמר גם הוא עצמאי וגם הוא נפגע מהתנהלות הרשויות אבל הוא לא מתבכיין ולא מתלונן אלא מחפש דרכים להמשיך לעשות ולפעול.
    אני עשיתי כדבריו וממליץ גם לכם.

כתיבת תגובה