תעשיית ההימורים החרדית: כך הפכו ההגרלות לתעשייה מגזרית בלתי חוקית

תעשיית ההגרלות והמכירות הסיניות החרדית פורחת, למרות שההכנסות מסחריות מהן אסורות לביצוע ללא אישור המפקח על ההגרלות במשרד האוצר. אבל זו רק חצי צרה: חוקית, עמותה או ארגון רשאים לערוך הגרלות רק באישור מיוחד משר האוצר

צילום פרסום הגרלות צילום: באדיבות המצלם

למעשייה היהודית השורשית הבאה יש חיים ארוכים בהרבה מהחמור המת המככב בה. אבל נפתח בה כדי לשבר את האוזן. ראובן חסר המזל סבב מיואש בחצר בית הכנסת של העיירה. חמורו החליט לבטוש בקרקע, להתעטש בפעם האחרונה ולהפסיק לנעור עוד באוזני בעליו. או בקיצור: התפגר.

ראובן אכול ייאוש. לא די בכך שחמורו התפגר, עתה יהיה עליו לשאת בהוצאות הובלתו לקבורה. אלא שלשמעון כמו תמיד, היו רעיונות מבריקים כיצד להפוך את הצרה למקור הכנסה. הוליך שמעון קול בעיר כי כל מי שימסור בידו רובל בודד, יוכל להגריל חמור. בתוך יממה כבר הגיעו התוצאות מכל כפרי הסביבה ובידיו של שמעון נחו שלשת אלפי רובלים טבין ותקילין.

ההגרלה התקיימה בכיכר העיר, והזוכה המאושר שעלה בגורל, ביקש לקבל את החמור לידיו. שמעון לא מתבלבל, ומסביר לו כי אמנם מזלו שיחק לו והזכייה נפלה בחלקו אך איתרע מזלו – ובדיוק זה עתה, כעת חיה נודע, כי החמור, ממש זה עתה, שבק חיים לכל בעל-חי…

הזוכה המבולבל אינו יודע היכן להליך את מזלו האמביוולנטי, ושמעון שסיים לחלוק עם ראובן את ההכנסות, ממהר לתחוב רובל לידיו של הזוכה: לפחות את הקרן שהשקעת – החזרתי לך…

מסתבר שאת שוק ההגרלות שמתוארך למאות שנים לאחור כאמצעי הכנסה לקהילות היהודיות בגולה, הראש היהודי שמייצר כל העת פתרונות כלכליים מרשימים וסטרטאפים עולמיים, אינו מוכן לעזוב את השיטה הישנה והטובה. וכך, קרן הכנסת כלה, עזר לחתנים, מכירה סינית, זכייה בנופש מפואר, בחצי קופה או בהגרלה על כרטיס טיסה משפחתי, הפכו למוצר צריכה חרדי בסיסי. הרבה מעבר ליחסה של החברה החרדית באוכלוסייה.

כך למשל, 'קרן חתנים' שפרסמה השבוע הגרלה המאפשרת זכייה (ראו תמונה בראש הכתבה) בעשרים אלף שקלים להוצאות החתונה, אינה מספקת פרטים על מועדי ההגרלה המדויקים, מי עומד מאחורי הקרן, לאן מיועדת ההכנסה מעריכת ההגרלה, והכי חשוב ומייצג לשיטת הפעולה המגזרית: הדרך היחידה ליצירת קשר מלבד אמירה עמומה על 'משרדי הקרן ברחוב הריטב"א במודיעין עילית', ללא מספר הבית או שם המארגנים – היא באמצעות דוא”ל בלבד. שגם בו, תגובה ל'ביזנעס' אודות מפעיל ועורך ההגרלה, האישורים שבידה וכדו', לא נמסרה. גם לא בתום 36 שעות מעת הפנייה.

הקורא התמים של המודעה בטוח כי מדובר על הגרלה בנוסח מפעל הפיס, אלא שאם נכנסים 200,000 שקלים ממכירת כרטיסי ההגרלה, וההגרלה היא רק על 20,000 ₪, לא ברור לאן ולמי מיועדת ההכנסה…

ללא אישור הממונה

תעשיית ההגרלות החרדית אמנם פורחת, אבל מסתבר כי חוקית, לא כל סמינר או ארגון רשאי לערוך הגרלות כאלה ללא פיקוח רו"ח ואישור משרד האוצר. אבל זו רק חצי צרה: הגרלות שההכנסות מהן הינן מסחריות – גם אם מדובר בהכנסה חוקית כביכול לעסק מורשה או לחברה בע"מ – אסורות לביצוע ללא אישור. אז איך זה שהרחובות מלאים במודעות על הגרלות שאיש אינו יודע לאן ההכנסות מהן מיועדות?

ההיתר הכללי לעריכת הגרלות לפרסומת מסחרית קבוע בחוק העונשין (תשל"ז) וקובע כי הימורים והגרלות אסורים למעט הגרלות אשר לעריכתם ניתן אישור מראש על ידי שר האוצר או מי שהשר הסמיכו לשם כך. בסעיף 231 לחוק העונשין נאמר, כי "על סוגי הגרלות או על הגרלה מסוימת, אשר לעריכתם ניתן מראש היתר מאת שר האוצר או מאת מי שהשר הסמיכו לכך".

בשל כך, שר האוצר הסמיך את מנכ"ל משרד האוצר לעניין מתן היתר לעריכת הגרלות לפרסומת מסחרית. ועדת ההגרלות במשרד האוצר אמונה על הטיפול בהיתר, וההיתר הכללי לעריכת הגרלות לפרסומת מסחרית הינו מסמך הכולל תנאים אחידים וקבועים ומאפשר לגופים מסחריים העומדים בתנאיו לבצע הגרלות.

חוק העונשין קובע כי הימורים והגרלות אסורים למעט הגרלות אשר לעריכתם ניתן אישור מראש על ידי שר האוצר או מי שהשר הסמיכו לשם כך (סעיף 231 לחוק העונשין "על סוגי הגרלות או על הגרלה מסויימת, אשר לעריכתם ניתן מראש היתר מאת שר האוצר או מאת מי שהשר הסמיכו לכך").

מעיון בלשון החוק עולה שלשה תנאים נדרשים כדי שהממונה יתיר את עריכת ההגרלה: 1. שהיא נערכת במקום שאינו בית הימורים או משחקי מזל; 2. ההגרלה מיועדת לחוג אנשים ספציפי בלבד, כמו תורמים וחברי קהילה, ואינה מיועדת לציבור הרחב; 3. המדובר הוא רק בהגרלה לשם שעשוע ובידור, (כאשר התנאי המשפטי המתיר זאת, לפי פרשנות שהעניקו בתי המשפט לדורותיהם, הוא שטובת ההנאה שמצפה למשתתף בהגרלות היא שולית). כלומר, ניתן אפוא לקיים הגרלות, גם על כסף וגם על שווה כסף.

ומה דין העמותות?

אלא שבעוד שקודם לכן הזכרנו את לשון החוק באשר לפרסומת מסחרית – גורמים משפטיים עימם שוחחנו מציינים כי לעמותות וארגונים, כלל אין אישור דומה אלא אם כן קיבלו באופן ישיר את אישור שר האוצר לעריכה ההגרלה.

האם השר מתיר לכל עמותה או ארגון לערוך הגרלה? לא ברור. בדרך כלל, השר ישקול את ההתמכרות למשחקי מזל, ידרוש פיקוח בלתי תלוי של עו"ד או רו"ח חיצוני על טוהר ההגרלה וביצועה, כמו גם על היחס שבין עלות כרטיס השתתפות מול סיכויי הזכייה, ובמקביל, ישתכנע שאכן ההכנסות קודש למטרות ציבוריות. על זאת, יש להוסיף כי היתר מהיר יותר יינתן דווקא לארגונים שיציגו אפשרות להשיג את פרסי ההגרלה, או הסכום שעליו מתנהל הגורל – מגורם חיצוני, תרומות, חסויות וכדומה.

משפטנים סבורים כי אם ההגרלה נושאת פרס כספי גבוה או בשווה-כסף של סכום גבוה, שר האוצר יכול למנוע את אישור קיום ההגרלה, כדי שלא לגרום להתמכרות המונית.

אם לשקול לפי המצוין (או נכון יותר: מה שלא מצוין) על טפסי מרבית המכירות הסיניות וההגרלות השונות המתפרסמות במגזר השכם והערב (למעט של ארגונים גדולים ומוכרים שאינם זזים ללא ייעוץ משפטי) – אין כל סיכוי ששר האוצר אישר את עריכתן.

האם חוק העונשין ימוצה עם מארגני הגרלות חרדיות? לא בטוח. ברור שאף כתב אישום לא יוגש לפני שיהיה לגורם פרלמנטרי או אוכף חוק (משרד האוצר, משטרה, מס הכנסה ועוד) לעורר על כך, וגם אז, תקדם לכך ככל הנראה אזהרה במודעות פרסום או בכתבות יח"צ מטעם דוברות המשטרה או הגורמים הרלוונטיים. אך ברור לכל, כי על מארגני ההגרלות להיות מעוגנים יותר משפטית מכאן ולהבא. אי ידיעת החוק – כבר אמרו משפטנים ותיקים – אינה פוטרת מעונש.

חכמים, הוו זהירים.

2 תגובות ל: "תעשיית ההימורים החרדית: כך הפכו ההגרלות לתעשייה מגזרית בלתי חוקית"

  1. אני לא מבין למה אתר "חרדי" מחפש לפרסם דבר שיכול לקבור נסיון של שנים בגיוס כספים לרבים מהמוסדות התורניים.
    כבוד הכותב צריך להבין שדווקא ה"עמותות הגדולות" שיוצאות עם מסע פרסום חובק עולם על ההגרלה המדוברת, שגם קיבלו ייעוץ משפטי וכו', עיקר המטרה שלהם במסע הפרסום הוא היח"צ והשואו שמסביב, ולא לסכומי הכסף המינוריים שנשארים אצלם לאחר כל הקמפיין.
    לעומת המוסדות הקטנים שיוצאים עם הגרלה שמרבית הכסף עובר לפעילות השוטפת של המוסד וכו'.
    חכמים היזהרו בדבריכם.

  2. חבל שגופים שמתעסקים בכספי ציבור עושים זאת בלי שקיפות ובצורה שמעוררת ספקות.

כתיבת תגובה