$10,000 לדירה באשדוד • כך החלה מהפכת הדיור החרדית

צילומים: יונתן סינדל, הדס פרוש, ג'והנה גירון, משה שי, נתי שוחט | פלאש 90

השבת, ז' תמוז, יחול יום ההילולא ה–25 של כ"ק האדמו"ר ה'לב שמחה' מגור זי"ע, האדמו"ר שחולל את מהפכת הדיור בציבור החרדי. במבט לאחור קשה להאמין שעד לפני חצי יובל שנים התגורר הציבור החרדי בעיקר בירושלים ובני ברק ועוד אי אלו ערי פריפריה זניחות.

הנהגת הציבור הליטאי סירבה בשעתו לשלוח את האברכים לגור מחוץ לריכוזים החרדיים בנימוק של "איני דר אלא במקום תורה" גם אם פה ושם ניתן היה למצוא קהילות ליטאיות קטנטנות. לעומת זאת, ה'לב שמחה' מגור, שהונו האישי נאמד במאות מיליוני שקלים, חש את מצוקת הציבור והגיע למסקנה שחייבים לפרוץ את גבולות ירושלים ובני ברק. אמר ועשה.

היה ברור לכולם כי אם יש חסידות שמסוגלת להוביל מהפכה שכזו, זו יכולה להיות רק חסידות גור עם המשמעת הפנימית שקיימת בה. בנוסף כמובן לקשרים בתחום הפוליטי שסייעו לא מעט בהגשמת החלום. חצי יובל שנים לחר מכן, כשיותר מחמישים אחוזים מהציבור החרדי מתגוררים מחוץ לירושלים ובני ברק, זה הזמן לחזור במנהרת הזמן לעקוב אחרי המהפך הגדול שעד היום כולנו נהנים ועוד נהנה ממנו.

הרבי אמר: חמישים? הינדערט אין פיפציק!!

כשעלתה על הפרק ההצעה לקנות דירות באשדוד, הציעו אז 250 דירות. אך העסקנים חששו ונכנסו ל'לב שמחה' ואמרו לו בחשש, האם זה לא מידי הרבה דירות? הוא מעולם לא התווכח. הוא שאל אותם כמה דירות צריך. נתחיל עם חמישים, הם ענו. והרבי אמר: מאה וחמישים!

וכך היה. תוך תקופה קצרה, כשאזלו כל הדירות, כולם הבינו עד כמה הוא צדק. נושא הדיור בער באדמו"ר מאז ומתמיד. בראשית ימי הנהגתו כתב הרבי מכתב לציבור: 'זה שנים שאין לי מנוח ממצב הדירות שהשתרר בארץ הקודש'. זו הייתה דאגתו כל השנים.

הדברים באו לידי ביטוי מיד עם הסתלקות האדמו"ר ה'בית ישראל' מגור זי"ע וראשית ימי הנהגתו. כבר אז קרא ה'לב שמחה' לעסקנים וביקש לקדם את נושא הדיור להשכרה. למעשה, עוד בימי ה'בית ישראל' אוכלסו הקריות הראשונות של חסידי גור בחצור הגלילית ובקריית הרי"ם לוין בצפון מזרח תל-אביב. קריות אלו לא הוקמו על-ידי ועד עסקני גור, כי אם על-ידי עסקנים מקומיים בברכת ה'בית ישראל'.

אמנם, עם פרסום מכתבו של ה'לב שמחה', וההבנה כי המצב הקיים אינו יכול להיוותר על מכונו, היה ברור לכולם כי השתנו הזמנים ויש לפעול. חיש מהר הוקמה ועדת הדיור של חסידי גור, בה היו חברים כמה ממקורביו של הרבי, ביניהם הרה"ח ר' אלעזר הנדלס ז"ל, ויבדלח"ט, ר' דוד לב, מהנדס בכיר במקצועו, ועסקן צעיר בשם ר' יעקב ליצמן, מכירים?

הרבי טבע את המושג 'דיור להשכרה'

על הועדה הוטל לאתר מקום מתאים באחת מערי הספר. הרעיון של הרבי היה שבכדי לממש הקמת ריכוז חדש, דבר שאינו יכול להיעשות על-ידי אכלוס איטי והדרגתי של זוגות צעירים, יש לגבש ראשית כל קבוצה של כמה עשרות אברכים שכבר מסודרים ואין להם עדיין בעיות של חינוך ילדים. קבוצה זו תתבסס באתר שייבחר למשך כשנתיים, ובהמשך יהווה הריכוז הזה בסיס להמשך האכלוס ועיבוי הקהילה.

צריך לזכור, כי 'דיור להשכרה' היה מונח שלולא ה'לב שמחה', לא היינו שומעים עליו. למן הרגע הראשון החל הרבי להשמיע דעתו כי יש לדאוג לדיור להשכרה לזוגות צעירים. הרבי לא חשב רק על הזוגות החרדיים, הייתה לו דאגה כנה ועמוקה לגורל היהודים בארץ הקודש. 'זוג צעיר נישא ואין לו ארבעה קירות משלו' היה מתאונן ללא הרף. הוא דאג לחיילים משוחררים, לבודדים, לעולים, ובוודאי שדאג לציבור היראים.

מלכתחילה, דעתו של ה'לב שמחה' הייתה שזוג צעיר לא צריך לקנות דירה בראשית דרכו אלא לשכור אחת כזו. הוא סבר כי על הממשלה לעזור לצעירים לשכור דירות. כה הרבה דיבר על כך, עד שזה הפך למטבע לשון בשיח הישראלי. שרים וח"כים שהיו רוצים לפגוש ברבי, היו צריכים לפעול בעניין ה'השכרה'. רק כך, היה הרבי מקבלם במאור פנים. הוא היה אומר להם: 'זו לא בעיה שלי, זו בעיה שלכם'.

עם הזמן, כשנערמו קשיים להוציא מהממשלה פרויקטים של דיור להשכרה, נקראו חברי ועד הדיור של חסידי גור למנהל אגף האכלוס של משרד השיכון, שם הציעו להם פיתרון שונה: "למה אתם רוצים דירות להשכרה? ניתן לכם פרויקט ונאשר לכם מימון גבוה, עם משכנתא בלי הצמדה ותנאים טובים, ואתם תשכירו את הדירות לציבור שלכם".

הרבי שמע את ההצעה החדשה, הרהר מעט ואמר: "בסדר". יותר מכך לא היה צריך. מאותו רגע החליט הרבי ללכת על רכישת דירות במחיר מוזל והשכרתן לזוגות צעירים, על מנת שיוכלו להתחיל את חייהם ברגל ימין.

ארבע סיבות שהניעו את האדמו"ר

ראוי להבהיר כי ה'לב שמחה' ראה בדיור פתרון להמון דברים. ראשית, הוא אמר וחזר ואמר, שזוג שאין לו דיור משלו, אינו יכול להתחיל טוב את ראשית החיים. הוא קבל על כך שזוגות צעירים מתחתנים עם עול כה כבד על צווארם.

שנית, וזאת גם אמר לשרי הממשלה, שברגע שאין דירות, ישנה ירידה מהארץ. זוגות צעירים, במיוחד יוצאי צבא, שאינם מצליחים לפתוח את חייהם כאן בארץ הקודש, יורדים ממנה וזה פועל לרעתנו.

שלישית, הוא לא רצה שזוגות צעירים יתגוררו בסמיכות להוריהם. הוא טען, שיש בזה הרבה מכשולים, ויש לתת לזוג הצעיר לפתוח חיים משלו, במקום מרוחק.

רביעית, וכאן כבר מדובר בסיבה רוחנית: אדם בראשית חייו צריך לשבת וללמוד תורה, שכן כך הוא בונה את חייו הבוגרים עד מאה ועשרים. לא תיתכן האפשרות שבשנים הראשונות לאחר הנישואים, יוקדשו המחשבות והכוחות לגיוס משאבים לדירה.

ממזכרת בתיה ורחובות לאשדוד

מה פתאום נפל הפור על אשדוד? היה זה באמצע שנת תשל"ח. הוועדה התגבשה וקבעה לעצמה מטרה למצוא דיור מוזל ויהי מה. המקום הראשון ששמו הוזכר היה מזכרת בתיה. הרבי עצמו קם ונסע למקום! הוא רצה לראות במו עיניו את החיזיון קם והופך למעשה.

בסופו של דבר ראש המועצה המקומי טרפד את העניין. חברי הוועדה חשו החמצה של ממש – היה זה מקום נחמד ומתאים מאוד בדיוק באמצע הדרך. קרוב מחד לירושלים ומאידך לבני ברק – אבל הם לא הרימו ידיים. המקום השני, הבא אחריו, הייתה רחובות הסמוכה. הרבי נסע למקום וביקש לראות דירה. הדירה הייתה בקומה רביעית והרבי טרח לעלות אליה כשהוא בגיל שמונים.

עם כניסתו לדירה הביע אחד מחברי הוועדה בקול, כי אולי הדירה קטנה מידי, אך הרבי, נחרץ כהרגלו: "דאס מיין איך", לזו כוונתי. אך גם כאן, הצליח מעשה שטן והמקום ירד מעל הפרק. בסמיכות לפרויקט שכנה שכונה קשה והרבי הביע את מורת רוחו: "ווילדע שכנים", שכנים מופרעים, אמר.

החיפושים נמשכו, בראשון לציון ובהר אדר בסמוך לטלז סטון. למרות שדעתו של ה'לב שמחה' לא הייתה נוחה מבנייה מעבר לקו הירוק (הר אדר שוכנת מעבר לקו הירוק. ש"כ), הוא היה מוכן גם לכך בתנאי שהדירות ייבנו להשכרה, דבר שלא התממש. גם את מה שהפך מאוחר יותר לעיר ביתר עילית הציעו באותן שנים, והרבי לא הסכים. ואז… הגיעה ההצעה על הדירות באשדוד.

עשרת אלפים דולר לדירה

העסקנים גילו כי ברובע ג' באשדוד, במזרח העיר, קיים פרויקט ענק בן 250 דירות שיכול להתאים עבור המטרה. רבים הפחידו אותם אז שהמקום מועד לפשיעה והעיר חילונית, אבל הוועדה החליטה לבדוק את המקום והרבי הגיע לשם. מיד עם בואו, כשהוא עומד על חולות אשדוד, הביע הרבי את סיפוקו מהמקום. כשהצביעו על בית העלמין הגובל עם השכונה החדשה, אמר הרבי בצחות לשונו: "נו, שטילע שכנים", שכנים שקטים…

כך הפך פרויקט היציאה מערי המרכז לפריפריה לעובדה קיימת, ומשם נפוצו בני הציבור החרדי לשאר ערי הארץ. "אשדוד בגימ' שם ש-ד-י", אמר אז הרבי ואף הבטיח זרע של קיימא לחשוכי בנים שבאו להתגורר שם. הוא ראה בעיני רוחו את תקומת הדור בהבטחת ההתיישבות של הדור הצעיר, וזכה שחזונו התגשם מול עיניו.

ורק אל תשאלו כמה עלתה אז דירה: עשרת אלפים דולר ועוד משכנתא קטנה ללא הצמדה. כעבור שנים ספורות, פנה הבנק לאברכים וביקש לסגור את המשכנתאות. בתנאי האינפלציה דאז סכום ההלוואה היה כה נמוך עד שלבנקים לא היה שווה להחזיק תיק עבורו… זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל אמן.