לפעמים צריך לדעת חשבון: מול התקשורת המתלהמת (מישהו אמר בחירות?) על גירעון תקציב המדינה, עומק הגירעון ומחדלי העומדים בראש הקופה הציבורית, מסתבר שהגירעון רחוק מאוד מהיעד ביחס ל-8 החודשים, ההוצאה לביטחון ירדה וההוצאות עבור האזרח הקטן דווקא גדלו • כל המספרים
דוד שלומוביץ 04.09.2019
משרד האוצר | צילום: Pierre Terdjman, flash 90 נתוני הגירעון ופעילות הממשלה מתפרסמים על ידי חטיבת מאקרו ותקציב באגף החשב הכללי של משרד האוצר, וכמו כל נושא, גם כאן ניתן להציג את הנתונים כחמורים מאוד וכביקורת רצחנית כנגד מדיניות הממשלה ומאידך, אפשר להציג את הדברים באור חיובי ולהכניס את הדברים לפרופורציות.
נתחיל בעובדה שמדברים הרבה על הגירעון אולם לא כולם יודעים ממה הוא מורכב. מדינת ישראל היא עסק לכל דבר ועניין, כמו העסק הפרטי שלנו, או בדומה לניהול הכלכלי של הבית. יש הוצאות, יש הכנסות ותמיד צריך לראות שסך ההכנסות יגברו על סך ההוצאות, אחרת אנחנו בגירעון. אם אנחנו תמיד נהיה בפלוס, רונן מהבנק לא יתקשר לאיים עלינו בהחזרת צ'קים.
כשהממשלה מכינה את תקציב המדינה היא מתכננת את יעד הגירעון השנתי ולא ניכנס כרגע לשאלה למה. יעד הגירעון הוא מסוג הדברים שאומרים עליהם 'אל תנסו את זה בבית' וגם לא בעסק. בתקציב לשנת 2019 תוכנן גירעון שנתי בסך 40.2 מיליארד שקל, שהם 2.9% מהתמ"ג.
הגירעון המצטבר עד כה לשנת התקציב 2019 (חודשים ינואר-אוגוסט) עומד על סך של 28.7 מיליארד שקל. אז נכון שלעומת גירעון בסך 15.4 מיליארד שקל בתקופה המקבילה אשתקד זה אכן נראה נורא, אולם מול התכנון של 40.2 מיליארד שקל, נראה כי אנחנו במסלול הנכון.
כאמור גירעון המדינה נמדד מהוצאות והכנסות. נעבור ראשית לבדוק את ההכנסות. בתקציב לשנת 2019 תוכננו הכנסות שנתיות בסך 356.7 מיליארד שקל לפי הפירוט הבא: הכנסות ממסים בסך 323.1 מיליארד שקל, והכנסות אחרות בסך 33.6 מיליארד שקל. האם אנחנו מתקרבים ליעד? נראה שכן.
סך הכנסות הממשלה מתחילת שנת 2019 (חודשים ינואר-אוגוסט) הסתכמו ב-229.1 מיליארד שקל, המהווה גידול נומינלי של 1.5% לעומת ההכנסות בתקופה המקבילה אשתקד.
אם נפרוט את ההכנסות לפרוטות נראה עלייה ברוב הפרמטרים. בסך גביית המסים מתחילת שנת 2019 יש גידול נומינלי של 2.2% לעומת התקופה המקבילה אשתקד. בהכנסות ממסים ישירים יש גידול נומינלי של 2.6%. בהכנסות ממסים עקיפים יש גידול נומינלי של 1.7%. בהכנסות מאגרות יש גידול נומינלי של 2.1% ורק בסעיף 'הכנסות האחרות' שהסתכמו ב-17.0 מיליארד שקל, מצאנו קיטון נומינלי של 6.9% לעומת ינואר-אוגוסט אשתקד.
לעומת עלייה בהכנסות ישנה עלייה גם בהוצאות כתוצאה מעלייה בפעילות הממשלה. אולי אפשר לומר את זה כך: שילמנו יותר מסים והממשלה עשתה יותר עבורנו.
בתקציב לשנת 2019 מתוכנן יעד הוצאות שנתי בסך 396.9 מיליארד שקל. גם כאן נשאל, האם אנחנו עומדים ביעד?
סך הוצאות הממשלה מתחילת 2019 (חודשים ינואר-אוגוסט) עד כה הסתכמו ב-257.8 מיליארד שקל המהווה שיעור ביצוע של 64.9% מהתקציב המקורי. רק לשם השוואה בחודשים ינואר-אוגוסט 2018 הסתכמו סך הוצאות הממשלה ב-241.2 מיליארד שקל, כך שמתחילת שנת 2019 חל גידול של 6.9% לעומת התקופה המקבילה אשתקד.
נדגיש כי בתקציב המקורי תוכנן בשנת 2019 גידול בשיעור של 5.1% לעומת אומדן הביצוע בפועל בשנת 2018. כלומר ישנה עלייה בביצוע בפועל.
הוצאות הממשלה מחולקות כדלהלן: הוצאות משרדי הממשלה 225.3 מיליארד שקל, תשלומי ריבית על החוב הממשלתי 20.8 מיליארד שקל, ופירעון קרן וריבית למוסד לביטוח לאומי 11.7 מיליארד שקל.
סך הוצאות משרדי הממשלה הסתכמו כאמור ב-225.3 מיליארד שקל. מדובר בעלייה מרשימה של 7.7% לעומת התקופה המקבילה אשתקד, כאשר הוצאות המשרדים האזרחיים עלו ב-10.3% ואילו הוצאות מערכת הביטחון ירדו ב-1.4%.
המשרדים המנהליים עלו ב-10.5% בביצוע התקציב בפועל לעומת תכנון של 4% בלבד. המשרדים החברתיים עלו ב-8.6% (5.8%) והמשרדים הכלכליים עלו ב-16.9% (-2.6%).
אז האם גירעון של 28.7 מיליארד שקל (ב-8 חודשים) לעומת תכנון של 40.2 מיליארד שקל (ב-12 חודשים) זה טוב או לא, אנחנו משאירים לכם להחליט ושלא יבלבלו אתכם עם עובדות.
