מהם ליטרלים?

מה הם ליטרלים | תמונה: pexels.com

שפת פייתון תוכננה על מנת ליצור חלופה לשפות מורכבות יותר הדורשות שימוש במספר גדול של תווים. את התווים הנוספים כמו סוגריים המשמשים למבנה השפה, החליף ממציא פייתון גואידו ואן רוסום בתחילת שנות התשעים בהזחות (מרווחים לפני הטקסט). מאז נוצרו לשפה מספר גרסאות שונות על מנת להוסיף לה פונקציונליות ההופכות אותה לשפה עוצמתית ופשוטה. אחד המאפיינים של פייתון, כמו גם בשפות דומות הם הליטרלים.

מהם ליטרלים ואיך משתמשים בהם?

ליטרלים הם ביטויים המופיעים בצורתם המקורית ללא שינוי. הם יכולים להיות ערך קבוע המיושם למשתנה או להופיע בצורה מודפסת רגילה. זאת בניגוד למשתנים המיוצגים על ידי מילה או אות ובפועל משמשים כ"שטח אחסון" לליטרלים.

נשתמש בדוגמה על מנת להבין את ההבדל. כאשר אנו מעוניינים להדפיס את המילה "”Shalom אנו יכולים לעשות זאת בשתי צורות:

1. יצירת פקודה להדפסת "Shalom" על המסך.
2. יצירה של משתנה, השמה של המילה "שלום" לתוך משתנה זה כמחרוזת ולאחר מכן יצירת פקודה להדפסת המשתנה. לדוגמה –

>>> X=”Shalom”

>>> print X

בשני המקרים המחרוזת Shalom היא הליטרל שיודפס כפי שהוא. ההבדל בין הדוגמאות הוא שאנו מקצים משתנה בזיכרון לשמירת הליטרל בדוגמה השניה ובדוגמה הראשונה לא מתבצעת כל הקצאת זיכרון. בדרך כלל, במרבית התוכנות, נגלה כי אנו משתמשים במשתנים במקום להציג את המידע כליטרל בלבד.

לא רק מחרוזת טקסט

ליטראל אינו חייב להיות מחרוזת של טקסט בלבד, הוא יכול להיות גם מספר המוצג כפי שהוא או משתנה בוליאני – "אמת" או "שקר". לדוגמה אם רוצים לבנות תוכנה שבה מוצגת רשימה של כל התלמידים בכיתה ניתן להוסיף שדה המציין אם הם העבירו עשרה שקלים לוועדת קישוט באמצעות שדה בוליאני. אם הם העבירו עשרה שלהם נציין את הליטראל "True" אם לא נשתמש בברירת המחדל “False”.