משרד התקשורת מקדם את פריסת הסיבים האופטיים

משרד התקשורת יוזם עידוד החברות לפריסה משותפת של תשתיות הסיבים האופטיים בתוך בנייני המגורים • מטרת היוזמה, לחסוך בעלויות ובמטרד וקידום מהיר יותר של פריסת הסיבים

פורסים תשתיות | צילום: לואיס פישר, פלאש 90

לעיתים נדמה שדבר לא מתקדם במדינת ישראל בתחום קידום התשתיות בקצב משביע רצון. בשנת 1964 הוחלט בממשלה על קידום פרויקט נתיבי איילון בתל אביב, אך רק בשנת 1991 נפתח סופית לתנועה קטע הכביש המרכזי עם חנוכת קטע רוקח-גלילות.

במשרד התקשורת כותבים במסמך השימוע המשותף לחברות התקשורת, בעניין הסיבים האופטיים, כי "על אף שבזק החלה בפריסת רשת הסיבים שלה, כבר בשנת 2013, עד היום לא החלה בזק לספק שירותים מבוססי סיב למשקי הבית".

לבזק יש כיום רשת גישה מבוססת סיבים אופטיים, בפריסה לכ-60% ממשקי הבית בישראל, באמצעותה היא מספקת כיום שירותים רק למגזר העסקי. רשת זו פרוסה מליבת הרשת ועד לבניין או לגוב הסמוך לבניין, אך אינה כוללת את הפריסה התוך-מבנית, הדרושה לאספקת שירות גישה למגזר הפרטי. גם הפריסה של החברות האחרות, איטית להחריד וסיום הפרויקט בכל המדינה נראה רחוק מתמיד.

כעת, וכחלק מחזונו ומדיניותו של משרד התקשורת, לקידום פריסת תשתיות אולטרה רחבות פס נייחות בישראל, בכוונת המשרד לקבוע חובת שיתוף בתשתית סיבים אופטיים בתוך בנייני מגורים. לדברי המשרד, האסדרה תאפשר לחברות התקשורת להימנע מפריסה כפולה, תפחית עלויות, ותסיר חסמים לוגיסטיים, לפריסת תשתית סיבים אופטיים, בבניני מגורים קיימים בישראל.

עם הסרת החסמים, יתאפשר להגדיל את התועלת המשקית, על ידי מניעת השקעות כפולות וצמצום המטרד הציבורי, תוך כדי עידוד התחרות והפחתת חסמי כניסה לשחקנים השונים, שישפרו את יכולות החברות לספק לצרכנים שירותים איכותיים, על גבי תשתית אולטרה רחבת פס.

הקשיים המרכזיים לפריסת תשתית סיבים בבניני מגורים קיימים, (במקטע אנכי) נובעים מכמה סיבות: ייחודיותו של כל בניין ושינויים שנערכו בבניין, אי קיומה של צנרת פנויה,  פריסה בתוך בתי הדיירים עצמם, תצורת הצנרת הקיימת, קשיים שמעלים הדיירים וועדי בנין ועוד.

כמו כן, עלויות העבודה לחיבור דירות המגורים לסיבים, הן משמעותיות ומורכבות, עקב שונות רבה בצנרת ובארונות התקשורת שהותקנו בעבר. במסמך השימוע, מעריך משרד התקשורת את עלויות העבודה העיקריות, הכרוכות בפריסה במבנים הנאמדות בכ-300-400 שקל לחיבור דירה אחת בממוצע.

המסמך סוקר בהרחבה את הרגולציה בנושא הסיבים האופטיים, במספר מדינות של האיחוד האירופאי. כגון ספרד, בה קבע הרגולטור כי על המפעיל הראשון שפרש תשתית תקשורת אופטית בבניין, לספק גישה לכבלי הסיבים האופטיים שלו שנפרשו בבניין, ליתר החברות והוא רשאי לגבות את העלויות בגין השימוש.

בצרפת ההסכם קצת שונה. המפעיל שפורש ראשון את התשתית, חייב לפנות ליתר המפעילים שעשויים לפרוש תשתית דומה, על מנת לבדוק האם הם רוצים להשתתף בהתקנת התשתית האופטית, אותה הוא עומד לפרוש. המסמך סוקר את המצב גם בלטביה, ואיטליה.

לאחר הסקירה על הנעשה באירופה ומה נעשה עד כה בנידון בישראל, מציע המשרד לקבוע הוראות שיאפשרו שימוש משותף בתשתית הסיבים האופטיים, שתותקן בבניין על ידי מספר חברות התקשורת, דבר שימנע גם השקעות כפולות בעלויות ובתשומות העבודה, תוך תגמול ראוי לחברת התקשורת הראשונה שתקים את התשתית.

בנוסף, בימים אלה נבחנת יחד עם מינהל התכנון, אסדרת חובת פריסה אנכית של תשתית הסיבים האופטיים, בבנייני מגורים חדשים שייבנו בעתיד, במסגרת תיקון לתקנות התכנון והבנייה, כפי המקובל בעולם, בדומה למים, ביוב, חשמל ותקשורת.

נזכיר כי בשוק התקשורת הישראלי, פועלות כיום חמש חברות הפורסות בפועל תשתית נייחת, המבוססת, לפחות בחלקה, על סיבים אופטיים: בזק, הוט, איי.בי.סי – IBC (פריסת תשתית על גבי רשת החשמל של חברת החשמל. סלקום מחזיקה ב-35% ממניות החברה, לצד חברת החשמל שייסדה את החברה וכן קרן תשתיות ישראל), סלקום ופרטנר.

כתיבת תגובה