המהלך להעלאת הפטור ממע״מ על קניות באינטרנט מחו״ל עד 150 דולר מוצג כמהלך חברתי שנועד להקל על יוקר המחיה | בפועל, מדובר בהחלטה כלכלית עם השלכות כבדות בעיקר על העסקים הקטנים וחנויות הרחוב בישראל | דעה
רועי דנינו 24.12.2025
עלי אקספרס | צילום: Gil C, שאטרסטוק המהלך להעלאת הפטור ממע״מ על קניות באינטרנט מחו״ל עד 150 דולר מוצג כמהלך חברתי שנועד להקל על יוקר המחיה. בפועל, מדובר בהחלטה כלכלית עם השלכות כבדות בעיקר על העסקים הקטנים וחנויות הרחוב בישראל. זה לא דיון תיאורטי וזה לא עניין אידיאולוגי. זו שאלה של מדיניות כלכלית, של תחרות הוגנת ושל סדרי עדיפויות.
בעל עסק קטן בישראל פועל בסביבה עמוסת עלויות: מע״מ מלא, ארנונה, שכירות, חשמל, עובדים, רישוי, רגולציה, ביטוחים, יועצים, ריביות ועלויות מימון. כל שקל נספר. מנגד, פלטפורמות זרות שמוכרות ישירות לצרכן הישראלי נהנות מפטור ממע״מ עד 150 דולר, אינן משלמות מיסים מקומיים, אינן מעסיקות עובדים בישראל ואינן נושאות באחריות כלשהי למרקם הכלכלי המקומי. זו לא תחרות חופשית. זו העדפה רגולטורית ברורה.
הניסיון להציג את סגירת חנויות הרחוב כתוצאה של ״אי התאמה לעידן הדיגיטלי״ מפספס את המציאות. רבים מהעסקים הקטנים מתנהלים נכון, מתייעלים, משקיעים, עובדים קשה, בונים תשתית של שיווק ברשתות ופשוט לא מצליחים לעמוד במגרש שבו כללי המשחק אינם זהים.
המהלך הזה אינו פוגע משמעותית ברשתות הגדולות או בשחקנים החזקים. הוא פוגע בעסקים המשפחתיים, בחנויות בפריפריה, במרכזי ערים ובאלפי בעלי עסקים שמחזיקים תעסוקה מקומית ומייצרים פעילות כלכלית אמיתית.
כשחנות נסגרת זו לא רק בעיה של בעל העסק. זו פגיעה בשרשרת שלמה: עובדים, ספקים, בעלי נכסים, רשויות מקומיות. זו פגיעה ברחוב, בעיר ובבסיס הכלכלה המקומית.
פטור ממע״מ הוא סבסוד לכל דבר. המשמעות היא ויתור של המדינה על מיליארדי שקלים בהכנסות. השאלה אינה אם יש מקום לוותר על הכנסות אלא לאן הכסף הזה הולך.
אם המטרה היא להקל על יוקר המחיה, מדוע ההטבה אינה מופנית למוצרים שבהם ההשפעה היא אמיתית ורוחבית? אוכל לתינוקות, טיטולים, לחם, חלב, ביצים אלו הם המוצרים הבסיסיים שכל משפחה צורכת, בלי קשר לרמת הכנסה ובלי לפגוע בעסקים המקומיים.
הורדת מע״מ ממוצרי יסוד הייתה מייצרת הקלה ישירה, הוגנת ויעילה. לעומת זאת, פטור ממע״מ על קניות מחו״ל מיטיב בעיקר עם צריכה לא חיונית, מחזק פלטפורמות זרות ומחליש את הכלכלה המקומית.
החלטות מהסוג הזה אולי נראות טוב בטווח הקצר, אבל בטווח הבינוני והארוך הן מייצרות נזק מצטבר: פחות עסקים קטנים, פחות תעסוקה, פחות הכנסות לרשויות המקומיות ויותר תלות בשחקנים זרים.
כלכלה בריאה לא נמדדת רק בדעת הקהל, אלא גם ביכולת שלה לייצר תעסוקה, יזמות וחוסן מקומי. אם המדינה רוצה באמת להיאבק ביוקר המחיה עליה לעשות זאת מבלי לפגוע בעסקים שמחזיקים את הכלכלה הישראלית. יש מקום לחשיבה מחודשת: או החלת מס אחיד על כל קנייה, מקומית או מחו״ל, או הפניית ההטבות למוצרים חיוניים ולהקלות שמחזקות את השוק המקומי.
הבחירה אינה בין הצרכן לבעל העסק. הבחירה היא בין מדיניות ״המותרות״ לבין כלכלה יציבה ובריאה לאורך זמן.
רועי דנינו, יזם ומנטור לעסקים
