ואלו הנימוקים: כך דחה בית המשפט את הערעורים נגד הבניה בבית שמש

אתמול פרסמנו על הניצחון בבית המשפט המחוזי בירושלים כשהשופט דוד מינץ, שיבח את פעילותה המקצועית של עיריית בית שמש ומתח ביקורת חריפה על העותרים שביקשו לפסול את התכנון העתידי לבניית 15,000 יח"ד נוספות ברמת בית שמש ד' וה'.
 
היום אנחנו מביאים את עיקרי פסק הדין של השופט שממנו ניתן להיווכח על הפן המקצועי אותו מוביל הרב משה מונטג, הממונה על הבניה בעיר בית שמש.
 
דברי בית המשפט בפסק הדין מדברים בעד עצמם, כדלהלן: "העירייה ומוסדות התכנון לקחו בחשבון את ערכי הטבע והנוף הגבוהים של האזור, ואף ביטלו את בניית שכונת רמת בית שמש ד'6 והקימו במקומה גן לאומי בשטח ענק המתפרס על 5.500 דונם.
 
עוד מוסיף השופט: "התוכניות כוללות התייחסות מפורטת לערכיות השטחים ולשימור שטחים פתוחים ויצירת 'מסדרון אקולוגי' תוך ביטול יחידות דיור מתוכננות. הוועדה לא פסחה על הבט כלשהו ועל טענה כלשהי של העותרים ורחוק לומר שלא נתנה על דעתה על מכלול השיקולים התכנוניים של התכנית על כל היבטיה כפי שבאו לידי ביטוי בתכנית השלד.
 
"עבודת התכנון נעשתה תוך שיתוף פעולה בין הצוותים ומשרדי הממשלה השונים והניבה תכנית ראויה. בצדק נקבע כי התוכניות מאזנות בין צרכי הפיתוח לתוספת יחידות דיור, הנגזרים מייעוד השטח כשטח עירוני לפיתוח לבין האינטרסים בשמירה על ערכי הטבע והנוף בתחומן".
 
בית המשפט הזכיר את החלטת ועדת הערר הארצית שגם היא דחתה את העותרים, "אף ועדת המשנה לעררים של המועצה הארצית לתכנון ובניה עיינה בתכנות השלד לשני הרבעים והתרשמה כי נעשה עבודה מקיפה ביותר בכל היבטי התכנון הדרושים.
 
"בהיבט הסביבתי התוכניות מתייחסות במפורט לערכיות השטחים ולשימורו שטחים פתוחים. הן כוללות סקירת מאפיינים אקולוגיים, ארכיאולוגיים, טופוגרפיים, גיאולוגיים ונופיים. התוכניות שיקפו עבודה מקצועית מקיפה בכל התחומים הרלוונטיים לתוספת שכונות תוך היזקקות למאפייני הישוב ותוך מודעות לצורך בהתחדשותה של העיר הוותיקה. גם ועדת המשנה לערערים שבה ודנה במכלול ההיבטים התכנוניים ונתנה את ברכתה לתכנית".
 
בית המשפט המשיך ודחה את כל טענות העותרים אחת לאחת, בנושאי תחבורה, תשתיות, עיצוב  עירוני והתייחס גם לטענת מניעת האפשרות להתנגדות אותה הפיצו העותרים בכלי התקשורת: "פשיטא גם כי טענת העותרים לפיה לא ניתנה להם זכות להתנגד לתכנית, אין בה ממש. אדרבה, כמפורט לעיל התקיים שלב שבו נשמעו מאות רבות של התנגדויות בלב פתוח ובנפש חפצה על ידי הוועדה המחוזית".
 
"גם לטענה בדבר ייחוד הבניה לציבור החרדי התייחסה הועדה במכלול הטענות החברתיות שנטענו לפניה וקבעה כי התוכניות אינן כוללות כל הוראה המייעדת את יחידות הדיור לאוכלוסיה כזו או אחרת והן מממשות את תכנית המתאר המקורית להוספת כמות משמעותית של יחידות דיור בעיר. בעתירה השניה אף נטען כי אוכלוסיית היעד של התוכנות היא האוכלוסייה החרדית המשפיעה באופן שלילי על צפיפות הבינוי המוצעת ועל ניצול השטח. אין יסוד לטענות אלו".
 
לסיום ציין בית המשפט אודות החשיבות הגדולה לפתרונות עבור מצוקת הדיור וציין כי, "אישורם של תכניות למגורים הוא צו השעה ומשקף צורך ציבורי דוחק. כיום נוכח מצוקת הדיור הקיימת בכל הארץ ככלל, ובאזור ירושלים בפרט, אך טבעי ונכון הוא לתור אחר מקומות בהם ניתן לבנות אלפי יחידות דיור, כאשר יחידות דיור אלו אינן נבנות במרכז העיר ירושלים אלא בערים ובהרים שמסביב לה, דבר אשר מדרך הטבע עשוי גם להוזיל את רכישתן.
 
"פשיטא שאין מקום לאמץ את הצעת העותרים להקים גן לאומי בחלק מהשטח המיועד לבניה, כאמור תכנית ד6 לא קודמה ותחתיה באה תכנית הקמת הגן הלאומי הכוללת בתוכה את חירבת קאייפה, חירבת נטיף והמעבר האקולוגי בעמק האלה. העובדה שקידום תכנית ד6 הופסק תוך קידום תכנית גן לאומי תחתיו, משקפת איזון ראוי בין שני צרכים לאומיים מדרגה ראשונה – הצורך בפיתוח ומתן מענה למצוקת דיור קשה מול הצורך בשמירה על שטחים פתוחים, תכנית העותרים אינה נותנת כל מענה לצורך בבינוי למגורים באזור. פרשנות העותרים יכולה להוביל לתוצאה בלתי הגיונית".