איך הן מוצאות זמן בתוך קלחת הסירים, הילדים, הבעל והעבודה, להמציא, לתכנן ולתכנת עולם? היזמיות הצעירות בציבור החרדי מצליחות לייצר שדרת עסקים קטנים וחיוניים למשק החרדי המתרחב
מירי שניאורסון 29.03.2017
להפוך רעיון לפרנסה. צילום: Andrey_Popov | שאטרסטוק רבקי התקשרה אלי בשעת לילה מאוחרת. "תתקשרי מחר", אמרתי לה. "זה יכול לחכות?", שאלתי. אך היא כבר הייתה נחושה להתחיל לנוע קדימה כדי להגשים את החלום העסקי שלה.
כך בדיוק אני פוגשת אותן, את היזמיות החרדיות החדשות. את שושי ושרה'לה, נועה וגילה, דיני ורבקי. כן. גם רבקי…
כולן צעירות בגיל שלושים פלוס, פחות או יותר וזה לא הפלוס היחיד שלהן. להבדיל מאחיותיהן שאינן שומרות תורה ומצוות, בדרך כלל, בגיל הזה הן כבר זקוקות לרכב גדול כדי להסיע את הילדוד'ס לבית הספר ולחיידר.
אני תמיד תוהה איך בתוך כל מטלות החיים, הילדים, המשפחה והעבודה, (חלקן כרגע עדיין מורות, מזכירות או מנהלות חשבונות), הראש שלהן מתפוצץ ומלא ברעיונות יזמות חובקי עולם. מהיכן הדרייב הזה למצוא, להמציא, לייצר ולתכנת עולם במלכות ש-ד-י?
אני יושבת איתן במעו"ף של משרד הכלכלה ורואה אותן רעבות לידע, להצלחה. המחברת תמיד פתוחה והיד רושמת וממהרת ליישם את החומר הנלמד. כל דקה יקרה, שקולה ומדודה בעיניהן. בעיניי אלו הן נשות החייל של הציבור החרדי. דור החדש של נשים חרדיות צעירות, מעודכנות ושאפתניות עם חלומות בשמיים.
אם זו ההיא מחסידות בעלזא שמייצרת כובעוני נשים קטנים. השנייה מוויז'ניץ שחולמת על סדנאות לאמהות. השלישית מחסידות שאני מתקשה לבטא את שמה אבל נדמה לי שכותבים רחמסטריווקא, שיוצרת עוגות בנויות לתפארת. למעשה הן שדרת העסקים המתהווה של המשק החרדי.
כל מה שהן צריכות זה לחזק אצלן את העוצמה שבהן ולהעניק להן כלים מעשיים לניהול עסק. כי אם הן רק תדענה לתקשר ולשווק, ובעיקר להאמין במוצר (שזה הן עצמן), הן תגענה רחוק ותוכלנה לפרנס את ביתן בכבוד, גם אם לא יהיה להן תואר אקדמי של מכללה מאושרת.
ומעניינת העובדה שהשאלות שעולות תמיד בפגישות הייעוץ, הן שאלות של מהות. של מי אני ומה אני עוֹשָה פה בעולם. הקב"ה קרא לנו אדם מלשון אדמה. "מעפר באת ואל עפר תשוב". אז מה אנחנו עושות בסך הכל, מזיזות עפר מפה לשם ומשם לפה… בסך הכל קבלני עפר.
אבל מהעפר נוצרנו. בלי קבלני עפר אין קבלני בניין. ולכן צריכים לדעת מה אנחנו עושות פה. ומה שמעניין הוא שדווקא נשים יזמיות, לכאורה נשים עם שתי רגליים על הקרקע, שואלות את השאלות הללו. שאלות של מהות.
היום, אחרי שישבתי עם עשרות מהן, אני מבינה למה זו שאלה שמטרידה יזמית חרדיות צעירות וברוכות ילדים. מי שלא יזמית בנשמתה לא מתעניינת בעניינים של מהות. היא פשוט ממשיכה הלאה עם המוּכָּר והידוע. אבל שתשוקה בוערת בעצמותיה, רוצה להבין. לדעת. אחת כזו תגיע רחוק.
