הקבלנים והיזמים באזור הצפון יכולים לנשום לרווחה. רישיונן של חמש חברות "שמירה" שהוקמו לכאורה כמסווה לפעילות פשיעה וגביית דמי חסות, נשלל במהלך חריג וראשון מסוגו של הוועדה לרישוי שירותי שמירה
אבי יוסף 15.06.2017
מאבטח. אילוסטרציה. צילום: יניב נדב | פלאש 90 החלטה חריגה שקיבלה אתמול (ד) הוועדה לרישוי חוקרים פרטיים ושירותי שמירה, מעידה על שינוי תפיסה אצל הרשויות. ההחלטה ששוללת את רישיונן של חמש חברות שמירה בצפון הארץ, תתרום לחידוש אמון הציבור במערכת המשפטית.
הוועדה החליטה לשלול את רישיונן של החברות לאחר ששוכנעה כי קיימת תשתית ראייתית מנהלית לכך שהחברות היו תשתית לפעילות נרחבת של סחיטה באיומים, הלבנת הון והוצאת חשבוניות פיקטיביות. ההחלטה שמתייחסת לחברות: 'כנפי עטלף', 'מקיפי מרום 300', 'חוד אבטחה', 'מ.ס.קילנור', ו'אורגן אבטחה', רובן בבעלות ערבים, התבססה על שיקולים של ביטחון הציבור ואמון הציבור בגופי אבטחה, והפגיעה החמורה באינטרס הציבורי.
בפברואר האחרון הוגש לבית המשפט המחוזי בנצרת כתב אישום המגולל פרשה חמורה של סחיטה באיומים, הלבנת כספים והוצאת חשבוניות פיקטיביות בשווי של עשרות מיליוני שקלים. כתב האישום מייחס לחלק מהנאשמים פעילות עבריינית במסגרת ארגון פשיעה. הפעילות העבריינית במסגרת ארגון הפשיעה כללה מעשי סחיטה ואיומים, בגינם נאלצו קבלנים, חברות ועסקים באזור הצפון להיענות להצעת הסוחטים ולקבל "שירותי שמירה" מטעם חברות השמירה האמורות שפעלו בקשר עם ארגון הפשיעה, כאשר בפועל, פעמים רבות, לא התקיימה שמירה כלל.
בהחלטת הוועדה נאמר, כי "מדובר בסחיטת דמי חסות. על פי כתב האישום, קבלני בנייה שלא נעתרו להצעת השמירה ולא שילמו דמי חסות, סבלו מנזקים קשים באתרי הבנייה, נזקים אשר הופסקו עם קבלת הצעת 'השמירה' ותשלום דמי החסות. על מנת להלבין את דמי החסות שהתקבלו, הוקם על ידי הנאשמים, כל אחד לפי חלקו, מנגנון משומן היטב המבוסס על חברות שמירה חלקן לגיטימיות ובעלות רישיון כדין. חברות אלה הוציאו חשבוניות פיקטיביות בהיקפים של עשרות מיליוני שקלים בגין עבודות שמירה אשר בוצעו על ידן לכאורה ובכך ביססו את התשתית להכשרת הכספים".
זו אולי הפעם הראשונה בהיסטוריה בה בוחרת הוועדה לשלול רישיונות מבלי להידרש לפסיקה של בית המשפט. בהחלטת הוועדה נכתב עוד כי "בשל חומרת המעשים ומאפייניהם, גובר בנסיבות האמורות האינטרס הציבורי, ובכלל זאת החובה להגן על ביטחון הציבור, על פני שיקולים שמקורם בפגיעה בזכויות הפרט, ובכלל זאת פגיעה בחופש העיסוק ובפרנסתם של עובדי החברות שחלקם תמי לב".


