בחרתם לגור בירושלים? תסבלו בשקט!

רכבת קשה בירושלים. צילום: יונתן זינדל, נועם מוסקוביץ' | פלאש 90

מחנה השבויים הגדול ביותר בעולם נמצא בירושלים. כן. מה שקראתם. מאות אלפי תושבי עיר הקודש, ממזרח וממערב, מצפון ומדרום, שבויים בידיהן של שתי מפעילות תחבורה ציבורית: 'סיטיפס' שכמות המלל שנשפך עליה אינו פרופורציונאלי למספר השנים שהיא פועלת, ו'אגד', חביבת הקהל, החברה הוותיקה, הגדולה בישראל וכל שאר הסופרלטיבים שהעניקו לו יחצניה הדגולים לאורך השנים.

עד היום לא ברור מי היה הגאון שהעניק לסיטיפס אפשרות לשים פס על ציבור הנוסעים שלה ומנע תחרות על תוואי הנסיעה שלה. ועד היום קשה להבין מדוע ערבה שנתם של פקידי משרד התחבורה למרות כמות התלונות שמצטברת מידי שנה על שולחנם. אולי בגלל שיש להם ועד חזק ורכב צמוד.

באפליקציה של ארגון נוסעי התחבורה הציבורית '15 דקות' הצטברו בתוך שלושה חודשים בלבד 1,400 תלונות של נוסעים על מפעילות התחבורה הציבורית. נחשו מי מפעילה את הקווים ש"זכו" לכמות התלונות הגדולה ביותר…

כן. ניחשתם נכון. אגד. שליש מסך כל התלונות עוסקות בקווי התחבורה בירושלים וסביבותיה. אבל העשירייה הראשונה שייכת לקווי אגד בבירה. מתוך עשר קווים "בעייתיים", רק שניים הם של חברה אחרת. במקרה חברת בת של אגד – אגד תעבורה… כמו שאומרים, התפוח לא נופל רחוק מהעץ.

כך שתושבי ירושלים הוכו שוק על ירך. לא די בכך שהמדינה הפקיעה מהם את ציר יפו והעניקה אותו על מגש של כסף ציבורי לחברה פרטית, לא די בכך שהמדינה התחייבה לא לאפשר לקווי אגד לפעול על התוואי הזו ולשמש חלופה לרכבת הקלה, גם קווי אגד עצמם אינם מציאה גדולה בלשון המעטה.

אתם יודעים למה קוראים לקו 33 בשמו? נוסעים בקו הזה שנוסע מגילה להר נוף דרך בית וגן, אומרים כי מחכים שלושים דקות ואז מגיעים שלושה אוטובוסים. מכאן, קו שלושים ושלוש…

מידי שבוע מגיעות למערכת תלונות על הרכבת הקלה. אין שבוע בו לא מגיעה לפחות תלונה אחת. הנה שתיים מהשבוע האחרון. בראשונה, הרכבת מפסגת זאב נתקעה בתחנת העירייה. במקרה הזה הנהג היה מספיק אדיב על מנת להודיע לנוסעים כי הוא מכבה ומדליק את הרכבת. סיפור שחזר על עצמו פעמיים ונמשך במצטבר קרוב לעשר דקות.

במקרה השני, הרכבת מהר הרצל נתקעה בתחנת החלוץ. הנהג אפילו לא טרח להודיע על-כך לנוסעים הדחוסים בקרון. אלה נאלצו לחכות חמש דקות יקרות. הגולש שהתלונן טען כי הפסיד אוטובוס לצפון הארץ, דבר ששיבש את כל המשך יומו.

ואגד? זו שמאוכזבי הרכבת מעדיפים מחוסר ברירה, לא טובה יותר. כמעט ממחצית התלונות של הנוסעים הן על איחורים, ונסיעות שפשוט נעלמו. זאת אומרת, הנוסעים חיכו וחיכו, הלוח הדיגיטלי בתחנה סיפר שהאוטובוס יגיע בעוד כך וכך דקות והאוטובוס מעולם לא הופיע.

שבויי ירושלים, לבנו אתכם. היו חזקים. כל עוד שפקידי משרד התחבורה ימשיכו לנסוע ברכב פרטי ולפקוק את כבישי הבירה, המצב רק ייעשה יותר גרוע.