זעקה: מדוע אין עובדים חרדיים ברשויות המקומיות

בית עיריית בני ברק (ארכיון). צילום: פלאש 90

כמו בכל ד"וח של מבקר המדינה, גם הדו"ח שפורסם השבוע לא החזיק יותר מידי זמן בכותרות. הריטואל ידוע: המבקר מתריע, העיתונאים מדווחים ולאחר מספר שעות כולם שוכחים ועוברים לשערורייה הבאה, ולא חסרות כאלו בישראל.

אבל הפעם רצינו להתעכב על נושא אחד שהופיע בדוח המבקר, שציין בחומרה כי חמישים אחוז מהעובדים בעיריית בית שמש הם בני משפחה. אז ככה, קודם כל את החיצים חוטף ראש העיר החרדי, משה אבוטבול, בשעה שכל בני המשפחה המועסקים בעירייה מתגוררים בעיר הוותיקה והם נכנסו לעבודה בשנים שאבוטבול לא היה ראש עיר. ובכלל, לעובדים אין שום קשר לציבור החרדי, כפי שניתן היה להבין מהסאב טקסט.

הניסון להציג את ראש העיר החרדי כמי שדואג  "לבני משפחה", בשעה שרובם הם דתיים או חילוניים והוא כלל לא מינה אותם, היא לא הוגן. ספק רב עם בני המשפחה הללו בכלל מצביעים לאבוטבול, הרי מקום עבודתם מובטח בכל מקרה באדיבות ההסתדרות  – אז למה להם להצביע עבור המועמד החרדי…

מאות עובדים דתיים בבני ברק

אבל לא זה הנושא שרצינו להתעכב עליו, אלא נושא העסקת חרדים ברשויות המקומיות.

אין זה סוד כי ברוב הרשויות המקומיות לא תמצאו עובדים חרדיים, גם אם הם בעלי תארים. כולנו יודעים איך השיטה של "חבר מביא חבר" פועלת (באמצעות מכרז, כן, כן…). וכך, למרות שהחרדים הם 11% מהאוכלוסייה בישראל הם לא באים לידי ביטוי במצבת כוח האדם ברשויות המקומיות, שם נהנים הרוב במקרים מאין ספור הטבות שהשלטון המקומי יודע לפנק את עובדיו. ותאמינו לנו, יש פינוקים. לא תמיד ברמת השכר כמו בהטבות השונות מסביב.

אבל הזעקה שלנו היא כלפי הרשויות החרדיות, מדוע הם לא מעסיקים רק חרדיים. תכנסו פעם לעיריית בני ברק ולא תופתעו לגלות כי במחלקת הרווחה העירונית עובדות עשרות חילוניות ודתיות. החרדיות הן מיעוט של ממש, ופה מדובר בעבודה שדורשת הרבה מאד רגישות דתית. אבל זה לא רק ברווחה אלא בעוד הרבה מחלקות שונות בעירייה.

המצב הזה נכון גם בעיריית בית שמש ובעוד רשויות מקומיות אחרות. אז נכון, באלעד, ביתר ומודיעין עילית, שהן רשויות מקומיות יחסית חדשות, מצבת העובדים היא ברובה חרדים – אבל בשאר המקומות הדבר טעון שיפור מיידי.  

חרדים גם ברשויות מעורבות

בשנים עברו טענו ראשי הרשויות המקומיות כי יש מחסום של "תואר ראשון", שאין לחרדים. אבל בעשור האחרון השוק כולו מוצף עם נשים וגברים חרדיים שלמדו תואר ראשון ואין שום מניעה לקבל אותם לעבודה, ועדיין אנחנו לא רואים אותם במסדרונות של הרשויות השונות.

הטענה היא לא רק כלפי הרשויות החרדיות, אלא גם כלפי הרשויות המעורבות שיש נציגים חרדיים ברשות המקומית. בדרך כלל, כל חבר מועצה יכול להכניס למקום העבודה כמה עובדים חדשים, למרות שיש "מכרזים" רשמיים. אולם בפועל אנחנו לא רואים שיש יותר עובדים חרדיים, וזה מתסכל.

אז מה עושים?

ראשית, חשוב לדאוג לפרנסה ליהודים חרדיים. כי אם אנחנו לא נדאג לעצמינו, מי בדיוק ידאג לנו.

ומעבר לכך: בעוד שחבר מועצה חרדי יש לו כוח רק באם הוא נמצא בקואליציה -וגם אז כוחו לפעמים מוגבל- לפקיד בעירייה יש כח אדיר ביד. הכוח נשאר בידיו גם אם חבר המועצה נמצא באופוזיציה, והוא יכול להמשיך לעזור לאנשים. הבעיה היא שחברי המועצה חוששים כי באם הם יכניסו לעבודה מישהו חרדי, בסופו של דבר כולם יפנו אליו בבקשת עזרה ואיכשהו זה יבוא על חשבונם. זו טענה מטופשת והם טועים בה, אבל לפעמים חברי המועצה מונעים מאגו אישי, וחבל.

זה הזמן להתעקש להכניס כמה שיותר חרדים למנגנון המשומן של השלטון המקומי. המשכורת של העובדים מגיע מכספי משלמי המיסים ואנחנו צריכים להיות חלק מהעסק הזה ולא להפקיר את הזירה לאחרים.