אי שוויון במימון הממשלתי של רשויות מקומיות: מניתוח נתונים – בין 1997 לשנת 2016 – עולה, כי המימון הממשלתי הגבוה ביותר הולך להתנחלויות הלא-חרדיות. יוצאת מן הכלל: עמנואל זכתה בתקצוב גבוה במספר פרמטרים וניצבת בקדמת הרשימה מבין שכנותיה. ומי תוקצב היטב בשלטון הימין? היישובים הערביים במגמת עלייה בתקצוב ההשתתפות הממשלתית בהוצאה המוניציפלית
שי קליין 05.08.2018
תקצוב נמוך לנפש. ביתר עילית | צילום: נתי שוחט, פלאש90 המסמך משווה בין 4 קבוצות של יישובים: יישובי "פורום ה-15"; עיירות הפיתוח; היישובים הערביים; וההתנחלויות. הדוח מבחין בנוסף בין ההתנחלויות החרדיות (ביתר עילית, מודיעין עילית ועמנואל) ובין אלה הלא חרדיות.
במהלך שני העשורים הנדונים גדלה אוכלוסיית ישראל. הגידול המשמעותי ביותר נרשם בהתנחלויות – גידול של 150%; אלא שרוב הגידול נרשם בשלוש ההתנחלויות החרדיות, שאוכלוסייתן התרחבה בשיעור של 474%, בעוד שאוכלוסיית ההתנחלויות הלא-חרדיות גדלה בשיעור של 107%. ביישובים הערביים נרשם שיעור גידול של 66%, ואילו בעיירות הפיתוח וביישובי "פורום ה-15" גדלה האוכלוסייה בשיעור דומה ונמוך יותר: 34% ו-30%, בהתאמה.
שילוב של הנתונים התקציביים ושל הנתונים הדמוגרפיים מעלה פערים משמעותיים בין קבוצות היישובים.
עיקרי הממצאים
1. הוצאות של הרשויות המקומיות
בשנת 2016, ההוצאה בתקציב המוניציפלי הגבוהה ביותר, בחישוב לנפש, היא של הרשויות העשירות ביותר בישראל, אלה המאוגדות ב"פורום ה-15" – 7,834 ₪. במרחק לא גדול אחריהן מדורגות עיירות הפיתוח, עם תקציב של 7,206 ₪ לנפש. במקום השלישי מצויות ההתנחלויות ואילו במקום האחרון נמצאים היישובים הערביים, עם 5,700 ₪ לנפש.
אולם אם נפריד את ההתנחלויות לשתי קבוצות, חרדיות ולא חרדיות, נמצא כי את המקום הראשון תופסות ההתנחלויות הלא-חרדיות, עם ההוצאה לנפש הגבוהה ביותר – 7,997 ₪, בעוד שאלה החרדיות הן בעלות ההוצאה התקציבית לנפש הנמוכה ביותר – 3,868 ₪. זאת, למעט עמנואל, שזכתה להיות מדורגת כמעט בראש הרשימה מבחינה תקצובית.
2. השתתפות ממשלתית במימון התקציב המוניציפאלי
ממשלת ישראל משתתפת במימון של חלק גדול מן השירותים שהרשויות המקומיות מושיטות לתושביהן. ההשתתפות באה בשתי צורות: (א) השתתפות מיועדת; (ב) מענקי איזון.
א. השתתפות מיועדת: מדובר בתקציבים שהממשלה מעבירה לרשויות המקומיות כהשתתפות בסעיפי הוצאה מקומיים ספציפיים. לדוגמא: חינוך, רווחה ובריאות וכן שירותים מקומיים – תברואה, תכנון ובניין עיר, כבישים ותאורה, גנים ציבוריים, ענייני ביטחון מקומיים.
ההשתתפות הממשלתית חשובה במיוחד ברשויות המקומיות מעוטות המשאבים: בעוד שרשויות מקומיות מבוססות מסוגלות לממן ממקורותיהן העצמאיים חלק גדול משירותים אלה, הדבר הוא בלתי אפשרי ברשויות מעוטות המשאבים. הנתונים מעלים הבדלים משמעותיים בין קבוצות שונות ברשויות המקומיות, כאשר היתרון הברור הוא של ההתנחלויות הלא חרדיות.
• התנחלויות-חרדיות ולא חרדיות: התנחלויות הלא-חרדיות קיבלו בשנת 2016 מימון ממשלתי מיועד הגבוה פי 2.2 מזה של מקבילותיהן החרדיות (למעט עמנואל) – 3,248 ₪ לנפש לעומת 1,486 ₪ לנפש, בהתאמה.
• עיירות הפיתוח: בולטות בשיעור הגידול הנמוך ביותר של ההכנסה המיועדת לנפש בשנים 2016-1997 – 25% בלבד – בשעה שאוכלוסייתן גדלה בשיעור של 34%, לערך.
• יישובים ערביים: ההשתתפות המיועדת לנפש, שעמדה ב-1997 על 1,311 ₪, גדלה עד 2016 ב-108% ועמדה על 2,722 ₪ (כל הנתונים במחירי 2016). גידול זה התבטא בעיקר בהנהגת תקצוב דיפרנציאלי נדיב מבעבר, ובתוכניות רב-שנתיות לפיתוח כלכלי של המגזר הערבי (האחרונה שבהן היא החלטת הממשלה 922).
ב. מענקי איזון ("המענק הכללי"): מענקי האיזון משמשים לסיוע לרשויות מעוטות משאבים. היישובים המבוססים ("פורום ה-15") אינם מקבלים מענקי איזון.
בתקופת המשבר הכלכלי של האינתיפאדה השנייה ערכה הממשלה קיצוצים תקציביים כבדים, שפגעו בין היתר במענקי האיזון. ב-1997, תקציב מענקי האיזון עמד על 5.29 מיליארד ₪, וב-2001, ערב האינתיפאדה, הוא גדל עד לכדי 5.67 מיליארד ₪. בעקבות הקיצוצים קטן התקציב ובשנת 2014 הוא עמד על 3.82 מיליארד ₪. לאחר מכן נרשם גידול ובשנת 2016 עמד התקציב על 4.89 מיליארד ₪ – ב-14% פחות מן השיא שנקבע ב-2001. לפי נתונים של משרד האוצר, ב-2019 צפוי תקציב זה לשוב לרמתו בשנת 2001 – 5.5 מיליארד ₪.
גם בתחום זה יש הבדלים משמעותיים בין קבוצות הרשויות המקומיות, כאשר היתרון הברור הוא של ההתנחלויות הלא חרדיות: ב-1997 היו מענקי האיזון שניתנו להתנחלויות החרדיות, בחישוב לנפש, דומה לזה של אלה הלא חרדיות, אך שני עשורים מאוחר יותר היו המענקים שניתנו להתנחלויות הלא חרדיות גדול ב-46% מזה של מקבילותיהן החרדיות.
