הלוחם האמריקאי • האורלנדו הצנוע ומה שמסתתר בתוכו

צילומים: יצרן

בפרשת השבוע – פרשת בהעלותך – מוזכרת מידת הענווה. נזכרתי בזה, כשנהגתי השבוע על שברולט אורלנדו. הוא שווה, הוא חזק, הוא כליל מעלות – אבל מצטנע. כמו נבלע בתוך הסגמנט מבלי ליחצ"ן את עצמו. בדיוק בשביל זה יש מבחני רכב ב'ביזנעס': כדי להוכיח שלא כל מי שבולט בקטגוריית המיני-וואנים, שווה יותר.

הפרונט של המכונית גדול. מרובע, אמריקאי. יוצר מצג של "אל תתעסקו איתי" ותפנו לי את המקום באספלט. הסמל המוזהב גדול אף הוא וכן שני הפנסים הקדמיים. הסיפור הזה חוזר על עצמו גם מאחור, עם שני פנסים גדולי ממדים הבולטים מאוד על רקע הפשטות העיצובית. מראות הצד שלו יוצאות מידי החוצה, ונראות כמו מחושים של בעל-חי, ובכללי – העיצוב החיצוני שלו ייחודי ומושך תשומת-לב, כולל חלונות הצד הקטנים יחסית.

חיצונית, מדובר במכונית בעלת עיצוב ריבועי. זה טוב, משום שבשורה השלישית, המיועדת לנוסע השישי ולנוסע השביעי, יש יותר מקום בראש – יחסית למכונית שהגג שלה מעוגל. אגב, יש שטועים בה ומשייכים אותה לקטגוריית הפנאי-שטח. היא לא מתיימרת להיות שם, אבל בהחלט ירדתי עם האורלנדו לשבילי קק"ל, בזכות מרווח גחון נאה יחסית – שאינו נופל מקיה ספורטאז', לדוגמא. אם הספורטאז' יכולה, למה האורלנדו לא?

צבע הריפוד בתוך האורלנדו בו נהגתי היה שחור. הדשבורד פלסטיקאי, אך מורכב היטב, והמכונית עברה שדרוג בכל הנוגע לאבזור, מאז המבחן הקודם שעשיתי עליה לפני שלוש שנים:

ההגה עם תיפורי עור ועליו מתגים לשליטה על מערכת השמע; הקונסולה מרכזית אלכסונית ונוחה מאוד לתפעול שעליה קבועים מערכת מולטימדיה 5 אינטש (קטנה יחסית) עם מצלמת רוורס, חימום כסא נהג, ועוד, לצד שליטה על מערכת המולטימדיה והמיזוג המעולה. בלוח המחוונים נמצא גם מחשב דרך חכם. בקדמת המכונית שפע של תאי אחסון.

על ההגה המעולה, המצופה עור – שנשמע היטב לתנועות הידיים בכל מהירות שהיא (והייתה מהירות) – קבועה מערכת 'קרוז-קונטרול', שבסיועה האדיב ניתן לשלוט על המהירות בה תנוע המכונית, לצד האצה או האטה. המהמורות בכביש נספגות בצורה נאותה לקטגוריה. גם כשניסיתי לאתגר את המכונית בסיבובים חדים במהירויות גבוהות, נהניתי מהתוצאה.

והמנוע? הוא טובב! נכון, בגרסת הדיזל שלו הוא אפילו טוב יותר, אבל גם גרסת הבנזין שעליה נסענו לא אכזבה – בזכות מנוע 1.4 ליטר טורבו, ו-140 כוחות סוס. אלה משודכים לתיבה אוטומטית עם אפשרות לתפעול ידני (טיפ-טרוניק). המכונית שועטת קדימה וללא ספק זה אחד המנועים המעולים בקטגוריה.

המושבים של האורלנדו נוחים ומימין הנהג יש גם ידית. המושב השני נחלק לשניים: כסא ושני כסאות שמתקפלים בנפרד, אך השורה הזו לא נמצאת על מסילה  – מה שאומר שאי-אפשר להזיזה קדימה או אחורה. בגב המושב האמצעי בשורה השנייה יש משענת, שניתנת להורדה – אם המושב אינו מאויש.

המושב השלישי מרווח יחסית לקטגוריה, וגם בוגרים לא יתלוננו במידה ויידרשו לשבת בו – גם בגלל הגובה, גם בגלל המרווח וגם בגלל המקום לרגליים. זה נתון חשוב מאוד, כי כלל המכוניות בקטגוריית המיני-וואן הסטנדרטיות (לא פורד אקספלורר ודומיו) צפופות מאוד בשורה השלישית.

הבאגז', כמו כל מכונית מתחרה, צר מלהכיל, ויאכלס 101 ליטרים בסך-הכול. זאת אומרת שאת המזוודה בדרך לשוויגער תוכלו להכניס לשם. עם זאת אם תזדקקו להעמיס אותו כהוגן, כמובן שתוכלו לקפל את הכיסאות מאחור ולקבל תא מטען ענק בנפח של 1,594 ליטרים. תכולה של חצי דירה תיכנס לשם בקלות (טוב, בלי אחריות).

דגם הבנזין עליו נהגתי, צרך ליטר לכל 11 קילומטרים – נתון שגם הוא מעולה בהתחשב בגודל הרכב ובביצועיו.

נתונים לגרסה הנבחנת: מחיר: החל מ-162,000 שקל | בסיס גלגלים: 2,760 מ"מ | ממונט: 20.4 קג"מ ב-1250 סל"ד | תאוצה מ-0 ל-100: 11 שניות | מנוע: בנזין 1,400 טורבו, 140 כ"ס | דרגת זיהום אוויר: 14 |6  כריות אוויר

—

יתרונות: מנוע, גיר, עיצוב, יציבות, הגה, צריכת דלק | חסרונות: תא מטען קטן, חוסר יכולת להזיז את כיסאות השורה האמצעית, אבזור