הם בסך הכל רוצים כוח עבודה זול

הפגנת מתמחים (ארכיון). צילומים: יונתן סינדל | פלאש 90, Billion Photos | שאטרסטוק

לפני כשבועיים התקיימה בירושלים בחינת לשכת עורכי הדין, אליה ניגשו לא פחות מ-3,400 מתמחים. רק כארבעים וארבעה אחוזים מתוכם צלחו את הבחינה (כך לפי נתונים רשמיים שפרסמה לשכת עורכי הדין).

השאר, כך נראה, יאלצו למצוא עבודה זמנית בחודשים הקרובים ולנסות את מזלם במועד הבא בעוד כחצי שנה, בנובמבר. בנוסף יהיה עליהם להתמודד עם שינוי תמהיל הבחינה שיכלול בין היתר גם שאלות מהדין המהותי. לטענת יוזמי השינוי, השינוי יועיל לשוק עורכי הדין בעשותו סלקציה בין המתאימים ביותר, לבין אלה שאינם מתאימים למקצוע.

אחוזי המעבר הנמוכים גררו התנצחויות בלתי פוסקות בתקשורת, כאשר מצד אחד של המתרס ניצב ראש לשכת עורכי הדין בטיעוניו כי המכללות מציפות את שוק עורכי הדין הרווי ממילא, ובפרט בכאלה שאינם מתאימים למקצוע. כראיה לכך הביא את נתון הבא: כשבעים אחוזים מבין בוגרי האוניברסיטאות שניגשו למבחן – עברו את המבחן בהצלחה, לעומת זאת, מבין בוגרי המכללות, רק כשלושים אחוזים צלחו את המבחן.

מצדו השני של המתרס ניצבים ראשי המכללות שטוענים כי לשכת עורכי הדין היא זו שחוסמת את המתמחים בישורת האחרונה, לאחר שלמדו שלוש וחצי שנים, הוזילו מהונם ואונם, עברו שנת התמחות לעיתים אף בשכר מינימום ובשעות שאינן שעות.

וכך נוצר מצב אבסורדי: סטודנט שהשלים את חוק לימודיו ומעוניין להירשם להתמחות, הלשכה תפרוש עליו את חסותה באופן מידי על כל המשתמע מכך ולא דווקא מהיבט חיובי. הוא יהיה כפוף לדין משמעתי, יותר לו לבצע עבודות משפטיות שיוחדו לעורך דין בכפוף למגבלות וכמובן תחת חסותו של עורך הדין המאמן, אולם כאשר יחפץ להיכנס תחת כנפי הלשכה ולהיות חבר מן המניין, תתפרץ האג'נדה לפי הגילדה צריכה לשמור על עצמה.

הסטודנט עליו כבר חלים חובות הלשכה, ייאלץ לעבור מבחן שאינו משתווה בשום פרמטר למבחן אותו היה אמור לעבור מתמחה לפי כשנתיים וסיכוייו לשרוד אותו אינם גבוהים במיוחד אם הוא למד במכללה. יצוין כי הקשחת הבחינה בעידן האחרון בוצעה בלא כל שינוי בחוק. זאת ממבלי להידרש לשאלה במה נבדל מתמחה הניגש לבחינה בתשע"ז למתמחה שניגש בתשע"ד…

האינטרס גובר על ההיגיון

כך שאילו נכונה טענת הלשכה כי הקשיחה את הבחינות על מנת לשמור על רמתם של עורכי הדין במדינה, וכי דחפה לשינוי מתכונת הבחינה מאותה סיבה, מדוע לא העבירה זאת בתיקון לחוק. וחמור מכך, מדוע לא קבעה כי תקיים את הבחינה לפני קבלת המתמחה להתמחות, כך שרק מי שצלח את הבחינה יוכל להתמחות ורק לאחר ההתמחות יקבל את רישיונו?

מדוע מה שטוב וראוי בבחינות של מועצת רואי החשבון, אינו טוב וראוי בבחינת לשכת עורכי הדין?

אילו יוקדם המבחן ויתבצע לפני ההתמחות, תגדל התועלת הן מבחינת סינון מי שאינו ראוי, והן מבחינת הסמכתו האישית של המתמחה.

במצב הנוכחי כאשר המתמחה משלים שנת התמחות עליו להפסיק את התמחותו על מנת להתכונן למבחן, ולכן נאלץ מעסיקו להעסיק מתמחה אחר. וכך, בדרך קבע, בכל שנה נכנסים עוד ועוד מתמחים. בעוד הקודמים פורשים אף אם היו מוצלחים ביותר, שכן עליהם להפסיק את התמחותם על מנת להתכונן לבחינה, ולהיבחן…

ולאחר הבחינה, אף אם התמזל מזלם וצלחו את הבחינה, שוב אינם יכולים לשוב לאותו משרד שכן מתמחה חדש מאייש את מקומם. כך בעודם מוצלחים ככל שיהיו עם רישיון עריכת דין ביד, מחפשים עורכי הדין החדשים עבודה. מצב זה אף דוחק לעיתים באמיצים שבהם לפתוח משרד עצמי המכביד אף הוא על השוק הרווי ממילא.

כך שאילו חפצו בלשכת עורכי הדין לסנן את המתאימים ביותר למקצוע ולמנוע מכל השאר להוזיל ולרדד את השוק, היה עליהם להקדים את בחינות הלשכה לפני ההתמחות. כך שרק מי שצלח אותן יוכל לגשת להתמחות.

כנראה שהאינטרס של עורכי הדין הוותיקים לקבל מידי שנה כוח עבודה זול של מתמחים גובר על יתר השיקולים ועל ההיגיון הבריא וסותר לחלוטין את האג'נדה של לשכת עורכי הדין המבקשת לסגור את שערי המקצוע בשל ההיצף בשוק.

עורכי דין מתחרים – ממש לא!

עבדים זולים כמתמחים – ממש כן!