רה"מ ושר הביטחון עם צמרת המטכ"ל בקריה בת"א | צילום: קובי גדעון, לע"מ "השיקול של ביטול טקסי יום הזיכרון, חגיגות יום העצמאות, ואירוע הזמר הבינלאומי, כלל לא עלה בדיונים בקבינט, ואיננו מרכיב בקבלת ההחלטות". כך אמר אתמול אחד מחברי בקבינט, שהשתתף בדיונים אודות בקשת החמאס להפסקת אש.
ניתן אמנם לקבל את הטענה, שהדיונים אכן עסקו רק בשאלת הרווח וההפסד של המשך הלחימה או ההפוגה, אולם לא ניתן להשתחרר מהרושם כי מאחורי הקלעים, או לפחות בתת ההכרה של מקבלי ההחלטות, עמדה גם שאלת העיתוי הבלתי נח מבחינת ישראל בהמשך הירי.
שיקול נוסף, שגם אם לא נאמר בפומבי הרי שהוא בהחלט נלקח בחשבון של מקבלי ההחלטות בבור שבקריה, הוא שאלת העלות הכספית המושתת על מערכת הביטחון בשל מחירו של כל יום לחימה, וכן המחיר האדיר שמשלם המשק כולו בשל השבתה של כשליש ממנו בזמן הירי.
לעלויות הרבות יש להוסיף את מרכיב הפיצוי של בעלי המבנים שנפגעו, ואת עלות שיקומם של הפצועים ונפגעי החרדה, אשר מכבידים אף הם על תקציב מערכת הבטחון. וכל זאת עוד בטרם חישבנו את עלותם של הפיצויים לנופלים על משמרתם, ואת נפגעי הטרור במערכות אלו.
קשה עד בלתי אפשרי להעריך את עלותו של המבצע האחרון למערכת הביטחון, שכן מטבע הדברים המידע הינו חסוי מכלל הציבור, ומעטים האנשים היודעים לחשב כל מרכיב בסבב האחרון ולהעריך את עלותו הכוללת.
די אם נזכיר, כי רק המחיר של כל סוללת יירוט המוצבת במאות מוקדים ברחבי הארץ עלותה מאות מיליוני דולרים, ומחירו של טיל יירוט בודד עשוי להגיע למאות אלפי דולרים. אם נחשב את כמות טילי היירוט נורו על ידי הצבא כנגד כל טיל שנורה מרצועת עזה, נגיע למאות רבות של מיליונים. כשמלבד כל זה, עלותה של כל גיחה אווירית לעבר הרצועה אף היא גבוהה מאד.
אז נכון שהמערכה האווירית מתוקצבת כולה מתקציב אמריקני, אך גם לכך יש מגבלות הדורשות התכנסות לתוך מסגרת תקציבית.
עלותה של שעת אויר בכלי הטיס השונים המשמשים את חיל האוויר, כמו גם שימוש בטילים מדוייקים ביותר המסוגלים להיכנס לחדר בבניין רב קומות, ולהתביית על מיטתו של רב מרצחים כלשהו באמצעות חיישנים מתקדמים, אף הם עלותם גבוהה מאוד, אשר כאמור למתי מעט בלבד בעלי סיווג בטחוני גבוה במיוחד ניתנת הגישה לתמחור עלויות אלו. אך גם בלי להיות מומחה גדול לעניני ביטחון, ניתן להעריך שכל טיל כזה, על כל הטכנולוגיה שהוא נושא אתו, עלותו היא לפחות כמה עשרות אלפי דולרים, אם לא יותר.
קרן הפיצויים האמורה לפצות את הפגיעות ברכוש, אף היא איננה ששה לפתוח את הכיס לנפגעים חדשים, ויעידו על כך אותם אילו שנפגע רכושם בסבבים הקודמים – כמה דם ויזע הם הקיזו עד שזכו לראות חלק מהפיצוי המגיע להם, כשעל היתר הם ממשכים להיאבק עד היום.
כל אלו ועוד, הינם שיקולים כלכליים המשפיעים ועוד איך על מקבלי ההחלטות בצבא ובממשלה, כאשר הבור התקציבי שנפער עם כל יום נוסף של לחימה – משמעו חריגה ממסגרת התקציב, שהשפעתה משליכה על המשק כולו. וגם אם הדברים אינם נאמרים בפירוש, הרי שוודאי הם קיימים בסל השיקולים.
