חשיפה: כך נעקצו מאות האברכים במשולש האשדודי

גם 'הוא' קנה

וכך פעלה השיטה שנחשפת לראשונה ב'ביזנעס'. "המשווק החסידי הגיע לאותם עסקנים, הציע להם דונם במחיר נמוך משמעותית מהמחיר שהוא נטל מהציבור הרחב, ובכך שכנע אותם למעשה להצטרף לרשימה שהרכיב. כך, באופן שיטתי, נהגו הוא ואנשיו לנופף ברשימה הזאת מול אברכים תמימים שחשדותיהם נעלמו לנוכח הרשימה המכובדת שהוצגה בפניהם".

"אם הבן של אדמו"ר חשוב כל כך קנה במקום קרקע ומאמין בזה", משחזר באוזנינו אברך נוסף ששוחח עמנו בכאב, "מה אני אמור לחשוב? שהוא בטח התייעץ עם אביו, שהוא בוודאי בדק את הנושא והחליט בדעה מושכלת. מאין לי לדעת שהוא רכש את הקרקע בכלום-כסף רק כדי שיוכלו לספר לי, התמים והנעקץ, שגם 'הוא' קנה?", תוהה האברך ששערו כבר מלבין, ולא רק בקצוות, בכאב עצור.

לאחר שהוא מפרט באזננו את שיטת הפעולה, מציין א.ג. שזו עבדה גם עליו. "אין מה לומר", הוא נאנח, "הם יודעים את העבודה. יש להם פה טוב, יכולות שיווקיות מצוינות והם מצוידים בנתונים חתומים בידי עורכי דין. השתכנעתי".

אותו אברך, אחד ממאות שנכוו באותו 'משולש חקלאי', רכש מהמשווקים חמישה דונם בעלות כוללת של 140 אלף דולר כדי להבטיח דירה לנישואי בנו. חישוב פשוט שלוקח בחשבון את שערו היציג של הדולר באותם ימים – קרוב לחמישה שקלים – מעלה סכום גבוה של 700 אלף שקלים אותם הוא השקיע בקרקעות שפרחו באוויר. "הם אמרו לי אז: אל תקנה עכשיו הרבה קרקעות. אנחנו רוצים שתרכוש מקסימום חמישה דונם כדי שכשהם יופשרו, תוך שנה-שנתיים, תוכל להבין כמה הפסדת"…

מי שבכל אופן הרוויח מאותן קרקעות לטענת אותו אברך, הם המתווכים או לפחות העומדים בראש הפירמידה והמי שהיו תחתיהם בשרשרת המזון, שגזרו לעצמם קופון נאה בסך של 120 אלף שקל על כל דונם שמכרו. "הקרקעות לא היו בבעלות המשווקים, אלא בבעלותו של איש עסקים שנתן את הזכות למשווקים כדי שאלה שימכרו עבורו יחידות מהקרקע.

"השיטה שלהם הייתה פשוטה: הם אמרו לו ש'הצליחו' למכור כל דונם בשלושים אלף שקל, בעוד שהם עצמם גבו עליו 150 אלף שקל. אותו איש עסקים קיבל את עשרות אלפי השקלים שלו על כל מכירה, אולם המתווכים נטלו לעצמם את הסכום המופקע של 120 אלף. יותר מההפסד של הקרקע, קשה לי עם העובדה ששילמתי 140 אלף שקל על קרקע ששווה אולי שלושים".

כמו הימורים

בעשור האחרון, לפי נתונים רשמיים שפורסמו, חלה עלייה משמעותית במכירת קרקעות חקלאיות לציבור הרחב. אנשים רבים מאמינים בהבטחות שמפזרים המשווקים כי עתידן של הקרקעות מובטח משום שהן יופשרו בעתיד למגורים, ואינם טורחים לבצע בדיקה מוקדמת של השוק המורכב הזה שכבר הספיק להותיר אלפי אנשים בלי קרקע, בלי כסף ובלי החלום על התעשרות מוקדמת.

בעקבות הנפילות הרבות שאירעו במהלך השנים, משרד הפנים מפרסם מדי תקופה קריאות שונות לנקיטת משנה זהירות בעת רכישת קרקעות חקלאיות להשקעה. בשנת 2012, אחת השנים ה'חמות' של ענף הקרקעות החקלאיות, פרסם משרד הפנים הודעה שבה קרא "לבדוק את המצב החוקי של הקרקע וייעודה בהתאם לתוכניות החלות על הקרקע, שכן הבטחות היזמים בדבר הפשרת הקרקע למגורים איננה בהכרח מבוססת על המציאות. כל עוד לא שונה ייעוד הקרקע מחקלאי למגורים לא ניתן יהיה לבנות על הקרקע".

ההודעות הרבות שהונפקו במהלך השנים על ידי הגופים הממשלתיים, והיו הרבה, מציגות את ההשקעה בקרקעות חקלאיות כהשקעה ספקולטיבית שאינה נגרעת מהימורים או מהשקעה חסרת הגיון בשוק ההון. מבחינה סטטיסטית, סבורים מומחים, אין הבדל גדול בין השקעה ספקולטיבית בשוק ההון לבין רכישת קרקע חקלאית להפשרה. ההבדל היחיד נעוץ בכך שמניות ניתן לרכוש גם בסכומים נמוכים של עשרות שקלים, ואילו קרקעות מתחילות בעשרות אלפים – והנזק, בהתאם.

אחרי הכל, חשוב להדגיש שוב. היו ויהיו סיפורי הצלחות. קחו לדוגמא את הקרקעות החקלאיות לצד באר יעקב שאיש לא האמין שיופשרו בשל סמיכותן למתקנים ביטחוניים רגישים. היום מעל עשור וחצי לאחר השיווק, הקרקעות הפכו את בעליהן לעשירים.

אך הצרה היא שכמו תמיד, ההשקעות בקרקעות חקלאיות, מלוות לעיתים קרובות בסיפורים על אנשים שרכשו קרקע לפני כמה עשורים, וכיום הם בעלים של נכסי נדל"ן יקרים במרכז הארץ. אף אחד לא מספר על כמות האכזבות שסטטיסטית היו גבוהות הרבה יותר. "גם אתם יכולים להשקיע היום וליהנות בעוד כמה שנים מנכסים באזורים מבוקשים", נכתב באחת הפרסומות שהציגה את הקרקע החקלאית ביישוב זנוח בנגב כאחת שתהיה בעוד כמה שנים התחליף האולטימטיבי לתל-אביב.

הבעיה היא, מה לעשות, שרוב הסיפורים לא נגמרו כפי שהיו רוצים היזמים ומשווקי הקרקעות למיניהם.