חשיפה: 'תכנית המיליון' של המדינות האסלאמיות לרצועת עזה

"רשימת ההוצאות שמדינת ישראל הוציאה בכל אותם השנים, ארוכה מאוד", כותבים מחברי המסמך. הם לא מתעצלים ובפרק ארוך מאוד, הם מפרטים את ההוצאות. נביא את עיקרי הדברים: "עלות ההתנתקות כ-12 מיליארד שקל; בצוק איתן הפסידה המדינה כ-15 מיליארד שקל; לישראל יש יותר מעשר מערכות כיפת ברזל בשווי כולל של למעלה ממיליארד דולר – לא כולל מיליארדים נוספים של פיתוח והקמה".

הלאה, "עלות מיירט נע על פי הפרסומים, בין 50 עד מאה אלף דולר לטיל בודד. בשמונה השנים שהמערכת מבצעית, יירטה ישראל אלפי טילים באמצעות אותם מיירטים". כותבי המסמך מגלים בקיאות ומוסיפים כי "בתחילת דרכה, מערכת כיפת ברזל הייתה שולחת שני מיירטים לכל רקטה".

והם ממשיכים בסיכום המיליארדים. "עלות 'עמוד ענן' למשק הישראלי, יותר מ-2 מיליארד שקל; עלות 'עופרת יצוקה' יותר מ-8 מיליארד שקל; בחודש נובמבר 2018, פורסם לאחר סבב לחימה קצר, כי 40 שעות לחימה, נאמדים ב-120 מיליון שקל ובשנים האחרונות היו כמה וכמה סבבים שכאלה, שעלו למדינה מאות מיליוני שקלים.

"גם בימי רגיעה, ערוכה מדינת ישראל סביב לרצועה, עם ציוד בשווי מיליארדי שקלים: בלוני צפייה; מזל"טים; כטמ"מים; מטוסי קרב; מסוקי קרב וספינות טילים. גדודים המונים מאות חיילים, כלים כבדים וקלים, אספקות מזון ונשק".

בסעיף ההוצאות של ישראל על הרצועה, מזכירים מחברי 'תוכנית המיליון', את המאבק בהפגנות הגדר. "ירי כדורי גומי, רימוני גז ואמצעים שונים לפיזור הפגנות; התמודדות עם בלוני נפץ ושריפות ענק; נזקי ענק לחקלאות ולשמורת הטבע מהשריפות; בניית ממדים וחדרי ביטחון ליישובים הצמודים לגדר וחלוקת מיגוניות במימון הממשלה והעיריות למפעלים ולמרחבים ציבוריים".

עלויות של נופלים ונפגעים

אל רשימת ההוצאות זו ההולכת ומגביהה מצרפים מחברי המסמך גם, "פיצוי אבדן ימי עבודה; פיצוי מס רכוש למאות או לאלפי בתים שניזוקו; פיצויים לעסקים; הטבות מס לכל יישובי העוטף, תשלומים לחיילים לימי לחימה ואימון".

עלויות נוספות נרשמות, בגין "פיתוח והפעלת המעבדה הטכנולוגית, לגילוי ואיתור מנהרות; מערכת אמולסיה לפיצוץ מנהרות; כמויות אדירות של חומרי נפץ והקמת המכשול נגד המנהרות בגבול עזה: בניית הקיר התת-קרקעי, מוערכת בסכום של 3 מיליארד שקל (כ-40 מיליון שקל לקילומטר) וזאת לאחר השקעה במערכת ההגנה הוברס ב', שנבנתה לאחר ההתנתקות.

שימו לב. לא מוצמד תג מחיר לכל הוצאה שהזכרנו כאן. אולם הפרט מלמד על הכלל וזאת מה שמחברי המסמך באים לומר: המוצר ששמו 'רצועת עזה' עולה לישראל מאות מיליארדי שקלים, שיוצאים מקופת המדינה. ובתכלס, לא מביאים את הפתרון אלא רק מכבים שרפות מקומיות.

בשולי הפרק הארוך, מזכירים כותבי 'תוכנית המיליון', כי "מדינת ישראל משלמת מידי שנה עשרות מיליוני שקלים, למשפחות הנופלים במערכות ישראל ובפעולות איבה. עזרה בדיור, הוצאות החזקת בית, מענקי חתונות ליתומים ואפילו מימון שיעורי נהיגה והנחות באגרות רכב".

סעיף נוסף שגם הוא שווה מאות מיליוני שקלים מדי שנה, עוסק בנפגעי הטרור והטילים. "מדינת ישראל משלמת את קצבאות הנכות, הן של האזרחים והן של החיילים. בדומה לנופלים, גם לנפגעים עוזרת המדינה בדיור, רכב, עזרה יומיומית, עזרה למשפחות, אשפוזים, טיפולים גופניים ונפשיים ועוד שלל עלויות, שיעדן לרכך את החיים של הנפגע ומשפחתו. כל זאת, לצד מימון מערכות תיאום וסיוע לתושבי רצועת עזה, ותשתיות משותפות של חשמל, מים וביוב".

פתרון המיליון

אם הבנו עד כה את העלויות הגבוהות שרצועת עזה גובה מאיתנו ועדיין איננו רואים את הסוף, מחברי המסמך כותבים, שאילו מדינת ישראל הייתה מנסה לחזור במכונת הזמן, חמש עשרה שנה לאחור, לאסוף את כל אותם הכספים הישירים והעקיפים שמנינו כאן. הרי שמשתלם היה, "להציע אותם לתושבי עזה על מנת שיעזבו את הרצועה לנצח".

בתוכנית ארוכת הטווח, המשתרעת על פני חמש עשרה שנה, משנת 2020 ועד לשנת 2035. מציעים מדינות ערב העשירות, כי כל תושב עזה יקבל מיליון שקלים, על מנת שיאסוף את מעט מטלטליו, יבחר את המדינה האהובה עליו, ויתעופף מכאן לדרכו. (האחרון שיוצא מתבקש לכבות את האור. ד"ש).

אין מדובר חלילה בגירוש אכזרי או טרנספר כוחני. מדינות ערב מבינות שסיר הלחץ המבעבע ששמו רצועת עזה, הולך להתפוצץ סופית. מדינה ללא תשתיות עם 65% אבטלה, כמות מטורפת של צעירים ואפס תעסוקה. תוכנית המיליון מציעה לתושבי עזה להתחיל חיים חדשים במדינה אחרת, עם כמה מיליוני שקלים חדשים בכיס.

שקט יענה בשקט

"כיום מתגוררים ברצועת עזה כ-2 מיליון נפשות, כאשר רובם צעירים. בתחשיב פשוט של מיליון שקל לכל נפש כאמור, מדובר על הוצאה של 2,000,000,000,000 שקל". (אם ריבוי האפסים מפחידים אתכם, נספר כי מדובר בסכום של שני ביליון שקלים או רק 570 מיליארד דולר. ד"ש). "בטווח של חמש עשרה שנה, מדובר על 38 מיליארד שקל לשנה". בהערת שוליים מציעים כותבי המסמך לשדרג את התוכנית, כך שתהיה עם הדרגה בתשלום ולא מיליון שקל פר נפש. כלומר 100 אלף דולר לכל ילד עד גיל חמש, 200 אלף דולר עד גיל 10 וכן הלאה.

הגורמים הממשלתיים בישראל, אליהם פנינו בבקשה לקבל התייחסותם לתכנית, הבהירו כי מאחר וכעת ישנה אי בהירות אודות מצב התפשטות הקורונה ברצועה, אין היתכנות מעשית לתכנית, ועל כן לא יעבירו התייחסותם, עד מיגור המגפה.

כותב השורות שחשף את המסמך, מעריך שישראל תהיה מוכנה אפילו להעלים עין, מכל הכספים של הבכירים ברצועה, ותציע להם רילוקיישן על חשבונה, כולל רכבי היוקרה והריהוט הכבד. אוניות צים תירתמנה בנפש חפצה, להעביר את הקונטיינרים עם הרכוש הרב, על פני חצי עולם, בדרך ליעד הנבחר.

מאידך נכון, זה סכום כלל לא קטן למדינת ישראל הקטנה וכותבי המסמך מודים, שמדינת ישראל תצטרך לקבל את תמיכת העמים מסביב למהלך. אולם אין ספק כי "לאחר חמש עשרה שנה, בשנת 2035, מדינת ישראל תניח את ראשה על הכרית ושקט מבורך ישתרר באזור".

לפתע ישתלט על האזור המסוכסך הזה שקט כזה, שיוכל להיענות רק בשקט. בדיוק כמו שמדינת ישראל אוהבת לומר, בכל פעם שיש אזעקות וטילים: "שקט יענה בשקט". כותב השורות בדרך לשתות כוס ויסקי נוספת בן חמש עשרה שנה ומאחל לכל הגולשים פורים שמח מאוד ושקט…

(דבר העורך: הפוסט כמובן היתולי לחלוטין, כל קשר בינו לבין המציאות באחריות הקורא והוויסקי בלבד ואינו קיים כלל ועיקר)