בְּיַד מֹשֶׁה || הפוסק הכשרותי: הגר"מ נחשוני בראיון חג מיוחד

הגאון רבי משה נחשוני | צילום: ביזנעס

כשפוגשים את הגאון רבי משה נחשוני מגיע בשעת בוקר מוקדמת מאוד למפעל מזון המטוסים שתחת פיקוחו (ויש שניים כאלה… תמ"מ, והמשביע) או כשהוא נוחת אחרי חצות בשדה התעופה ועושה את דרכו כדי להפתיע את עובדי משמרת הלילה – איש כבר לא מתפלא. גם כשהוא קופץ למטבחים שתחת כשרותו בלי התראה מוקדמת – לעיתים גם בחו"ל – אף אחד לא מרים גבה.

הטלפון שלו אינו כבה לעולם, למעט בשבתות ובחגים. השאלות עשויות להתעורר בכל רגע. הוא זמין, ומקבל שיחות מכל קצווי תבל. החל משאלות הלכתיות קבועות שבערבי חגים הופכות לתדירות ככל שהחג מתקרב – ובפסח בפרט – עובר לשאלות שצצו במטבח בית המלון בניר עציון או בגאורגיה שהוא מכשיר בכל ימות השנה, וכלה במפעלי הייצור שתחת פיקוחו.

למעשה, גם תוך כדי הראיון, הטלפון של הגאון רבי משה נחשוני אינו מפסיק לזמזם ולרטוט. בעלי חנויות בעירו, ראשון לציון, שבה הקים את בית הכנסת שלו, 'שער אפרים' (פא"י), והפך למרכז קהילתי חרדי שהינו גולת הכותרת של העיר; שכן מהבניין הסמוך, שאינו חובש כיפה, אך מקפיד בכל שנה למכור את החמץ אצל הרב, וקונה רק מזון כשר לפסח, וגם עכשיו רוצה לעלות אל הרב למכירת החמץ המסורתית; השיחה הנכנסת הבאה מגיעה ממפעל מזון בחו"ל. המשגיח במקום נתקל בשאלה קשה והוא יודע שרק הרב נחשוני שליט"א יוכל לפתור לו את הסבך.

אין כאן 'קולות'. מי שמחפש אותן אינו פונה לרב נחשוני, שהפך לבר סמכא העיקרי בדורנו בכל נושאי המזון המתועש וההמוני. ממטבחי ענק ועד מפעלים. "ממורי ורבי בעל 'שבט הלוי' שאצלו זכיתי לעשות 'שימוש' למדתי לא לעגל פינות ולתת את התשובות המחמירות ביותר בכל סיטואציה".

הרב הפוסק

את שמו העולמי קנה הרב נחשוני דווקא כשהחל לפקח על הכשרות בעיר מגוריו. הוא התמנה לרב הפוסק בנושאי הכשרות בראשון לציון, ומאז, הביקוש לחוות דעתו, שהפכה מקובלת בבתי גדולי ישראל, הלך וגבר. מקומות רבים שביקשו התאמה לציבור החרדי, או הכשרה לכנסים ונופשים זמניים, כדוגמת ניר עציון, נירוונה בים המלח וכדומה, פנו אליו.

עד מהרה הגיעו הבקשות גם מחו"ל. כך למשל, מלון בגאורגיה שהותאם לשימושו של הציבור החרדי בכל ימות השנה – עומד תחת פיקוחו ההדוק. אלא שכחלק ממתן הכשרות המהודרת, הרב נחשוני אינו מעניק כשרות בפקס או בדואר אלקטרוני, כבקשת מזמין הכשרות… ממש לא. הוא נוכח במקום, בודק ומכריע. לאחר מכן, רק שלוחיו הנאמנים שירושתו בכל המקומות שעליהם הוא מפקח, ידווחו לו על כל צעד ושעל. ישנם מפעלים, שאליהם כפי שפתחנו יבוא הרב נחשוני בפתע פתאום, בשש וחצי בבוקר או  בחמש בערב. לפעמים גם בחצות ליל, או בשעות שרוב בני האדם נותנים תנומה לעפעפיהם.

גם אם המרחק גדול והקושי רב, הגר"מ נחשוני אינו מוותר ויוצא אל המקום בפועל. הוא מקיים בהידור 'לא תגורו מפני איש' ואינו חת מפני מנהלי משמרת מתחכמים או בעלים זועמים. הוא מקפיד על כך שרק מוצרים וחומרי גלם המתאימים לציבור החרדי המקפיד ביותר, ייכנסו אל המטבחים שעומדים תחת כשרותו המהודרת.

מטבע הדברים, שאלות הלכתיות רבות נערמות על שולחנו – אך שוב, הרב נחשוני אינו נוטה לקולא. ודווקא בגלל שהוא מחמיר בהן, המקומות שחותמתו מתנוססת עליהם אינם נפוצים, אך משניתן החותם, יודע הסועד כי הוא יכול לאכול ללא כל חשש ופקפוק. כשרותו המהודרת מתאימה למהדרין מן המהדרין. הגר"מ נחשוני מדגיש בשיחתנו, כי כשיהודים יוצאים לכנסים ואירועים שמזמנים להם עיסוקיהם, או אפילו בעת נופש – האוכל צריך להיות מתאים לכל יהודי החרד וירא לדבר ה', כולל המקפידים והמחמירים ביותר. "משכך הם פני הדברים, על כן אנחנו מקפידים על כל חומרות ההשגחה בהתאם, מבלי לעגל פינות חלילה או לחפש 'קולות'".

איך, הלכה למעשה מכשירים את המטבחים הענקיים, וכיצד מתבצעת ההשגחה בפועל, ביומיום, לפי כל הוראות הכשרות?

"אנחנו נוטלים את כל נושא הכשרות במלוא הרצינות וכובד האחריות. כך למשל", מספר הגר"מ, "במלון שבניר עציון, הוריתי שלא לחמם אפילו דבר יבש שלא עמד על החימום בכניסת השבת. רק תבשילים שנמצאים בתנור מיום שישי – יבואו לשימוש. במשך חורף שלם", הוא מספר על הפרקטיקה שליוותה את התהליך, "בדקנו כיצד אפשר להשאיר את האוכל בתנור בכל השבת, על חום קבוע במעלה המדויקת, שתשאיר את האוכל לסעודה שלישית מספיק חם, ולצד זה, לשמור עליו גם בדרגת טריות איכותית, שלא יחמיץ חלילה. אנשים שטועמים את הפשטידות או האוכל החם בסעודה שלישית בניר עציון, לא מעכלים את העובדה שהתבשיל ניצב בארון החימום מיום שישי בצהריים…"

הגר"מ נעתר ומעניק דוגמה נוספת: בניר עציון, למשל, החמין מתבשל בסיר ענק, שלא ניתן להזיזו כשהוא מלא. ממילא, כשמוציאים ממנו בשבת את התבשיל לאורחים, יש לכאורה בעיה של 'מגיס', מפני שלא ניתן להורידו מהגז בשל כובדו האדיר. "לכן הוריתי", מספר הגר"מ נחשוני, "שהיות וזהו אחד המקומות הבודדים שה'משנה ברורה' מחמיר יותר משיטת החזו"א, ואף שהחזו"א מקל בקדירה שנתבשלה כל צרכה, החמרנו וקיבלנו על עצמנו ששעון השבת ינתק את הפלטה בשעה שאמורים להגיש את החמין. כך הוא רותח, אך אין חשש 'מגיס' ".

כך, פועל הרב נחשוני עם חומרות יסודיות שאין עליהן אפשרות ערעור כלל. למעשה, הוא מדגיש באוזנינו, כי כאשר הוא מעניק כשרות, עליו לבחון ראשית לכל שהמקום ראוי לציבור החרדי. שאין בעיות של צניעות וכדומה במקום. הגר"מ דוחה פעמים רבות הצעות להכשיר מקומות נופש, בשל בעיות התאמה לציבור החרדי. "כפי שיש צורך בהשגחה מתמדת על המטבח ועל התוצרת, על ההגשה בשבת ועל המענה הרציף לאורך היממה, נדרשת גם שמירה הדוקה גם על מתן האפשרות ליהודי החרד לדבר ה' לנפוש במקום ללא חשש".

בצלם חִמדתי וישבתי

לבקשתנו, נעתר הגאון רבי משה נחשוני לחשוף טפח מהזמנים ששהה במחיצת רבותיו, גדולי ישראל זצ"ל שאצלם זכה למקום של כבוד. הגר"מ, הוא תלמידו של פוסק הדור הגרש"ז אוירבך זצ"ל שבישיבתו, 'קול תורה' למד בבחרותו. לאחר מכן זכה להתקרב להגאון רבי יחזקאל אברמסקי זצ"ל בישיבת סלבודקה.

לאחר שמילא כרסו מסכתות הש"ס עם ראשונים ואחרונים, נישא לרבנית ע"ה, בתו של רבי יהודה הרצוג זצ"ל, המוהל המפורסם שהיה מקורב למרן החזון איש זי"ע, ודבריו נשמעו בנושאי ברית מילה במעונו של מרן בעל 'שבט הלוי' זי"ע, הגר"ש וואזנר. "הוא היה הפוסק האחרון בכל השאלות שהתעוררו לגבי מילה בבעלי תשובה".

אחר נישואיו, החליט הרב נחשוני ללמוד הוראה למעשה. במרכז הארץ היה אז כולל יחיד להוראה, 'דרכי תשובה' בראשות הגאון הרב אברהם יצחק ליכטנשטיין זצ"ל, שהיה הרב של 'מרבק' – אחת המשחטות הגדולות בישראל. "למדנו איתו סעיף אחר סעיף ביורה דעה, עם טור ובית יוסף וכל השיטות בפוסקים", מתאר הרב נחשוני.

לצד זאת, היו האברכים יוצאים למשחטה כדי לראות את השחיטה ואת הטריפות בפועל, תחת שרביטו של הרב ליכטנשטיין שהסביר ופירט כל דבר שראו. הגר"ש וואזנר התבטא אז, כי לדעתו, הרב ליכטנשטיין הוא המומחה החשוב בדורו בנושא הטריפות וידיעתם.

לאחר חמש שנות לימוד, נכנס הרב נחשוני להיבחן ביורה דעה אצל גדולי עולם: גאב"ד ירושלים הגאון הגדול רבי יצחק יעקב וייס זצ"ל, בעל ה'מנחת יצחק', הגאון הגדול הגר"ש וואזנר זצ"ל, והגאון הגדול מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל ושורה של רבנים אחרים.

"לכל אחד הייתה שיטה אחרת בבחינה", משחזר הרב נחשוני. "ה'מנחת יצחק' אמר לי מראש: 'אשאל אותך את השאלה המודרנית והקשה ביותר שהגיעה לפתחי. אתה תאמר עד היכן שידך מגעת ואני אמשיך עם השו"תים של האחרונים'. הוא סיפר לי שכך בחן אותו הגאון מראדומישל זי"ע. השאלה הראשונה הייתה על קיטור, שאז החל להיות מקובל במפעלים, וכך בחן אותי דבר אחר דבר, ולאחר מכן זכיתי לסמיכה".

הגאון רבי עובדיה יוסף, בחן בצורה אחרת: "השאלה הראשונה הייתה אם אני חסיד או 'מתנגד'. והוסיף: 'אתה מתפלא בוודאי על שאלתי, אז אסביר לך: כשלפניי מגיע מי שאינו חסיד, ראשו שקוע ברבי שמעון שקאפ, רבי חיים מבריסק וגדולי ראשי הישיבות, וכשלומד יורה דעה, לפעמים הלימוד של ההלכה אצלו נעשה כבדרך אגב. לא אצל כולם, אבל כך אצל חלקם. חסיד לעומת זאת, לומד כסדר, טור ובית יוסף ואחר כך שולחן ערוך, ש"ך וט"ז. אם למדת בית יוסף – אבחן אותך. אם לא, אין לי אפשרות לבחון אותך'. הוא הוסיף מיד, כי החזון איש למד ראשית את הבית יוסף, ורק לאחר מכן עבר לשולחן ערוך. השבתי לו שלמדתי עם ה'בית יוסף', וזכיתי להיבחן אצלו".

את כור המבחן אצל ה'שבט הלוי' לא ישכח הרב נחשוני לעולם. "הגאון הרב וואזנר בחן אותי במשך שנה שלמה. בכל יום שישי הייתי מגיע למעונו, והבחינה הייתה לפי סדר הסימנים. זה לכאורה היה אמור להקל – אבל רק למי שאינו בקי בכל כרכי יורה דעה… משום שביורה דעה כל סימן תלוי בשני".

הרב ליכטנשטיין יעץ לו בשעתו: 'תיגש למבחן רק לאחר שבפעם הראשונה תלמד טור עם בית יוסף ושו"ע במשך חמש שנים. בפעם השנייה תחזור על הלימוד בקצב של שנה, עד שתגיע למצב שביום אחד יכול אתה לעבור על הסימן ותאמר לעצמך תוך כדי קריאה, בעל פה: הש"ך אומר כך, הט"ז כך וכן הלאה'. "כך אכן עשיתי. בכל יום חמישי הייתי חוזר על כל יורה דעה (!) כדי להיבחן למחרת אצל הרב וואזנר".

לאחר שקיבל את הסמיכה גם מהרב וואזנר – שבענוותנותו אמר כי לא מסכים לתת סמיכה אלא מפני שהמנחת יצחק כבר העניק אותה – שאל הרב נחשוני אם יוכל להישאר ל'שימוש' יחד עם החברותא שלו ללימוד, הגאון רבי אריה רוטשטיין, מי שכיום מכהן כרב פוסק ברמת גן.

כמעט שש שנים עשה הרב נחשוני 'שימוש' בבית ההוראה של בעל 'שבט הלוי'. באותם ימים היו מגיעים הרבנים שביקשו לעשות 'שימוש' באחד מימי השבוע. "הייתי שם יחד עם אבדלחט"א הרב אורטנר זצ"ל, רבה של לוד, ויבלחט"א הרב רובין שליט"א, ושני האחים כ"ק האדמו"רים ממעליץ ושאץ שליט"א, לצד תלמידיו הידועים של הגר"ש, כמו הרבנים הגאונים הגרמ"ש קליין, הגרי"מ שטרן, הגרש"א שטרן ועוד. מאות שאלות הגיעו מדי יום אל הרב וואזנר מכל קצווי תבל, והוא טרח לבאר ולהסביר את פסיקותיו לרבנים שעשו אצלו 'שימוש'".

ללא פשרות

הרב הוא מהיחידים שזכו ליצוק מים על ידו של הגר"ש וואזנר וללמוד ממנו את נושא הכשרות, מה היה הקו שהוביל פוסק הדור בעל שבט הלוי בנושאי כשרות ואלו חומרות למדתם הימנו?

"הקו שהוביל הוא לא לרמות את עצמך לעולם. ולא להכנס להיתרים אלא לעשות הכל שיהיה על צד המחמיר ביותר, לתועלת עם ישראל שקיבלו על עצמם להחמיר ולהקפיד בנושאי כשרות.

"כך למשל, הגיעה לפתחי שאלה ממשחטה בחו"ל. כידוע, בעת שחיטה, אחרי המליחה יש צורך לשטוף את הבשר שלש פעמים. כיום, יש מכונה שמבצעת את השטיפה. אלא שהמכונה התקלקלה, והיות שהגויים לא עובדים ביום ראשון, ההפסד היה אמור להיות מרובה מאוד (מדובר על מאות טונות של בקר. י"פ). במשחטה רצו לבצע את השטיפה ע"י שפיכת מים על הבשר מחוסר ברירה, אך לא הסכמתי בשום אופן, למרות שרבנים מכובדים התווכחו איתי וציינו כי ה'פרי מגדים' מקל בעניין. אך אני התעקשתי: לציבור החרדי יש לתת את המהודר ביותר. כך, ללא פשרות, פסקתי שישרו את הבשר בדליים, כפי שנהגו אבות אבותינו. זה מה שלמדתי מהרב וואזנר".

"בדרך כלל אני מקפיד, ובמיוחד בכל הנוגע לבשר, על הכשרים חשובים ומוכרים ביותר מהארץ. כך למשל, בבית המלון בגאורגיה, שהשלטונות אינם מאפשרים יבוא של בשר מהארץ אלא רק משחיטה מקומית – למרות שמספר רבנים מאפשרים הכנסת בשר משחיטה מקומית – לא הסכמתי לכך, והבאתי שוחטים שאני מכיר, שעובדים במשחטות מטעם אחת הכשרויות הנודעות ביותר בארץ, והם אלה שמבצעים עבור אורחי המלון שתחת פיקוחי, את השחיטה".

ישנן לעיתים שאלות קשות במיוחד?

"אני לא מתיימר לדעת הכל. ממש לא. עד היום אני נועץ עם רבנים גדולי תורה ידועים בארץ, וכך גם ראיתי לא פעם אצל מרן הגר"ש וואזנר, שבעת שהגיעה שאלה בעניין כלשהו, שלח את השואל אל מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל. מכיוון שבנושא זה, לדבריו, היה הוא המומחה. בכל דבר, אני מקפיד לפעול כך. בשאלות קשות, שצריכות הכרעה של גדולי הדור, אני פונה ושואל, וב"ה זוכה ונענה".

נודע לנו שבמספר מקרים הרב הורה להשליך כמויות מזון ענקיות לאשפה, ולא תמיד בגלל בעיה כשרותית, אלא משום שהייתה בעיה של הידור שלא נשמרה. מה הייתה הסיבה לכך? האם מדובר בקידוש ה' בלבד?

"אכן, לפעמים גם כלפי עובדי המטבח וההנהלה, יש צורך לעשות צעדים שיגרמו לייקר את נושא הכשרות ולא יגרמו לזלזול חלילה. ברור שאין הכוונה לגרימת נזק בידיים, אלא ככל שהייתה בעיה בהידור הכשרות, והייתה סיבה לכך, הייתה גם הזדמנות לעשות זאת בד בבד עם החדרת ערך הכשרות לכל עובדי המטבחים".

באוויר וביבשה

הרב נותן את הכשרות לכל סועדי המהדרין בטיסות היוצאות מישראל. שוב, אנחנו מוצאים השגחה בתחום בלתי שגרתי, במטבחי ענק, עם שינוע של האוכל ועם אחריות מרובה. כיצד זה מתבצע?

"לפני מספר שנים התבקשתי על ידי הרבנים הראשיים, לקחת על עצמי את כשרות האוכל למטוסים. חברת תמ"מ (תעשיית מזון מטוסים) ו'המשביע', אכן עומדות תחת פיקוחי. חשוב להבין: תמ"מ, שממוקם ליד שדה התעופה, זהו המפעל הגדול ביותר בארץ לייצור מזון מבושל. 24 שעות במשך שישה ימים בשבוע יש המראות של מטוסים, ויש משגיח מיוחד שנמצא במקום וסוגר את המפעל לפני שבת. המשגיחים עובדים במשמרות צפופות ורצופות, ולעיתים גם במחלקות מקבילות, לצד מנהל מחלקת הכשרות במקום. אני משמש כרב פוסק לשאלות שמתעוררות במקום".

לדוגמא?

"מכונת השטיפה החלבית התקלקלה. נוצרה בעיה: המטוסים יוצאים, יש להכשיר אותה במהירות כדי להספיק את הטיסה הבאה. הייתי צריך לתת הוראות מדויקות כיצד לפעול במהירות. אני לא סוגר את הטלפון באף שעה ביממה, משום שדברים יכולים להתרחש ביום ובלילה".

זה לא מפריע לענייני הרבנות האחרים?

"אני עונה לשאלות בכל שעה ביממה, אך השאלות שאינן דחופות מצטברות. אני גם נוסע בעצמי בשעות הלילה או במהלך היום, מספר פעמים בשבוע, למפעלי מזון המטוסים, כמנהגי בכל מקום שאני מעניק כשרות".

הוראה למעשה

כיום, הרב יוצא למסור הרצאות רבות בנושא כשרות, במה הרב מתמקד בעיקר?

"לאחר שהגעתי למצב שהקב"ה גלגל לפתחי את נושא הכשרות, התחלתי לנסוע למטבחים שונים, ואני נוסע לתת הרצאות לכוללים וישיבות להחדיר את תודעת הכשרות היות ומתקבצים – דברים שלעיתים אנשים טועים בהם. למשל, יש מזונות שונים ותוספי מזון, שאנשים חושבים שאינם זקוקים לכשרות. אני חושב שהחדרת נושא הכשרות בקרב הציבור היא שליחות חשובה ואני עסוק בה רבות".

כיצד הרב תופס את מצב הכשרות בישראל ובעולם כולו.

"לפני מספר שנים, בכנס כשרות של רבני אירופה, ארבעה רבנים מהארץ קיבלו כרטיסי טיסה. הגר"י אפרתי, הגר"א רובין, נציג הרבנות הראשית ואני, כדי לעמוד על נושאי הכשרות בארץ ובחו"ל. אולם החלטתי, שבמקום הדרשות, אני רוצה לשבת עם כל רב, ולתהות עד כמה מעמיקה הבנתו בנושא כשרות, כיוון שבסופרמרקט בארץ מוצרים רבים באים עם הכשרים של רבנים מחו"ל  לצערנו יש ע"י מכשלות רבות.

"כך למשל, סיפרתי להם שאנשים רבים שואלים אותי בשנים האחרונות על כשרויות עם שמות של רבנים, ומסתבר שיש עשרות רבנים מחו"ל (שחלקם לצערי גם לא קיימים) והם נמנים בין נותני הכשרויות…

"אם בעבר היו מגיעות לרב שאלות על הלכות מליחת בשר וטריפות, היום השאלות צריכות להיות  על מי מנותני הכשרות אפשר לסמוך. יש צורך לשאול ולברר, ואני סברתי שגם רבני הקהילות צריכים לדעת היטב מי עומד מאחורי כל חותמת שהם מתירים לבני קהלם לצרוך ובפרט בחו"ל. כך גם יש שמות של בד"צים שונים שאיש אינו יודע מי עומד מאחוריהם ואם בעל חנות או מפעל מפרסם שהוא כשר ואין לו כשרות חוקית ע"י רב הוא מקבל קנס אבל במותג בד"צ כל אחד יכול לעשות שימוש וגם בכך חלה פרצה רבתי ויש לשאול רבנים מוסמכים שמומחים בכשרות, על מי ניתן לסמוך".

כיצד רואה הרב את תופעת הכשרויות המתרבות והולכות לפסח. האם כל מוצר שבעבר לא הוכשר – נתפס בעיניכם כראוי לכשרות לחג?

"צריך לתת לציבור את המזון הכשר בהידור האפשרי אך בהחלט יש בעיה מסוימת: כיום נותנים הכשרים לפסח, לדברים הדומים ממש לחמץ. על ידי זה יכולות להיווצר תקלות רבות. לדעתי, חייבים לעשות סימון מיוחד על מוצרי הפסח, הן בתהליך הייצור והן באריזה. כמובן שאם יש רב רציני שמכשיר – ניתן לסמוך עליו, אבל כעיקרון, ההיכר בין המוצרים של ימות השנה למוצרי הפסח, חייב להיות חד וברור יותר".

קשר עליון

לסיום, נבקש לשמוע על הקשר ההדוק עם גדולי ישראל גם בדורות הנוכחיים. החל מכ"ק מרן האדמו"ר מגור שהגיע להשתתף בשמחות שערכתם, וכך גם מרנן האדמו"רים מויז'ניץ ומבעלזא. שמענו כי מכל העדות והחוגים היו עמכם גם באבלכם על הרבנית ע"ה. כיצד זכיתם לכך?

"הקשר שלי עם גדולי הדור רציף ב"ה. בכל שמונת ימי החנוכה, אני הולך לחצרות החסידים: גור, ויז'ניץ, בעלזא ועוד, משום שאני מכבד את כולם. כך אני נוהג גם בימי חול המועד אצל גדולי העולם הליטאי, אני מקיים כסדר ביקורי חג אצל מרנן הגר"ד לנדו שליט"א, הגרמ"ה הירש, והגרמ"צ ברגמן, כמו גם אצל הגאון רבי יצחק רצאבי שליט"א ועוד. אני פוקד את בתי כולם, וחושב שהקשר הישיר הוא חלק מתפקידו של רב, ואם כתוצאה מכך אני זוכה שגדולי הרבנים והאדמורים יבואו לביתי ושמחותי.

"אגב, תמיד שמרתי על קשר עם גדולי ישראל, גם בדור הקודם, ותמיד ביקשתי להשתדל ללמוד מדרכיהם וממנהגיהם. זה חלק מהלימוד. הייתי עוד אצל ה'אמרי אש' זצ"ל ממודז'יץ שאני חב לו הכרת תודה גדולה, וכמו כן הייתי אצל ה'אמרי חיים' מויזניץ ה'דברי יציב' מצאנז, והאדמור"ים הקודמים לבית גור, ספינקא, אמשינוב, טולנא ועוד, זכר צדיקים לברכה".