אבן ירושלמית: האם שיטת החיפוי הוותיקה תשתנה בקרוב?

חיפוי אבן ירושלמית בשיטה החדשנית. קרן היסוד ירושלים - בנק ירושלים | צילום: יח"צ איקונוקס

השימוש באבן ירושלמית, הכינוי לסגנון חיפוי האבן שמזוהה עם עיר הבירה של ישראל, החל בתקופת המנדט הבריטי, כתקנה מחייבת מטעם מושל ירושלים רונלד סטורס, כחלק מתכנית המתאר לעיר מ-1918 שקידם ויליאם מקלין, מהנדס העיר אלכסנדריה. מטרת התקנה הייתה לשמר את צביון הבנייה המסורתי ולא לאפשר שימוש בחומרים מודרניים שנכנסו אז לשימוש כגון בטון וטיח. 

לאחר הקמת המדינה הוחלט לא לאכוף את התקנה המחייבת חיפוי באבן של מבנים, עקב העלות הגבוהה והצורך לבנות בתי מגורים במהירות. כתוצאה מכך שכונות רבות – למשל קריית יובל וחלקים משכונת גונן – לא נבנו בהכרח עם "אבן ירושלמית" אלא בחיפוי טיח, לבנים או בטון חשוף. עם זאת רוב מבני הציבור ובניינים במרכז העיר חופו באבן, וכך גם הבניינים בכניסה לעיר, שנבנו בשנת 1937. בסוף שנות ה-60 החלה עיריית ירושלים שוב לאכוף את התקנה המחייבת חיפוי מבנים באבן ומדיניות זו תקפה גם כיום עם הקלה מסוימת המתירה שימוש של עד 30% משטח החזית בחומרים שאינם אבן. 

הבעיה ביישום הדרישה, מסביר ד"ר אדריכל נעם אוסטרליץ, היא "שהשיטות המסורתיות של בנייה באבן מסותת כבדה אינן מתאימות להנדסה מודרנית ואינן כלכליות. לכן כבר עשרות שנים רבות הבנייה למעשה היא באבן ציפוי דקה 'המודבקת' לקיר מבנה בטון ומעוגנת עם עוגני פלדה ורשתות לקיר בטון. חיפוי זה עלול כפי שרואים במקרים רבים להתנתק מהקיר עם התיישנות המבנה וככל שהבנייה גבוהה יותר כך הוא הופך מורכב יותר ליישום תקני ויקר יותר. חובת החיפוי הזו מקשה על החדרת שיטות בנייה מתקדמות  ויעילות יותר, ועלות חיפוי האבן מגולגלת בסופו של דבר למחיר הדירה" 

היזם הירושלמי יותם בר חמא, שהביא לארץ את שיטת אייקונקס, מסביר כי בנייה מתקדמת בתבניות הICF  מפוליסטירן (קלקר) של אייקונקס מאפשרת יציקה מהירה של קירות מבודדים מאוד מבחינה תרמית. שיטה זו, שבה הוא משתמש לבנייה בירושלים ובסביבתה, חוסכת זמן בנייה ועלויות ליזם והתוצאה היא מבנה עם בידוד הרבה יותר טוב מהשיטות המיושנות. יותם מסביר כי ההתעקשות על שימוש באבן ירושלמית טבעית כבדה בשיטה המקובלת (הרטובה), דורש כוח אדם מיומן, זמן רב לעבודה על פיגומים, חומר רב ולכלוך באתר". 

נעם אוסטרליץ מוסיף: "כיום כשהבנייה בעיר הופכת לגבוהה יותר (ומדיניות העיריה כיום היא לאשר מגדלים של עשרות קומות) יש לשקול את התקנות לגבי חומרי החיפוי ולהתאים אותן לבנייה מתקדמת, יעילה וירוקה יותר בחומרים חדשניים. יש לזכור כי המטרה היא לייצר עיצוב בניינים שיהיו ייחודיים לירושלים ולא  עצם החיפוי באבן. החכמה בתכנון חיפוי היא מצד אחד ליצור מגוון ואיכות חזותית לאורך שנים. אם המטרה בתקנות היא עמידות ושמירה על חזות נאה, יש לבחור חומרים בהתאם לתכונות כגון צפיפות שלהם, עמידות לקרינת שמש חוזק מכני וכו'. ההגדרה של 'אבן טבעית' לא מבטיחה כי החומר יהיה עמיד לאורך זמן ולמעשה יש סיכוים רבים לכשלים בבנייה בציפויי אבן בגובה רב. המסקנה היא שצריך להתקדם ולשלב בחוכמה בין הדרישה לחזות ירושלמית ובין הצורך לבנות בשיטות עדכניות, מהירות ויעילות יותר"