אוצרות ים המלח: סאגת ‘מניית הזהב’ הסתיימה בבוררות

הסתיים הליך הבוררות בין המדינה לבין חברת מפעלי ים המלח • בפסק בוררות סופי בין המדינה לבין חברת מפעלי ים המלח: הושלמה התחשבנות לגבי תמלוגי העבר והוסדר מנגנון ההתחשבנות והבקרה על התשלומים העתידיים • כל הסאגה שהתחוללה מ-2011 ועד היום

סך הכספים שהועברו ויועברו למדינה במסגרת ההליך- כ1.2 מיליארד ש”ח

מפעלי ים המלח | צילום: יצחק הררי, פלאש 90

הליך הבוררות בין המדינה לבין מפעלי ים המלח אשר החל ב-2011 הסתיים בימים האחרונים. בקצרה, סוכם כי מפעלי ים המלח תשלם 70 מיליון ₪ נוספים, אשר יביאו את מחלוקות העבר בין הצדדים לכדי סיום.

הליך הבוררות עסק בתמלוגים שעל החברה לשלם למדינה מאז שנת 2000 בגין שימושה במינרלים שהפיקה בים המלח ובאתרים אחרים, שהינם משאבי טבע של המדינה. במספר פסקי דין אשר התקבלו בשנים האחרונות קיבלו הבוררים את עיקר טענות המדינה. כתוצאה מהחלטות הבוררים לאורך התקופה שילמה החברה למדינה סכום מצטבר של למעלה מ-1.12 מיליארד ₪.

250/200 סייד בר + קובייה

כדי להבין את הפרשה במלואה יש לחזור מעט להיסטוריה. פעילות הפקת משאבי טבע מים המלח מתבצעים החל משנות השלושים של המאה הקודמת. בין השנים 1947-1931 ההפקה התבצעה על ידי חברת האשלג הארץ-ישראלית, חברה פרטית בבעלות היזם משה נובומייסקי, אשר קיבלה לשם כך זיכיון מטעם ממשלת המנדט.

מפעל של כיל בים המלח | צילום: ליאור מזרחי, פלאש 90

בשנת 1952, בעקבות מלחמת העצמאות שפגעה קשות במפעלים והותירה חלק מהמפעלים בצד הירדני של הגבול, ובשל קשיי החברה בגיוס מימון לצורך השיקום, החברה הולאמה ונכסיה הועברו לידי חברת מפעלי ים המלח (מי”ה) – חברה ממשלתית שהוקמה לשם כך.

בשנת 1961, על רקע מגעים שניהלה הממשלה לקבלת הלוואות מהבנק העולמי ומגורמים נוספים, לצורך הרחבת כושר הייצור במפעלים והקמת בריכות האידוי, הוענק למי”ה זיכיון להפקת משאבים מים המלח עד לשנת 1999. שטר הזיכיון אף אומץ בהליך חקיקה ועוגן בחוק זיכיון ים המלח, הזיכיון העניק למי”ה את הזכות הבלעדית להפקת משאבים משטח הזיכיון.

כנגד זכויות אלו, חייב הזיכיון את מי”ה בתשלום תמלוגים עבור המשאבים המופקים ועבור מוצרי המשך המתבססים על המשאבים המופקים.

בשנת 1968 הוקמה בידי הממשלה חברת כימיקלים לישראל (כי”ל) לצורך איגוד פעילות התעשיות הכימיות הממשלתיות בארץ, ובמהלך השנים הבאות הפכה מי”ה לחברת בת של כי”ל לצד מי”ה הוכנסו תחת כי”ל בין היתר גם חברות להפקת פוספטים וייצור דשנים – תחומי פעילות בהן עוסקת כי”ל עד היום – כיום, תחת חברת הבת, רותם אמפרט נגב.

בשנת 1986 מתוך רצון לאפשר לכי”ל, שהיתה עדיין חברה ממשלתית, לבצע גיוסי הון בשווקים בינלאומיים, הוארך בחוק תוקף הזיכיון עד שנת 2030.

מפריטים ומסתבכים

הסאגה התחילה כשבין השנים 1998-1992 כי”ל הופרטה כתוצאה מדרכו של נתניהו בנושא ההפרטות. תחילה נמכרו 19% ממניות כי”ל לציבור הרחב, ובהמשך נמכר גרעין השליטה לחברה לישראל, אז בבעלות משפחת אייזנברג; במהלך התהליך נמכרו גם 9% מהמניות בחברה לחברת “פוטאש” הקנדית.

בשנת 1999 מכרה משפחת אייזנברג את השליטה בחברה לישראל למשפחת עופר, ומאז משפחת עופר היא המחזיקה בשליטה בכי”ל באמצעות החברה לישראל. אחזקותיה של משפחת עופר בחברה לישראל, במישרין או בעקיפין, עומדות על קצת למעלה מ-50%, כאשר יתר המניות נמצאות בידי הציבור הרחב והגופים המוסדיים.

מניית הזהב

בתהליך ההפרטה שמרה לעצמה מדינת ישראל זכויות מסוימות בכי”ל באמצעות מניית המדינה המיוחדת, “מניית הזהב”. הזכויות אותן מעניקה המנייה למדינה מוגדרות בתקנון כי”ל, והחברה איננה יכולות לשנות את הסעיפים הרלוונטיים בתקנון ללא אישור המדינה.

זכויות אלו, כוללות את זכותה של המדינה לשמור על אופייה של כי”ל כחברה ישראלית, לפקח על השליטה באוצרות טבע לשם הבטחת ניצולם היעיל, למנוע מגורמים עוינים או גורמים בעלי אינטרסים מנוגדים לאלו של החברה מהשתלטות עליה, ומעניקות למדינה זכות ווטו בנוגע למכירה או שעבוד של נכסים מהותיים.

כאמור, הזיכיון מחייב את בעל הזיכיון בתשלום תמלוגים עבור המשאבים המופקים, ועבור מוצרי המשך המתבססים על המשאבים המופקים.

שיעור התמלוגים שנקבע לשם כך בשטר הזיכיון הן עבור חומרי גלם והן עבור מוצרי המשך הוא 5% מערך המשאבים המופקים, בניכוי הוצאות מסוימות; כמו-כן נקבע כי אם בעלת הזיכיון תפיק למעלה מ-1 מיליון טון אשלג בשנה, תוכל הממשלה לבקש את העלאת שיעור התמלוגים עד כדי 10%.

עם זאת, שיעור התמלוגים האמור לא נותר בתוקף זמן רב, והוא שונה בחקיקה שהתקבלה בכנסת בעקבות המלצות ועדת ששינסקי 2 בשנת 2014 המלצות הוועדה לא התייחסו לנושא התמלוגים על מוצרי ההמשך, ואלו נותרו על כנם בהתאם לזיכיון.

יצוין שהמלצות ועדת ששינסקי השנייה התבססו על החלתו של מס חברות בשיעור מלא על הרווחים מהפקת משאבי טבע ומכירתם. כך למעשה, לא נלקחו בחשבון הטבות המס בהתאם לחוק לעידוד השקעות הון.

בשנת 2015 שוב נעשה תיקון מבהיר לחוק העידוד, אשר החריג מתחולתו מכרה ומפעל אחר שפעילותו, כולה או חלקה, היא הפקה ומכירה של משאב טבע. כך קיימת התאמה בין הפעילות שעליה מוטל היטל רווחי יתר לפי חוק מיסוי משאבי טבע ובין הפעילות המוחרגת מההטבות לפי חוק העידוד.

Inner article

עם השנים נשמעו קולות שהמדינה אינה מקבלת את חלקה האמיתי בתגמולי מפעלי ים המלח והחלה בוררות בין המדינה לבין כי”ל בנושא תשלום התמלוגים. כך לדוגמה, בשנת 2011 הגישה מדינת ישראל תביעה נגד כי”ל ובה דרישה לתשלום בסך כ-291 מיליון דולר. זאת, בעיקר בשל חישוב בחסר של התמלוגים המחויבים לפי שטר הזיכיון ותשלום בחסר בגין תמלוגים על מוצרי ההמשך שמוכרת כי”ל והמבוססים על משאבי הטבע ובהתאם לזיכיון. התביעה הוגשה במסגרת הליך בוררות כפי שקובע סעיף 26 לשטר הזיכיון.

בוררות בשלבים

פסק הבוררות החלקי שניתן בשנת 2014 קיבל את עמדת המדינה ביחס לחבותה של כי”ל בתשלום תמלוגים בגין מוצרי המשך. לאחר קבלת פסק הבוררות החלקי, התנהל בשנים האחרונות שלב ב’ של הליך הבוררות למתן חשבונות, לרבות סוגיות הנוגעות לאופן חישוב התמלוגים. עד כה, קיבלה הממשלה במסגרת הליך הבוררות סכום מצטבר של למעלה מ-1.12 מיליארד ₪ כולל ריבית והצמדה.

בימים האחרונים סוכם כי כי”ל תשלם 70 מיליון ₪ נוספים, אשר יביאו את מחלוקות העבר בין הצדדים לכדי סיום.

החלטות עיקריות שהתקבלו במהלך השנים היו שתיים: האחת, על החברה לשלם תמלוגים על מוצרי המשך ולא רק בגין מוצרי היסוד; כך שעל כל פריט ממוצרי ים המלח שנמכר בעולם מדינת ישראל תקבל תמלוגים. השנייה, התקבלה עמדת המדינה כי יש לראות את קונצרן כי”ל כגוף כלכלי אחד. משכך, מיקומם הגיאוגרפי של מפעלי חברות הקונצרן אינו מעלה ואינו מוריד לעניין חובת תשלום התמלוגים וכי”ל חייבת לשלם תמלוגים מכל מפעל שמייצר את מוצרי החברה.

ים המלח | צילום: ליאור מזרחי, פלאש 90

בנוסף, סוכם על אופן חישוב התמלוגים בעתיד וזאת לצורך פישוט משמעותי של החישובים ועל מנת למנוע מחלוקות חוזרות ונשנות. המנגנון שנקבע יאפשר לממשלה לבצע בקרה אודות התשלומים בצורה מיטבית, ויוודא כי המדינה תקבל את התמלוגים להם היא זכאית בהתאם לשטר הזיכיון.

בסעיף נוסף בפשרה, סוכם כי החברה תשלם למדינה החזר של הוצאות המדינה בגין הליך הבוררות, בסך 15 מיליון ₪.

החשב הכללי, רוני חזקיהו אמר בתגובה היום, כי “אגף החשב הכללי הפגין נחישות ועקביות בניהול המאבק על נכסי הציבור וזכויות המדינה, והצליח להשיב סכומים משמעותיים לקופת המדינה ולהסדיר את העברת התמלוגים בעתיד. במסגרת ניהול התביעה נעזרה המדינה בטובי המומחים ולא חסכה משאבים ומיקוד ניהולי על מנת להחזיר לציבור את חלקו במשאבי הטבע”.

המשנה לפרקליט המדינה, אורית קוטב: “תביעת המדינה הינה ביטוי למדיניות האכיפה היזומה בכלים אזרחיים אותה מובילה הפרקליטות האזרחית, במטרה להגן על נכסי המדינה, הקופה הציבורית ועל האינטרס הציבורי. אני מבקשת להודות לכל הפרקליטים, אנשי החשב הכללי והיועצים החיצוניים על העבודה המסורה והמקצועית שהביאה לתוצאה ציבורית ראויה זו”.

לסיום נציין שזיכיון כי”ל עומד לפוג בעוד כ-11 שנים בשנת 2030. או אז, תפתח המדינה שוב את כל ההסכמים ותנסה למשוך רווחים נוספים ממשאבי הטבע שלה.

Inner 620/130

מומלץ עבורך

תגובה אחת ל: "אוצרות ים המלח: סאגת ‘מניית הזהב’ הסתיימה בבוררות"

  1. מפעלי ים המלח הרגו את אוצר הטבע הלאומי של מדינת ישראל . כסף כסף כסף . בלי ערכים , בלי מבט על הטבע והסביבה .
    יש לחייב אותם בשיקום והחזרת ים המלח לקדמותו .
    כל החלק הדרומי יעלם ע”י רוצים בצע כסף תוך זמן קצר .

כתיבת תגובה